מאמר זה הינו חלק מסיכום הקורס מבוא להיסטוריה מודרנית, תת פרק תהליכי איחוד בגרמניה ואיטליה
אוסטריה היא אימפריה רב לאומים: מדובר ב-5 לאומים מרכזיים: גרמנים שהם הדומיננטיים , לצידם ההונגרים, רומנים ,אוקראינים פולנים צ'כים, סלובקים וסלאבים דרומיים כלומר יש פסיפס גדול של לאומים ולכן מאוד קשה לשלוט ולדכא שאיפות לאומיות של קבוצות לאומים שרוצות להשתחרר ולזכות בריבונות לאומית ולשמור על שליטה לאורך זמן. במאה ה-19 יש פריצה טכנולוגית וצמיחה של לאומיות: "מעבר של אידיאות ממקום למקום" (בנדיקט אנדרסון) יחד עם פתיחת קשרי המסחר שכן סוחרים לצד נזירים העבירו את זרעי הלאומיות ממקום למקום כי הייתה להם את היכולת לחצות גבולות והעבירו מטען וידע ממקום למקום. עד 1867 למעשה לאימפריה האוסטרית יש מוקד שלטוני אחד: חצר הקיסר בווינה שמשם הוא שולט על כל אדמות הכתר האוסטרי והשטחים שנכבשו על ידיו. אירועי אביב העמים לא פסחו על ווינה לאחר דיכוי התקוממויות של אביב העמים הומלך קיסר חדש ששלט מ- 1849-1916 בשם פרנץ יוזף שהיה בן – 18 ומספיק נבון בכדי להחזיר את הגלגל אחורנית. הוא ביסס משטר ריאקציה (ניאו אבסולוטיזם) הוא חילק מחדש את האימפריה למחוזות , חלוקה אדמיניסטרטיבית מחודשת שמטרתה להחליש את הונגריה. מהמאה ה-16 ממלכת הונגריה נבלעת על ידי האימפריה ההבסבורגית והופכת להיות חלק מאדמות הכתר ההבסבורגי . היא תחת שלטון של מושל שממונה על ידי ווינה. אין יותר בית מלוכה הונגרי אלא רק מלך שהוא לצורך העניין שר אוסטרי. לאחר דיכוי מהומות אביב העמים של 1849 האימפריה האוסטרית נחלקה למחוזות מחודשים ובכך צמצמו למעשה את השטח שההונגרים שלטו עליו דבר זה פגע בהונגרים מבחינה כלכלית כי לקחו להם את קרואטיה והשאירו אותם ללא נקודת מוצא לים כלומר ללא עיר נמל. כמו כן את הפקידים הממשלתיים ההונגרים החליפו בפקידים גרמנים שהיו נאמנים למי שמשלם את המשכורות כלומר לבית המלוכה האוסטרי. לקיסר האוסטרי הייתה לו טקטיקה לשסות את הלאומים אחד בשני ובכך לפגוע ביכולתם להתחזק ולשמור על אומה שלמה. בטווח הרחוק יותר התככים האלה והניסיון לעשות הפרד ומשול בין הלאומים הביאו לקריסת האימפריה ההבסבורגית. בדצמבר- 1851 הייתה תחיקה ריאקציונרית שנקראה "הפטנט (קובץ החוקים) של סילבסטר" – בתחיקה זו היה ביטול של כל המנהגים הלאומיים ז"א אסור היה למיעוטים לשמר את המנהגים הלאומיים שלהם. הגרמנית חזרה להיות שפת השלטון אין יותר את הזכות לשמור על שפה לאומית נשללו כל הזכויות האזרחיות כגון חופש הדיבור וההתאגדות של לאומים. הייתה בתחיקה רפורמה מנהלית חדשה שמשמעותה ביטול של כל הרפורמות הקודמות כתוצאה מאביב העמים לדוגמא עצמאות ההונגרים שניתקה אותה מווינה ובמקום זה ההונגרים נדרשו לקבל רפורמות חדשות שלמעשה ביטלו רפורמות לגליות. קובץ החוקים האוסטרי ניכפה על ההונגרים . התבטלה הישות ההונגרית הנפרדת כלומר הונגריה הופכת לחלק בלתי נפרד מאוסטריה היא כבר לא ישות נפרדת זה גורם לכך שהאימפריה ההבסבורגית חוזרת להיות יחידה טריטוריאלית מאוחדת ריכוזית בעלת שליטה מרוכזת ואחידה ללא חומות מכס. כל פעולות הדיכוי גרמו להחלשה של הזרם הדמוקרטי שהיה קיים בהונגריה ודגל בהתנתקות מוחלטת מאוסטריה וקיום עצמאי- זרם זה שלט על האירועים ב- 1848 וניצב מאחורי ההתקוממות והקים את הפרלמנט ההונגרי,לאחר שהניסיון דוכא ב- 1849 כתוצאה משיתוף פעולה בין הצאר הרוסי שחשש מגלישת האירועים המהפכניים לתוך רוסי) והקיסר האוסטרי, הזרם הזה דוכא ,רוב אנשיו ברחו לגלות כגון אדון ליוש קושות [בן לאיש אצולה קרקעית שעבד בעיתונות] שעמד בראש ההתקוממות. לאחר דיכוי המרד הוא ברח מחוץ לגבולות הונגריה, וכל הזמן ניסה לעורר מחדש את התנועה הלאומית דמוקרטית ולהביא להתנתקות מאוסטריה והתקיימות אוטונומית הבעיה שבתוך הונגריה לא היה לזרם הזה אוהדים רבים ומי שהשתלט על המפה הפוליטית הפנימית הם שני זרמים עיקריים:
- האריסטוקרטיה ההונגרית שהיה לה אינטרס להמשיך להיות חלק מאוסטרו –הונגריה היה להם אינטרסים כלכליים הייתה סוגיה בין הדמוקרטים לבן האריסטוקרטים בנוגע לרפורמות אגראריות בסופו של דבר ליוש קושות מטעמים פרגמאטיים החליט לקרוא לביטול רפורמות קרקעיות וקרא לאצולה לוותר על האדמות שלה , זה לא הלך. העדיפו לדחות את זה בכדי מנוע פילוג בקרב בני הלאום ההונגרים כשקושות עזב ברח ואיתו הדמוקרטים המהפכניים אנשי האצולה האריסטוקרטית נשמו לרווחה והאג'נדה שלהם הייתה שיתוף פעולה , המשך התקיימות כחלק מהאימפריה האוסטרו הונגרית
- הליברלים– בראשם עמד אדם בשם בשם פרנסיס דיק גם הוא היה איש אצולה קרקעית שהיה יותר פרגמאטי ואמר שחוקת 1848 שהפכה את הונגריה לישות עצמאית היא תקפה ולא מבוטלת, זו החוקה שהעניקה להונגרים ממשל עצמי ופרלמנט נפרד אבל זה לא מתאים באותו שלב כי הם נמצאים בנקודת חולשה נסיבות הזמן לא מתאימים וצריך להמתין עד אשר ההזדמנות להפוך את הונגריה לישות נפרדת להתחיל לעשות רסטורציה של החוקה הזו בינתיים אין את התנאים ואת העיתוי למאבק הזה ולכן עדיף להמתין תקופה ואכן ההונגרים ממתינים עד לשלב שבו הם רואים שאוסטריה נחלשת בכוחה : ב- 1859 היא הובסה על ידי הפיאמנטים והצרפתים במלחמת סרדיניה וב- 1866 היא הובסה על ידי הפרוסים. שתי התבוסות האלה הספיקו כדי להוכיח להונגרים שהכס האוסטרי בבעיה נוראית והגיע הזמן לחדש את המאבק לרסטורציה של חוקת 1848 שתביא לישות הונגרית עצמאית.
לאחר התבוסה הראשונה פרנץ יוזף לא כל כך מעוניין בביצוע רפורמות מהותיות באוסטריה הוא מתחיל להעביר תחיקה נוספת ברייכסראג רפורמות שמחזקות את המעמד של הפרלמנטים המקומיים אך הוא עדיין לא מעוניין להסגיר מהסמכויות של המרכז אל הפריפריה דבר שהיה משליך גם לגבי מאבקיו של ההונגרים זה תהליך שימשך מתחילת שנות ה- 60 של המאה ה- 19 עד 1866/7 עד ההסכמה עם ההונגרים. התבוסה השנייה הביאה אותו להכיר בעובדה שמצב הקיסרות האוסטרית הוא לא טוב לכן כדאי לו לעשות מעשה ולהגיע להסכמה עם ההונגרים כדי לשמור על השטח ולא לאבד אותו למדינה הונגרית עצמאית.
במהלך שנות ה-60 יש שורה ארוכה של שינויים חוקתיים בקיסרות האוסטרית שתכליתם ביזור הסמכויות לממשל המקומי ולאותם הפרלמנטים האזוריים (דיאטים). תחיקה זאת סללה את הדרך לפשרה עם ההונגרים ב- 1867 פשרה זו נקראת "האוזגריש" . במהלך שנות ה-60 יש משא ומתן בין אוסטריה והונגריה שעולה לא פעם על שרטון אך לאחר התבוסה לפרוסים הקיסר מגיע בעצמו להונגריה בשביל להרגיע את העניינים ולהגיע אתם להסכם כלומר היה לו אינטרס רב בהגעה להסכם שישמור על השליטה האוסטרית מבחינה טריטוריאלית. מדובר באדם ניאו אבסולוטי בתפיסות הפוליטיות שלו הוא מתנגד במשך שנים רבות לשינויים תחיקתיים ומתן זכויות לעם האוסטרי ולעמים מסביב והוא עובר תהליכים חשובים כתוצאה מהירידה בכוחה של אוסטריה במערכת הבינלאומית שבסופו של דבר מביאה אותו להבנה שהמצב
קשה מאוד וחייבים לעשות מעשה לפני שהאימפריה האוסטרית מתפרקת לגורמים הוא גם מבין שההונגרים הם כוח משמעותי שאפשר לסמוך עליהם כי הם מוקפים על ידי כל מיני טריטוריות, הם מיעוט בתוך ארצם ולכן יש להם אינטרס לשתף פעולה עם הכתר האוסטרי למרות הכמיהה לעצמאות וישות ריבונית נפרדת כי אין להם הגמון שיעזור להם וכשהרוסים נושפים בעורפם של ההונגרים הם מבינים שאין להם גורם בעל השפעה וכוח במערכת האירופאית שיעמוד לצידם למעט האוסטרים ולכן יש פה אפשרות לחיבור בין שני הצדדים למרות השאיפות להפרדה ולישות עצמאית.
כדי לקדם את המשא ומתן הקיסר האוסטרי עושה כל מיני פעולות הוא מחזיר את המושל האוסטרי שישב בבודפשט שנודע לשמצה באכזריותו כלפי ההונגרים והיה קרוב משפחתו חזרה הביתה וממנה תחתיו גנרל הונגרי בכדי לרצות את האוכלוסייה והמערכת הפוליטית בהונגריה. ביוני 1867 נחתם ההסכם הפשרה בין שתי המדינות ופרנץ יוזף הוכתר כמלך הונגריה והוא הופך להיות מלך במונרכיה דואלית הוא משמש בעת ובעונה אחת כקיסר אוסטריה ומלך הונגריה כלומר הונגריה הופכת לישות עצמאית שוות ערך לאוסטריה.
מדובר על חלוקה של שתי טריטוריות אחת אוסטרית ואחת הונגרית נקבע קו גבול משותף הוקמו שתי ממשלות נפרדות, פרלמנטים נפרדים, לכל אחת מהממשלות יש סמכויות נפרדות בענייני פנים כאשר ענייני ביטחון וחוץ הם בסמכות משותפת של פרנץ יוזף. הקיסר והיועצים שלו הם ממשלת על שמקשרת בין שתי הממשלות.
הפשרה שהושגה בין האוסטרים להונגרים נועדה לשמר את אוסטרו -הונגריה בגבולותיה הטריטוריאליות ולמנוע חלוקה למדינות לאום שני הצדדים היו זקוקים לפשרה הזאת למרות הלאומיות ההונגרית הגואה והטוטאליות האוסטרית כי אם ההונגרים היו בוחרים בעצמאות מליאה בהפרדה מוחלטת ספק רב אם הונגריה הייתה מצליחה להישאר ולהתמודד עם כל הלחצים של הקבוצות הלאומיות הפנימיות או להסתדר עם הרוסים גם מבחינתם של האוסטרים שנחלו מפלות רצופות באיטליה ובגרמניה ונסיגה מכוחה מההגמוניה שלה במרכז אירופה עם השפעה על כלל המערכת האירופאית החל משנות ה- 50 של מאה ה-19 נמצאים בנסיגה . המונרך האוסטרי מבין את זה וזקוק לפשרה עם ההונגרים בכדי לשמור על רציפותה הטריטוריאלית של אוסטריה ועל מעט הכוח שנשאר לה. לאחר הפשרה האוסטרים התמקדו במזרח אירופה, בבלקן בניסיון להשתלט על מה שהאימפריה העות'מאנית משאירה להם בנסיגתה מאזור דרום מזרח אירופה ולא מעט ההונגרים הם אלה שיכווינו את חצר הקיסר להתמקד באזור הזה בגלל החשש שלהם מפני התגברות המעורבות הרוסית בבלקן. הונגריה עצמה מפוצלת גם היא ללאומים שונים ויש בה רק שליש הונגרים והשאר הם קרואטים, מגיארים, סלבים סלבים וכו' וההונגרים מפחדים מכך, הם מרגישים כמיעוט לאומי בארצם ולכן הם היו זקוקים לפשרה הזאת.
אנחנו נמצאים בתקופה של שגשוג הלאומיות וצמיחת הלאומיות. האוסטרים וההונגרים מודעים לכך הם רוצים לשמור על השטח שלהם ולכן ההסכם הזה נועד להוות כסכר לתופעת הלאומיות במזרח ומרכז אירופה. ההסכם שימש כתחליף ללאומיות גם ללאומיות ההונגרית וגם ללאומיות של עמים אחרים שהיו תחת שליטה הונגרית. הוא עשה חלוקה פוליטית פירוד לאומי כתחליף ללאומיות: לכל אחד יהיה פרלמנט משלו, טריטוריה משלו, מלך משלו [אומנם זה אותו אדם אבל יש לו שני כתרים: הוא גם מלך הונגריה וגם קיסר אוסטריה] , יש חלוקה שלטונית בין שני ממשלות וחלוקה על בסיס לאומי. יש היסטוריונים הטוענים שההסכם הזה היה טיוח של הבעיות הלאומיות והסדקים שפרצו כתוצאה מתיחויות לאומיות של הלאומים השונים שהיו תחת שליטה אוסטרו הונגרית.
בסופו של דבר הסיפור לא החזיק מעמד זמן רב, בתחילת המאה ה-20 ההסכם נפרץ: אוסטריה התפרקה הונגריה איבדה שני שליש מהטריטוריה שלה והפכה להיות מדינה קטנה יותר וחד לאומית. ב- 1918 הקיסר האוסטרי התפטר בגלל התבוסה במלחמה וויתר על הסטאטוס של קיסר אימפריאלי.
למרות הביקורת ההסכם החזיק מעמד כ- 50 שנה והשאיר את אוסטרו-הונגריה לפחות מבחינה של שליטה ושל שתי מדינות רב לאומיות בצורה שלמה ללא כל בעיה או אובדן טריטוריות בשעה שבמקומות אחרים במזרח אירופה המתיחויות הלאומיות צצו ועלו וחוסר היציבות על רקע הבעיות הלאומיות נמשך כל הזמן. יש שיתוף פעולה בין התנועה הלאומית ההונגרית לבין האוסטרים בכדי לבלום לאומיות של עמים אחרים שהיו תחת שליטתם למשך דור נוסף. להסכם הזה היו גם נקודות חולשה:
- הייתה התנגדות לפתרון בעיית הלאומים של עמים אחרים מתן הגדרה עצמית זכות פרישה לקרואטים סלובנים ואחרים. והלאומיות של אותם העמים הוקרבה למען ההגמוניה האוסטרו-הונגרית.
- היחסים בין ווינה לבודפשט למרות הפשרה היו במצב של משבר כרוני מתמשך סביב נושא התקציב: כמה כל צד צריך לתרום למען התקציב המשותף[האוסטרים תמיד היו מביאים יותר מההונגרים] שגרם למתיחות בין הצדדים.
- חילוקי דעות בנוגע לצבא המיוחד שנשאר בידיים של הקיסר.
- איך משתלבים מדיניות החוץ של האוסטרים עם ההונגרים ולהפך [לאיזה מלחמות יוצאים].
- חילוקי דעות סביב מי ישא בעול הביטחון כמה חיילים כל צד יתרום.
למרות הקשיים הפשרה החזיקה מעמד כי שני הצדדים היו מעוניינים בהמשכיותה והיא החזיקה מעמד עד קרוב לסיום של מלחמת העולם הראשונה. ההונגרים הבינו שללא פשרה עם האוסטרים הם תחת סכנה רוסית ושל התפרקות המדינה שלהם על ידי אותם לאומים סלאבים שגם להם יש שאיפות לאומיות שלא ניתן לדכא אותם לנצח .
