סיכום זה הוא חלק מאסופת הסיכומים לבגרות בספרות באתר. לחצו כאן לעמוד הסיכומים המרכזי של "ביקור הגברת הזקנה" מאת דירנמט.
לחצו כאן לתקציר מלא של "ביקור הגברת הזקנה" או לתקציר המערכה הראשונה או תקציר המערכה השלישית
תקציר "ביקור הגברת הזקנה" – מערכה שנייה
בסיום המערכה הראשונה של "ביקור הגברת הזקנה" מתייצבת העיר גילן כאיש אחד מאחורי איל ותומכת בדבריו של ראש העיר, הטוען שעדיף להישאר עניים מאשר לקבל כסף ולהיגאל בדמו של איל, כלומר לאבד את ערכי האדם, אך כבר במערכה זו יסתבר, עד כמה צדקה קלייר זחנסיאן באומרה כי תחכה: הקונפליקט בין ערכי האדם ובין הכסף איננו ממתין להכרעה עד לסיומו של המחזה. ההכרעה נופלת מייד בתחילת המערכה השנייה. כבר אפשר לראות את הצביעות של אנשי גילן החל מן האנשים הפשוטים וכלה בבעלי התפקידים ובמנהיגים הרוחניים: השוטר, ראש העיר והכומר.
בתמונה הראשונה איל עדיין מרגיש בטחון באנשי העיר שלו. הוא בטוח בדבריהם שלא יהרגו אותו. כשמגיע הלקוח הראשון וקונה סיגריות משובחות – הוא שמח מן התנועה המתעוררת בחנותו, ואיננו שם לב לכך שהיא נעשתה בהקפה. הוא אומר "כאשר כולם דחו את ההצעה שלה, כל הגילנאים במלון האפוסטל פה אחד, למרות העוני, זה היה הרגע היפה בחיי" (עמ' 47).
הוא עדיין זוכה לתמיכתם של האזרחים, אשר אומרים לו שהם תומכים בו ואוהבים אותו, שהוא יהיה ראש העיר הבא. אך תוך כדי דיבורם הם כבר חוגגים את חגיגות הקנייה שלהם, אשר מתבטאות בקניית מוצרים באיכות טובה יותר (כמובן בהקפה) ובקניית הנעליים הצהובות. כלפי חוץ הם עדיין אידיאליסטים, ויתכן כי כך גם הם חושבים, אך בתוך תוכם החלה התפנית. הם החליטו "למכור" את איל, אלא שכל אחד מהם מצפה שהאחר יבצע את העבודה ה"מלוכלכת", כלומר יהרוג את איל.
כשאיל רואה את הנעליים הצהובות של כולם הוא מבין שלא יוכל לסמוך על הגנתם של חבריו האזרחים, למרות שהם חוזרים בפניו שוב ושוב על נאמנותם כלפיו. הוא נבהל, משליך חפצים על הקוניים ויוצא החוצה לבקש עזרה.
איל פונה לשלושה בעלי תפקידים (לשוטר, לראש העיר ולכומר) כדי שיצילו אותו, אחרי שהוא מבין שלא יקבל תמיכה כלשהי מתושבי העיר. אך הוא נוחל אכזבה מכל אחד ואחד מהם: השוטר, (עמ' 51) אשר מסמל את שמירת החוק, שמתפקידו לגונן על האזרחים, מתחמק מלבצע את חובתו. הוא מתנהג בצביעות כאשר איל מבקש ממנו לעצור את קלייר זחנסיאן בעבור הסתה לרצח. מבחינתו זו איננה הצעה רצינית , ורק כאשר מישהו יאיים ישירות על איל באמצעות רובה – רק אז יכנס לתמונה להגנתו. תוך כדי שיחה הוא טוען את רובהו כדי להשתתף במצוד אחרי הפנתר השחור שברח. איל מבחין בכך, שגם השוטר, כיתר תושבי גילן מעלה את רמת חייו – הוא שותה מספר כוסות של בירה יקרה, גם הוא רכש נעליים צהובות. הוא מגדיל לעשות, כשהוא רוכש לעצמו שן זהב חדשה ונוצצת. מבעד לחלונו נשמעת נגינתו של רדיו חדש, שרכש אחד האזרחים.
איל פונה לכתובת אחרת, לראש העיר, (עמ' 57) אשר הצהיר על תמיכתו בו מיד לאחר ההצעה של קלייר זחנסיאן. ראש העיר אף הוא מתנהג בצביעות ומתעלם מבקשת ההגנה של איל. הוא מציג את בקשתו כמגוחכת. כדי להצדיק את עצמו הוא משנה לפתע את עמדותיו כלפי איל. איל כבר איננו חביב הקהל כפי שהיה: "אין לך הזכות המוסרית לתבוע את מעצרה של הגברת, וגם אינך בא עוד בחשבון כמועמד לראשות העיר". ראש העיר נוהג בצביעות גם כאשר הוא מודיע לאיל, שנתן הוראה לא לפרסם את הצעתה של הגברת לגילן בעיתונות. לכאורה הוא עשה כך, כדי להגן על שמו הטוב של איל, כדי שלא יתפרסמו ברבים מעלליו מלפני 45 שנה, אך למעשה ראש העיר יוצר את קשר השתיקה, אשר ייטיב עם תושבי העיר, ויזיק לאיל. הוא מביע את תמיכתו בזכותו של איל לחיות, אך זוהי, כמובן תמיכה מזוייפת.
המפגש עם ראש העיר מהווה החמרה של מצבו של איל: ראש העיר , אף הוא כמו כולם, רוכש לעצמו מוצרי מותרות – קונה עניבה חדשה ונעליים חדשות, מעשן סיגריות טובות יותר. אך בנוסף לכך כנציג העיר כולה הוא מזמין מכונת כתיבה חדשה למשרדי העירייה, ועל הקיר במשרדו תלויה תכנית חדשה לשיפור פני העיר, תכנית המצריכה כסף רב. כמו השוטר, גם ראש העיר מצויד בכלי נשק, לקראת השתתפותו במצוד הגדול אחרי איל.
איל המבוהל פונה לכנסייה, לכומר (עמ' 62). הכומר אמור לייצג את הערכים הנוצריים של חמלה ומוסר. הכנסייה היתה תמיד מקלט לאנשים, שנמלטו על חייהם. אך גם הכומר מתנהג בצביעות. הוא משתמש במילים נבובות ובסיסמאות. דבריו אינם מספקים עידוד לאיל. רק כאשר איל מבחין, שגם הכנסייה נפלה בקסמי הצעתה השטנית של קלייר, ורכשה לעצמה פעמון חדש, רק אז הכומר אומר את האמת: "ברח! אנחנו חלשים, נוצרים כעובדי אלילים. ברח! הפעמון מצלצל בקול גדול בגילן, פעמון הבגידה. ברח! אל תעמיד אותנו בניסיון".
במקביל להתרוצצותו של איל ולתחושת הסכנה שלו מתרחשים שני אירועים:
- האירוע הראשון הוא המצוד אחרי הפנתר השחור. פנתר שחור הוא הכינוי, שקלייר זחנסיאן נהגה לכנות בו את איל בנערותם.
זהו מצוד מזויין, שבו משתתפים כל אנשי העיירה. המצוד אחרי הפנתר מסמל את המצוד אחרי איל: כל הגברים המשתתפים בו נושאי נשק (אפילו הכומר). בסופו של דבר ישתתפו גם כולם בהריגתו של איל, כפי שהשתתפו בהריגתו של הפנתר השחור. מותו של הפנתר השחור דווקא בחנותו של איל הוא מוות סמלי. – הוא מסמל, כמובן, את מותו של איל.
- האירוע השני הוא ישיבתה הרצופה של קלייר על מרפסת מלון האפוסטל.
קלייר מנהלת את ענייניה בשקט ובשלווה, משקיפה מן המרפסת של המלון, ומתבוננת בשינויים החלים בעיר על פי תכניתה. בהזדמנות זו היא גם מחליפה בעל. יש לשים לב גם לזרים, זרי הקבורה, אשר מובאים יום יום לתוך המלון, ומסמלים אף הם את מותו הקרוב של איל.
התמונה האחרונה של המערכה השנייה מתרחשת בתחנת הרכבת.
כשמשווים בין תיאורה של התחנה בתחילת המחזה, תיאור שהדגיש את עליבותה, לבין התיאור בסיום המערכה השנייה, אפשר להבין את השינויים שעוברים על גילן כולה. תחנת הרכבת מטונימית לגילן כולה. אמנם גם כעת התחנה לא עברה שינוי מוחלט, אך יש בה לוח זמני נסיעות חדש, יש בה כרזות פרסומת לנופשים ולמחפשים אירועי תרבות, ונשקפים ממנה השינויים שחלים בגילן: העגורנים והמבנים החדשים שהוקמו ושמוקמים. לוח הזמנים וכרזות הפרסומת מעידים על השינויים בהלך הרוח ובעתיד להתרחש: אנשים שוב מתכננים את עתידם, גילן תחזור להיות צומת דרכים.
בתמונה זו אנו רואים את איל המנסה לברוח על פי עצתו של הכומר. הוא נחסם על ידי תושבי העיר, העומדים במעגל סביבו, ולמעשה מונעים ממנו לעלות לרכבת. שוב מופגנת הצביעות: תושבי העיר אומרים לאיל, כי הם באו להיפרד ממנו ומאיצים בו לעלות לרכבת. אך בו זמנית הם מקיפים אותו ומונעים ממנו להציל את חייו. המעגל האנושי המקיף אותו מסמל למעשה את טבעת המוות ההולכת ומקיפה את איל.
לחצו כאן לתקציר מלא של "ביקור הגברת הזקנה" או לתקציר המערכה הראשונה או תקציר המערכה השלישית
