סיכום זה הוא חלק מאסופת הסיכומים לבגרות בספרות באתר. לחצו כאן לעמוד הסיכומים המרכזי של "ביקור הגברת הזקנה" מאת דירנמט.
לחצו כאן לתקציר מלא של "ביקור הגברת הזקנה" או לתקציר מערכה ראשונה או תקציר מערכה שנייה
תמונה ראשונה (עמ' 70)
בפתח המערכה השלישית של "ביקור הגברת הזקנה" המורה והרופא, שמצפונם עדיין מייסר אותם, (למרות שאף הם החליפו את בגדיהם) פונים לקלייר בבקשה אחרונה, ומציעים לה הצעה מסחרית, אשר תוציא, מצד אחד, את גילן מחובותיה, ותגן על חייו של איל מן הצד האחר. הם מציעים לה להוציא רק מאה מליון ולא מיליארד ע"י כך שתקנה את מפעליה המשותקים של גילן וכן את אדמתה של העיירה , אשר יש בה מחצבים רבים. רק אז מתבררת להם (ולקהל) עוצמתה השטנית של קלייר זחנסיאן. היא כבר קנתה את כל גילן. היא זו ששיתקה אותה למעשה. שיתוקה של גילן הוא, אפוא , חלק מתכנית הנקמה של קלייר הן באיל והן בגילן כולה. כפי שבטרגדיה היוונית, משנעשה מעשה נבלה יחול העונש על כולם, כך גם במחזה שלנו: קלייר מענישה את גילן כולה על חטאו של איל. יתכן גם, שקלייר נוקמת בגילן בגלל קשר השתיקה שנרקם כנגדה – תושבי גילן ראו את העוול שנגרם לה ושתקו. על כך הם נענשים.
קלייר מתארת באוזניהם של המורה ושל הרופא את היום שבו עזבה את גילן בחרפה. ביום זה גמלה בליבה ההחלטה לנקום. כשהם מבקשים ממנה להפגין רגשות אנושיים, היא אומרת: "רגשות אנושיים נאצלים הם עניין למיליונרים רגילים. עם כוח פיננסי כמו שלי – ניתן לשנות סדרי עולם". בעזרת הכסף שלה היא תשנה את הסדר הקוסמי העולמי והאנושי. היא קובעת כי מעתה יעמוד הכסף בראש סולם הערכים. קלייר אומרת "העולם הפך אותי לזונה ואני אהפוך אותו לבית בושת". – החיים הפכו אותה לאשה בלתי אנושית וחסרת מצפון, אך בעלת ממון. כעת היא תהפוך את העולם לבית בושת. היא תכתיב לו את סולם הערכים, היא תנטרל אותו ממוסר ומאנושיות ותציב את הכסף כערך היחיד המשמעותי.
אנשי גילן חטאו כלפיה, הפכו אותה לזונה בעבור בצע כסף. כעת היא מחזירה להם מנה אחת אפיים – הופכת אותם ל"זונות", למי שמוכר את עצמו בעבור כסף. היא מסיימת את דבריה במשפט: "אדם ישר הוא רק זה שמשלם, ואני משלמת. גילן תמורת רצח, שגשוג תמורת גוויה".
קלייר היא אישה בעלת תאוות נקם קיצונית. היא שונאת באותה יצריות שבה אהבה. איל מתאר אותה בתחילת המחזה כ"שדה יפהפיה". שד הוא יצור דמוני, שטני, ודימויה של קלייר לשדה עשוי להעיד על היצריות ועל השטניות שיש בה. אותה יצריות שהפכה מפלצתית, כאשר הזינה את תאוות הנקם.
תמונה שניה (עמ' 75)
מתרחשת בחנותו של איל. לפי הוראות הבמה ניכר ההבדל בין תאור החנות בתחילת המערכה השניה לבין תיאורה במערכה השלישית. במערכה השנייה בולטים העוני וההזנחה: בבית המסחר נמצא דלפק מזוהם, על המדפים סחורה ישנה, וכשמישהו נכנס בדלת המדומה – נשמע צלצול רפה של פעמון. לעומת זאת, במערכה השלישית הדלפק חדש ונוצץ, הקופה חדשה, הסחורה יקרה, וכאשר מישהו נכנס בדלת המדומה, נשמע צלצול מרשים של פעמון. מאחורי הדלפק עומדת כעת גברת איל, גם היא , כיתר תושבי גילן, בוגדת בבעלה עבור כסף., גם היא כמותם מעלה את רמת החיים שלה ומצטיידת על חשבון דמו של איל.
הצייר נכנס ומביא עמו את תמונת דיוקנו של איל. זהו אות לכך, שבקרוב איל ימות, והתמונה תשמר את זכרו. גם הצייר וגם גברת איל מתכחשים לכך – הצייר אומר שהציור הוא אות לפריחתה המחודשת של האומנות בגילן, וגברת איל אומרת: "אלפרד איל מזדקן. אף פעם אין לדעת מה יקרה, וטוב שיש מזכרת". כדי לנקות את מצפונם גברת איל ויתר התושבים מסירים מעצמם את האחריות בכך שהם מציירים את איל כנבל נטול ערכים ואת קלייר זחנסיאן כקרבן.
כשמגיעה הידיעה על שהעיתונות אמורה להגיע בקרוב לביתו של איל, הם מחליטים לא לתת לו לדבר בשום מקרה, כל זאת בנימוק שאיל עלול לספר "שקרים", כאילו שהגברת זחנסיאן מבקשת להרוג אותו. אזרח א' אף מתנדב לשמור על הכניסה לביתו של איל, כדי שהלה לא ירד מביתו וישוחח עם העיתונאים.
המורה נכנס, (עמ' 81) ולאחר ששתה הוא נואם כנביא מוכיח. הוא עדיין נאמן לעקרונותיו. המורה נעמד על חבית ונוזף באנשי גילן על כך שהם מעדיפים מיליארד במקום להעדיף ערכים. הוא מושתק על ידי כולם: על ידי האזרחים, על ידי אשתו של איל וילדיו, ולבסוף גם על ידי איל עצמו. גם העיתונאים אינם טורחים במיוחד לגלות את האמת. די להם לכתוב סיפור אהבה מתקתק על קלייר האצילה, שויתרה בנעוריה על האהבה למענה של אחרת, די להם בצילום מבוים של איל, המוכר גרזן לאחד האזרחים. (הם אינם מעלים בדעתם את סמליותה של התמונה, המסמלת את העובדה, שאיל מאפשר בעצם לרצוח אותו).
בסיום התמונה נשארים רק איל והמורה. השיחה שלהם גלויה, ואין בה כל טיוחים. איל מסביר למורה מדוע אינו רוצה להלחם עוד על חייו והוא מוכן למות. מדוע אינו פונה לעיתונות. הוא מרגיש אחראי לכל מה שקרה, ולכן עליו לשאת את עונשו: "אני עשיתי את קלרה למה שהיא…. הכל מעשה ידי, הסריסים, רב המשרתים, ארון הקבורה, המיליארד" (עמ' 85). ראויים לציון דבריו של המורה בסיומה של התמונה. המורה מוותר לאחר שראה כי איל מוותר. הוא מודה באמת: "הם יהרגו אותך. אני יודע זאת מההתחלה…. הניסיון גדול מדי והדחקות נוראה מדי. אבל אני יודע עוד משהו – אני אשתתף בזה. אני חש שלאט לאט אני נהפך לרוצח. אמונתי באנושיות האדם היא חסרת אונים…. אני עדיין מבין, כי גם אלינו תבוא פעם גברת זקנה יום אחד, וכי גם לנו יקרה מה שקורה לך" (עמ' 86). המורה פוחד מעצמו, ממה שהוא הופך להיות. הוא גם פוחד מן העובדה, שלכל אחד יכול לקרות גורל הדומה לגורלו של איל. הסצנה מסתיימת בכך שגם המורה קונה בקבוק שתייה יקר ורושם, קונה בהקפה כמו כולם.
ראש העיר נכנס, ומציע לאיל להתאבד כדי להציל את גילן – "ולו רק מתוך נאמנות לכלל, מתוך אהבה לעירך. הלא אתה רואה את הדחקות הנוראה, את הדלות, את הילדים הרעבים…" (עמ' 90) . גם כעת ראש העיר ממשיך בהתנהגותו הדו- פרצופית. הוא דורש מאיל להקריב את עצמו עבור אנשי עירו האומללים והעניים, בעוד שכולם העלו את רמת החיים שלהם והתעשרו. הסיבה האמיתית לבקשתו היא הרצון לנקות את מצפונו ואת מצפונם של אנשי גילן.
איל איננו מוכן לטהר את מצפונם של אנשי גילן "אני עברתי שבעה מדורי גיהינום. ראיתי איך אתם צוברים חובות, ועם כל עליה ברמת החיים הרגשתי איך המוות זוחל ומתקרב אלי. אילו חסכתם לי את הפחד הזה, את האימה החשיכה הזאת, אז הכל היה מתרחש אחרת, היינו יכולים לדבר אחרת זה עם זה, ואני הייתי לוקח את הרובה, למענכם…..אני אציית לפסק דינכם…עבורי יהיה זה צדק. מה שזה יהיה עבורכם – אינני יודע"… "אתם יכולים להרוג אותי… אבל לא אוכל לפעול במקומכם" (עמ' 91). איל, שהרגיש נבגד, שראה את כל תושבי עיר חוגגים על חשבון דמו, איננו מוכן להקל על מצפונם של תושבי העיר. אילו היו גלויים וישרים, באים אליו מייד לאחר הצעתה של קלייר, ומבקשים אותו להקריב את עצמו עבורם, כי אז היה מוכן לעשות זאת, אך לא כעת. תושבי גילן יצטרכו לשאת על מצפונם את התוצאות של התנהגותם.
איל, אשר משלים עם מותו הופך להיות שותף לחגיגה. הוא נוסע נסיעת פרידה במכונית החדשה של בנו, כשבני משפחתו, הלבושים בהידור, מצטרפים אליו. תוך כדי מסע הפרידה רואים את גילן החדשה, אשר בה מתעוררים החיים, מתעוררת התעשייה, אנשים נוסעים במכוניות מפוארות. בתו של איל מדברת באנגלית ובצרפתית, כדי להפגין סממני בורגנות והתעשרות. בזמן הנסיעה במכונית מדברים דברים סתמיים. אפילו ברגעים אלה של פרידתו של איל ממשפחתו הכל צבוע, חסר רגש, קר. אין קשר אמיתי בין איל לבין בני משפחתו. הם נוסעים לקולנוע והוא הולך אל מותו.
דווקא הפרידה מקלייר, יש בה מחשבון הנפש ומגילוי הלב. יש בה אינטימיות מסויימת. איל, שהשלים עם גזר דינו, מתעניין בתינוקת שהיתה להם. הוא מתוודה על כך שחייו היו חסרי טעם ותכלית, ועל כן אינו פוחד למות. (ייתכן שרק עכשיו, אחרי הצעתה המזוויעה של קלייר ואחרי בגידתם של חבריו, ובעיקר בגידת משפחתו, הוא מבין את עקרותם של חייו. קלייר מתוודית לפניו על אהבתה העזה, שהפכה למשהו מרושע כמוה. היא קנתה את מותו, וכעת תהפוך אותו שלה לתמיד. היא לא יכלה להשיג את איל החי, אך איל המת יהיה תמיד שלה – ישכון במוזוליאום שבנתה עבורו בביתה באי קפרי.
התמונה החמישית מתרחשת במלון האפוסטל (עמ' 100). זהו אותו מקום, שבו ערכה קלייר משפט חוזר לאיל, ובו הכריזה על דרישתה לצדק, כלומר דרישה למותו של איל בתמורה לכספה. התמונה מדגישה את צביעותם של אנשי גילן, ואת עוורונה של התקשורת, אשר רוצה להדגיש מתקתקות, ואינה ערה למתרחש מתחת לאפה.
ראש העיר פותח את האסיפה בהזכירו את המיליארד שהעיר אמורה לקבל. את הנאום המרכזי נושא המורה. זהו נאום דו – משמעי, אשר מבקר את אנשי גילן מצד אחד, אך כלפי חוץ הנאום מתיישר עם הקו הכללי, ובכך הנאום מתקשר להונאה ולזיוף , אשר מאפיינים את אנשי גילן. המורה אומר: "תמורת המיליארד שלה היא רוצה בצדק, רוצה שקהילתנו תהפוך לקהילה ישרה ורודפת צדק….וכי לא היינו תמיד קהילה רודפת צדק?" (עמ' 102) הוא מדבר על החטא כלפי קלייר. במקביל לכך הוא שואל את עצמו האם אנשי גילן רוצים להגשים את הצדק ואת האידיאלים הרוחניים של העולם המערבי. המשמעות הסמויה של דבריו היא ביקורת על התנהגותם כלפי איל. גם המורה שותף לקשר השתיקה, משום שהוא איננו אומר בגלוי את האמת. הרי הוא כבר אמר לאיל, שהוא מיישר קו עם אנשי גילן, ולכן הוא מסיים את דבריו בקריאה לאנשי גילן לקבל את המענק של קלייר זחנסיאן (כלומר לרצוח את איל).
אלפרד איל משתף פעולה עם ההצגה שמועלית על הבמה, והוא איננו מתנגד להחלטה להוציאו להורג. הוא גם איננו מנצל את נוכחותם של אנשי התקשורת כדי להציל את עצמו. איל שותק ואיתו שותקים כל מנהיגי הקהילה: הרופא, הכומר, השוטר, מפלגת האופוזיציה. המילה "שתיקה" מופיעה במעמד זה שש פעמים. המילה "דממה" מופיעה פעמיים. כל זאת כדי להדגיש את השותפות שבשתיקה של כל אנשי גילן לזוועה שעומדת להתרחש, למכירתו של איל, להפיכתו לשעיר לעזאזל תמורת הטבות חומריות.
קבלת ההחלטה מתבצעת בצורה מגוחכת ואירונית. העיר כולה מגדילה לעשות, וחוזרת פעמיים כמקהלה על שקריו של ראש העיר (עמ' 105-106). לכאורה הם מקבלים את המענק לא למען הממון, אלא למען הצדק והערכים. ראש העיר אומר , והקהל עונה אחריו "כי לא נוכל לחיות תוך התעלמות מפשע" (עמ' 105), זוהי אירוניה. הרי לכל ברור כי גילן אכן תמשיך לחיות תוך התעלמות מפשע מכירתו והריגתו של איל.
איל מוצא להורג (עמ' 108 – 109) כשאנשי העיתונות אינם נוכחים. הם מוזמנים לכיבוד בדיוק באותה שעה. קהילת הגברים מקיפה אותו, הולכת וסוגרת עליו, הופכת לגוף אחד ומביאה למותו. סיבת המוות אינה ברורה. הרופא קובע כי היה זה דום לב. תמונתם של אנשי העיר, אשר מכתרים אותו וגורמים למותו, מקבילה לתמונה בתחנת הרכבת, אשר גם בה כיתרו התושבים את איל, מנעו ממנו לעזוב ובכך קבעו את מותו.
לתמונות הללו משמעות סמלית – הן מסמלות את טבעת המוות, שהלכה והתהדקה סביבו של איל. אנשי העיר הופכים גוש אחד, כשהם הורגים את איל, ובכך מושלם טשטוש הזהות האישית של כל אחד ואחד מהם.
תמונת העזיבה של קלייר מתרחשת בתחנת הרכבת. (עמ' 111) זוהי הפעם השלישית שהתחנה מופיעה. הפעם חל בה שינוי מוחלט, המסמל את השינוי שחל בגילן. התחנה מחודשת, יש בה דגלים, יש בה אורות ניאון. הכל מלא חיים. "עתה פינה העולם האפרורי הקודם את מקומו לעולם עשיר ונוצץ, מושתת על פלאי הטכניקה החדשה". אנשי גילן בבגדי הערב המפוארים שלהם שרים במתכונת שירת המקהלה היוונית. שפתם מרוממת, שפת הבורגנות החדשה. בדבריהם הם מזכירים את אומללותה של גילן, ומשבחים את מצבם החדש, את סמלי התעשרות – סיגריות. מכוניות. מגרשי טניס וסמלים חומריים נוספים. גם את הרכבות, שחזרו לעצור בגילן הם משבחים. הם מתפללים לאל, שלא ייפגעו חיי הנוחות החומריים. אין בדבריהם ולו התייחסות קלה לקורבן שהוקרב או לייסורי מצפון כלשהם. אכן הכסף קנה הכל, את כל הערכים. הופעתה של המקהלה תורמת לאירוניה במחזה. במחזה היווני הקלאסי, הופעתה של המקהלה היתה הופעה חינוכית. היא החזירה לקלה את תקוותו לקיומם של ערכי האדם הנצחיים. במחזה שלנו המקהלה משבחת ערכים חומריים. ערכי האדם אינם קיימים.
קלייר זחנסיאן עוזבת את גילן יושבת באפיריונה כפסל. ארונו של איל עמה. האם כעת באה על סיפוקה?
לחצו כאן לתקציר מלא של "ביקור הגברת הזקנה" או לתקציר מערכה ראשונה או תקציר מערכה שנייה
