תקציר "ביקור הגברת הזקנה" – מערכה ראשונה

"ביקור הגברת הזקנה" – מערכה ראשונה

תמונת הפתיחה של המערכה הראשונה של "ביקור הגברת הזקנה" מאת דירנמט המחזה מתרחשת בתחנת הרכבת של העיר גילן, עיר דמיונית הנמצאת בלבה של אירופה. הדמויות המופיעות בה אינן מוזכרות בשמן, אלא מכונות על פי תפקידן: אזרח א' , אזרח ב', פקח, ראש העיר וכד'. יוצא דופן הוא איל, מאהבה לשעבר של הגברת הזקנה.  כך נוצר טשטוש של זהותן של הדמויות. שמו של האדם הופך אותו לאינדיבידואל, לאישיות עצמאית בעלת זהות מוגדרת. כאשר אינו מוזכר בשמו, אלא באמצעות תפקידו, מיטשטשת הזהות והאדם הופך לחלק מקבוצה, לחלק מעדר.

מקום ההתרחשות הוא העיירה גילן. העיר היא עיר דמיונית, מפני שהיא משמשת סמל לכל עיר אירופאית תרבותית. אפשר לראות זאת על פי הרכבות אשר חוצות את אירופה ועוברות בה, ועל פי שמות אמיתיים של דמויות ושל פירמות מסחריות שונות שיופיעו במהלך המחזה. (לדוגמא – ביקרו בעיר המשורר הגרמני החשוב, גיתה, והמלחין ברהמס).

בתמונת הפתיחה נמסרת אינפורמציה על מצבה של גילן בעבר לעומת מצבה בהווה: בעבר גילן היתה עיר מרכזית מבחינה חברתית, מבחינה תרבותית  ומבחינה כלכלית. מרבית הרכבות עצרו בה, כולל רכבות האקספרס, ואילו כיום עוצרות בה רק שתי רכבות מאסף, ומי שכבר יורד מן הרכבת ומגיע לגילן הוא גובה ההוצאה לפועל אשר בא לעקל טובין מבית העירייה. בעבר היתה בגילן פריחה כלכלית  בזכות בתי החרושת הידועים שהיו בה: בית היציקה "כיכר השמש", מפעלי בוקמן ומפעלי ווגנר. ואילו כיום העיירה עלובה ומוזנחת, תושביה מתקיימים מדמי אבטלה ואוכלים בבית התמחוי, ואפילו קופת העירייה ריקה. העיר כולה מעוקלת. לתושבי העיר אין כל אפשרות לפתרון כלכלי, אלא לצפות לסיועה של בת העיר לשעבר, המליארדרית קלייר זחנסיאן, שהיתה בנעוריה קלייר ושר.

המחבר טורח להזכיר את עליבותה של העיירה, לא רק  באמצעות  האינפורמציה הנמסרת מפי הדמויות, אלא גם באמצעות ההנחיות לתפאורה: תחנת הרכבת מוזנחת, המודעות קרועות, האנשים לובשים בגדים עלובים. אמצעי נוסף הוא הגרוטסקה: בסצנת הפתיחה מופיעים ארבעה אזרחים ישובים על ספסל. הם מניעים ראשם מצד לצד בכל פעם שנשמע קולה של הרכבת. הם מוכיחים בקיאות בשמותיהן של הרכבות ובמסלולי נסיעתן. זהו הדבר היחיד שנותר להם לעשות בעיירה חסרת החיים והמשעממת. זוהי תעסוקתם היחידה. (גרוטסקה – תאור מוגזם עד כדי גיחוך)

אם כן, בעבר העיר גילן היתה מרכז כלכלי, תרבותי , היתה בה אקדמיה לציור, ביקרו בה אנשים מפורסמים, וכעת מה שנותר ממנה  הוא הצייר האומלל, שכל מה שנותר לו לעשות הוא לכתוב את השלט " ברוכה הבאה קליירי".

לראש העיר, לאיל ולמורה יש תכניות כיצד לרכוש את לבה של קלייר, כדי שתפתח את הכיס ותשלם עבור הצלתה של גילן משואה כלכלית. המורה וראש העיר אחראים על החלק הטקסי, ואילו איל אחראי על הצד הרגשי, עליו להפעיל עליה את קסמיו הישנים ולגרום לה לתת הרבה ככל האפשר.

תוך כדי שיחה ביניהם מתגלה טפח מן העבר –  קלייר ואיל היו בצעירותם נאהבים. ראש העיר מנסה לאסוף פרטים חיוביים על קלייר, על מנת להשתמש בהם בנאום שהוא אמור לשאת לכבודה, אך קשה  לאסוף פרטים שכאלה. מסתבר שקלייר היתה בעבר תלמידה גרועה, שנהגה לגנוב תפוחי אדמה, עבור אלמנה זקנה (ולמעשה, מתברר שעשתה זאת כתשלום על מיטה שהאלמנה הזקנה סיפקה לה כדי לשכב בה עם איל).

 

תמונה שנייה  (עמ' 15)

קלייר זחנסיאן מגיעה במפתיע, בצורה שמושכת את תשומת לבם של תושבי העיר ושל הצופים – היא מושכת בבלמי החירום של רכבת האקספרס. היא מרשה לעצמה, בזכות כספה, לעצור את הרכבת, ופוטרת את מבקר הכרטיסים הכעוס בתשלום של ארבעת אלפים.  הופעתה מעוררת גיחוך כשהיא מגיעה עם בעל מספר 7, כשהיא חושפת לראווה את הרגל התותבת שלה, כשכל בני הלוויה שלה, שמותיהם מתחרזים לשמו של רב המשרתים, בובי. היא מביאה אתה ארון קבורה, כלוב ובו פנתר שחור ופמליה מוזרה שכוללת שני בריונים לועסי מסטיק, רוצחים ששחררה בעזרת כספה מכלא  סינג סינג, וכן זוג סריסים עיוורים שנראים כתאומים ומדברים בצורה זהה. קלייר עצמה נשאת באפיריון, אשר קבלה ממוזיאון "הלובר" בצרפת. כך היא מורמת מעל כולם, כיאה לשליטת העולם. היא נמצאת מעל לתרבות האנושית (המיוצגת ע"י מוזיאון הלובר),  ושולטת בעולם התחתון, עולם הפשע (המיוצג ע"י שני הרוצחים הנושאים אותה).

יש לשים לב לשיחה המתנהלת בין קלייר ובין איל, אשר בה הוא מזכיר לה שהוא כינה אותה בעבר בכינוי "חתולת בר", (עמ' 19) ו"קוסמת קטנה שלי", ואילו היא כינתה אותו "הפנתר השחור שלי". (כעת קלייר מביאה לגילן פנתר שחור בתוך כלוב).

בחלק זה ישנם רמזים לעתיד לבוא (החל מעמ' 22): קלייר שואלת את הרופא הנדהם אם הוא יודע לחתום על תעודות פטירה בשל מוות מהתקף לב, כשהיא מדברת על חידושו של עונש המוות, כשהיא שואלת את השוטר אם הוא יודע להעלים עין וכשהיא שואלת את המתעמל אם הוא יודע לחנוק.

התמונה מסתיימת בדבריו של המורה, אשר הופעתה של קלייר מעוררת בו פחד, והוא צופה רעות: "איך שהיא ירדה מהרכבת, הגברת הזקנה העוטה שחורים, כמו איזו אילת גורל מהמיתולוגיה היוונית… אפשר בהחלט להאמין שהיא טווה את גורלם של אנשים" (עמ' 26). דבריו אלה של המורה משקפים את המסר של המחזה: העושר, הכסף, נותן לקלייר כוח ועוצמה כשל אלים בטרגדיה היוונית, וכפי שהאלים חורצים את גורלו של האדם  – כך תחרוץ קלייר את גורלו של איל ואת גורלה של גילן כולה.

התמונה האחרונה במערכה מתחלקת לשני חלקים: נאומו של ראש העיר והמשפט החוזר שעורכת קלייר.

 

נאומו של ראש העיר (עמ' 34)

אחד הנושאים העיקריים שהמחזה עוסק בהם הוא הצביעות של בני האדם. ראש העיר בנאומו מפגין את הצביעות הזאת. הוא מציג את אמה של קלייר כסמל הבריאות, בעוד שהיא מתה בצעירותה משחפת. אביה של קלייר מוצג כאדריכל דגול, שהותיר את חותמו בעיר, בעוד ש"תרומתו" לעיר מתבטאת בבניין השירותים בציבוריים שבנה בתחנת הרכבת. כך גם מגזים ראש העיר בדברו על הישגיה הלימודיים של קלייר ועל מעשי הצדקה שלה. ראש העיר מדגיש את העובדה, שבני גילן מעולם לא שכחו את קלייר, בעוד שהאמת היא שבתקופה שגילן שגשגה, איש לא חשב עליה או על העוול שנעשה לה.

 

המשפט החוזר (עמ' 36)

בחלק זה מתבררת הסיבה לביקורה של קלייר – היא רוצה שייעשה צדק על פי אמות  המוסר שלה. היא עורכת לאיל משפט חוזר. מסתבר, שלפני ארבעים וחמש שנה, כשקלייר תבעה את איל על אבהות, הוא שיחד שני אזרחים כדי שיעידו שגם הם שכבו איתה. השוחד היה ליטר ברנדי. השופט האמין להם וזיכה את איל, ובכך דן את קלייר המסכנה לזנות ולסבל. כעת, בעזרת כספה, קלייר נוקמת: את השופט הפכה לרב המשרתים שלה, את עדי השקר עיוורה וסרסה. כעת נותר לה להתנקם במי שבגד בה – באיל. היא דורשת את מותו תמורת מיליארד, שאותם תעניק לאנשי העיר.

תגובתם הראשונית של אנשי העיר היא התנגדות נחרצת לדבריה של קלייר. ראש העיר אומר לה: "גברת זחנסיאן, אנחנו עדיין באירופה, עדיין אין  אנו פראי אדם. אני דוחה את הצעתך בשם העיר גילן…. מוטב שנישאר עניים משנתגאל בדם אדם" (עמ' 41). אבל קלייר יודעת, שזו רק שאלה של זמן, עד שהכסף יקנה את הצדק שלה, את הנקמה שלה, ולכן היא אומרת "אני אחכה" (עמ' 41). למעשה איל בגד בקלייר תמורת כסף, כשהעדיף עליה את מטילדה בעלת חנות המכולת, חבריו העלילו עליה בגלל שוחד. כעת שוב הכסף יניע את העלילה, ויהיה הגורם להתנהגותן של הדמויות.

בחלק זה מוצג הקונפליקט העיקרי – כסף לעומת ההומניזם, ערכי האדם.

לחצו כאן לתקציר מלא של "ביקור הגברת הזקנה" או בעבור תקציר המערכה השנייה או תקציר המערכה השלישית.

סיכום זה הוא חלק מאסופת הסיכומים לבגרות בספרות באתר. לחצו כאן לעמוד הסיכומים המרכזי של "ביקור הגברת הזקנה" מאת דירנמט.

עוד דברים מעניינים: