גלובליזציה, אותו תהליך של העמקת הקשרים השונים בין חלקי העולם וצמצום המרחקים הכלכליים, תרבותיים ופוליטיים בניהם, היא כיום בגדר עובדה קיימת בעולם בו אדם יכול לתקשר בהינף אצבע עם צידו השני של העולם או לטוס אליו בכמה שעות. במשך שנים רבות היה גם מקובל לחשוב כי תהליכי גלובליזציה יובילו, בסופו של דבר, אל עולם אחיד וחסר הבדלים תרבותיים. בהקשר הזה הצביעו חוקרים על תופעות כמו "מקדונלדיזציה" במסגרתו מתפשטת רשת מקדונלד'ס בכל רחבי העולם כאשר היא נושאת עימה טעמים, ערכים וסגנונות התנהלות אמריקאיים כדוגמה לפועלה העולמי של הגלובליזציה.
אולם, דווקא הדוגמא של מקדונלד'ס יכול להצביע כי תהליכי הגלובליזציה לא יהפכו כל כך מהר את העולם לכפר אחד קטן ואחיד. הקשתות המוזהבות של מקדונלד'ס הן אומנם מראה שניתן לראות בהודו, אך כאשר תכנסו פנימה אתם עלולים למצוא אופציות בתפריט שהן קצת שונות ממה שאנחנו מכירים, כמו קארי או מסאלה. ביפן, בה נימוסי אוכל האוסרים בין היתר לגעת באוכל מקבלים מקום תרבותי חשוב, אתם תראו את מקדונלד'ס אמנם מלא אבל באנשים שיושבים ואוכלים לבד. יהיו בנינו גם מי שיזכרו את הניסיון של מקדונלד'ס לקלוע לטעם הישראלי המקומי עם "מק-פלאפל". אז מה בעצם קורה כאן?
גלובליזציה + לוקליזציה = גלוקליזציה
הסוציולוג רולנד רוברסטון הציע בשנות ה-90 מבט מעט מורכב יותר על תהליכי הגלובליזציה בעולם כאשר טען כי אמנם ישנם יותר ויותר תהליכים ומגמות חובקי עולם, אולם תהליכים אלו, בכל מקום אליו הם מגיעים, מקבלים אופי וביטוי ייחודי בהתאם לתרבות המקומית. לתהליך זה קרא רוברסטון בשם "גלוקליזציה", חיבור של "גלובליזציה" ו"לוקליזציה" – מקומיות (ובעברית: עולמקומיות). במסגרת הגלוקליזציה שמתאר רוברסטון חברות שונות החשופות לכוחות כלל-עולמיים יכולות לבחור את האופן שבו כוחות אלו יעברו התאמה לצרכים, רצונות, אמונות ונטיות של התרבות המקומית.
אבל לא צריך לשמוח מוקדם מידי ולהרגיש שניצלנו מלהפוך לעולם שכולו אמריקה. הפרשן הפוליטי תומאס פרידמן מכיר בדינמיקה של הגלוקליזציה וביכולתן של תרבויות שונות להמנע מהשפעה זרה עליהן. אך לטענתו, זה עדיין לא מבטל את כוחה המאחד של הגלובליזציה, שכן חברות שיהיו קטנות, חלשות וחסרות גורמים מלכדים פנימיים עשויות להמחק ולהבלע תחת גלגלי הענק של תנועת התרבות, טכנולוגיה, כסף, אנשים ואידיאולוגיה בעולם.
