סיכום "אישיות: תיאוריה ומחקר": יחידה 2 – תיאוריות של יחסי אובייקט
סיכום זה הינו חלק מאוסף סיכומי הקורס "אישיות: תיאוריה ומחקר"
תיאורית יחסי אובייקט היא גישה פסיכולוגית פסיכודינמית המתארת את התפתחותו של יחס רגשי לאחרים בסביבה במהלך הילדות. תיאוריית יחסי האובייקט טוענת כי האופן שבו בני אדם מתייחסים אל אנשים ומצבים בחיים הבוגרים נובעת מהאופן שבו התעצבה החוויה המשפחתית שלהם במהלך ילדותם המוקדמת ובעיקר יחסיהם עם האם ו\או האב. כך למשל, אדם שסבל מהזנחה או התעללות בילדותו יצפה בבגרותו להתנהגות דומה מצידם של אחרים ויהפוך לאדם חשדני ומסויג. על פי התיאוריה, החוויות והיחסים המעצבים האלו הופכים ל"אובייקטים" (ומכאן, יחסי אובייקט) בתת-מודע של הילד וממשיכים איתו אל הבגרות והם מהווים מעין "תשתית" הכרתית שדרכה מבין האדם את מערכות היחסים עם אנשים אחרים.
לפי תיאוריית יחסי האובייקט, אובייקטים פנימיים נוצרים דרך תבניות שעולות במסגרת החוויה הסובייקטיבית של הילד כלפי הסביבה המגדלת אותו, עם ובלי קשר לאופיה של הסביבה הזו במציאות. במסגרת תיאוריית יחסי האובייקט, אובייקטים הם בדרך כלל ייצוגים מופנים של האם, האבא או המטפל העיקרי, אך הם יכולים להיות מורכבים גם מחלקים בלבד של האדם (כמו השד של האם) או אלמנטים בעולמו הפנימי של הילד. חוויות מאוחרות יותר יכולות לעצב מחדש את התבניות המופנמות האלו, אולם האובייקטים ממשיכים על פי רוב להשפיע בצורה חזקה על אישיותו של האדם.
הוגים בתחומי תיאוריות יחסי אוביייקט
מלאני קליין – יחסי אובייקט כמעצבי אישיות
רונלד פרברן – כישלון יחסי אוביקט והאישיות הסכיזואידית
דונלד ויניקוט – יחסי אובייקט כהסתגלות למציאות
סיכומים נוספים תוכלו למצוא באוסף הסיכומים בפסיכולוגיה באתר וכן מאגר הסיכומים של האוניברסיטה הפתוחה.
