בפוליטיאה ז' אפלטון משתמש במשל המערה להבהיר נקודה בנוגע לחינוך. לפי המשל, לוקחים אדם מתוך המערה ואמרים לו שכל המציאות שנגלית לפניו היא הבל הבלים. אותו אדם – לא בטוח שהוא יכול לקבל את זה (שמה שהוא רואה זה לא אמת). ואם יכריחו את אותו אדם להתבונן לאור עצמו זה יהיה קשה לו והשאלה מה הוא יעשה: האם הוא יישאר בעולם שלו אותו הוא מכיר או ינסה בכל זאת להתמודד עם המציאות החדשה? ואם יכריחו אותו לעלות את העלייה התלולה אל מחוץ למערה הוא יצטרך להתעמת עם כל הדברים שאמרו לו שהם אמיתיים. הוא לא יוכל להסתכל על דברים ישירות אלא יצטרך לעשות זאת בתהליך איטי: יסתכל קודם על בבואות; יסתכל על כוכבים בלילה. האדם מתכונן לרגע גדול – לראות את האמת. יותר קל לעבור תהליך איטי. לראות דברים לאור יום זה התפכחות והדבר הזה לא פשוט לאותו אדם.
דילמות נוספות במשל המערה
אפלטון מכניס עוד דילמה למשל המערה שלו בפוליטיאה ז': דילמת השיבה. עכשיו האדם המשוחרר צריך לחזור למערה. האם הוא יחזור או לא? ואם כן – כיצד? או שהוא יחזור לאותם חיים כאילו דבר לא קרה או שהוא יחזור ויחשוב שהוא נעלה וחכם יותר מכולם (שהוא "ראה את האור").
הדילמה האחרונה שמכניס אפלטון למשל שלו בפוליטיאה ז' היא: גם אם האדם יחזור הוא צריך להתמודד עם החברה ולא בטוח שהחברה תסכים לקבל אותו כי הוא שונה וההסתגלות אינה פשוטה. יכול גם להיות שהם יהרגו אותו.
הנמשל של משל המערה
אפלטון אומר שתחום המושכל הוא דמות הטוב. היא מולידה את האור וכל מי שרוצה לפעול בתבונה חייב לראות אותה. הוא טוען שהידיעה נמצאת בתוך הנשמה של האדם וכל מה שהוא צריך לעשות זה לכוון את הראייה שלו לצד הנכון. זאת ניתן לעשות באמצעות חינוך נכון.
–
סיכום זה הוא חלק מאסופת הסיכומים בקורס תולדות המחשבה המדינית, תת נושא הפילוסופיה של אפלטון. הסיכומים הם חלק ממאגר הסיכומים והמשאבים בנושא פילוסופיה באתר.
