תולדות המחשבה המדינית: משל המערה של אפלטון

תולדות המחשבה המדינית: משל המערה של אפלטון

סיכום זה הוא חלק מאסופת הסיכומים בקורס תולדות המחשבה המדינית, תת נושא הפילוסופיה של אפלטון. הסיכומים הם חלק ממאגר הסיכומים והמשאבים בנושא פילוסופיה באתר.

משל המערה- פוליטיאה ספר ז' עמוד 421- 424:

1. "ולאחר מכן", אמרתי, "צייר נא בנפשך מצב כדלהלן, ויהא לך משל לתכונתנו הטבעית, אשר לחינוך וחוסר חינוך.

בפתח משל המערה נותן אפלטון את הנמשל ומסביר כי המשל קשור לתפיסה של חינוך ותכונתנו הטבעית כבני אדם. זה נראה מוזר כי בספר העוסק בפוליטיקה מופיע משל העוסק בחינוך- מה הקשר בין חינוך ופוליטיקה?

פוליטיקה ביוונית פירושה:

Polis- עיר מדינה.  Ethos- חוקים שהם בלתי משתנים/ חוקי הטבע.

מכאן שתפקיד הפוליטיקאי זה לארגן את חיים של אותה עיר מדינה ולהדריך את האזרחים שלה על פי חוקי הטבע, על פי החוקים הבלתי משתנים. לשם כך הוא זקוק לאיזה ידיעה לכן אנו מוצאים משל חינוך בספר פוליטי.

2. כעת מתוארת המערה:

מה יש במערה: אסירים שכבולים זה לזה ואל מערה תת קרקעית, פניהם מופנים אל הקיר, מאחוריהם חומה שמאחוריה אש אולם הם אינם יכולים לראות את האש, על החומה מאחורי האסירים עוברים בני אדם, בעלי חיים ופסלים. האש המקרינה את אורה על החומה גורמת לצללים על הקיר של האנשים, בעלי החיים והפסלים שעל החומה.מחוץ למערה יש שמש. האסירים אינם יכולים לראות את השמש.

סוקרטס : "הם דומים לנו" אמרתי אני. התיאור הוא אבסורדי ולא ברור, אף על פי כן אומר אפלטון כי הם דומים לנו. יש לנו שיקוף של מצב משונה אבל אמיתי.  תיאור של מצב האנשים במערה- הם אינם יכולים להזיז את ראשם ולכן רואים רק את הצללים על גבי החומה. המסקנה היא כי אלו הדברים עצמם, זו האמת. חשוב לשם לב כי יכולת הדיבור אינה נשללת מהאסירים, הם יכולים לדבר אחד עם השני.

שחרור אחד האסירים: מתואר תהליך בו אחד האסירים משתחרר (לא כתוב מי מתיר אותו), הוא מדמה את השחרור להירפאות מבערות. תהליך השחרור הוא ממושך וכואב ומלווה בייסורים- הפניית הצוואר, מבט אל האור… התיאור מלא פעלים הממחישים את הדרמה. בפני אותו אסיר ניצבות מספר דילמות:

א.  מה יעשה אם משהו יאמר לו כי כל מה שראה הוא הבל הבלים? האם יאמין לאותו אדם?

ב. מה יעשה אם יתבקש להסביר מה הוא ראה עד עכשיו, כלומר יידרש לקרוא לכל מה שראה במערה בשמו?

ג. אם יוכרח האסיר להביט אל האור, האם לא לברוח מאותו סבל, מאותם סנוורים ולחזור לעולם הישן המוכר ונטול הסבל?

כל התהליך הוא קשה ורבוי בדילמות, לא ברור האם האדם יכול לעמוד בתהליך זה לבד לכן יש צורך במישהו שיוביל את האסיר- השינוי אינו עצמאי. יש מוביל ויש מובל, המובל מפעיל כוח מאחר והם עולם עלייה שהיא קשה, לא ברור האם מדובר בכפייה או האם הכוח שמפעיל המוביל הוא כדי לסייע למובל בעלייה הקשה.

3. השלב של ההתבוננות באור, השהייה מחוץ למערה אינו וולונטרי, האסיר אינו יכול להתקיים בשלב זה לבד. משהו צריך להדריך אותו על מנת להקנות לו הרגלים, זהו תהליך המצריך זמן והתמדה. התהליך הוא קודם להסתכל על הצללים מחוץ למערה ובבואות על פני המים- דבר פחות אמיתי ולאט לאט לעבור לאמת עצמה כלומר להסתכל על הדברים עצמם.  שלב ההתבוננות בשמש- מילת מפתח: דומני כלומר, לאחר כל התהליך לא בטוח שיראה את השמש, את הדבר עצמו. לאחר מכן לאחר שהתרגל לשהייה מחוץ למערה מביט אל האור עצמו אל השמש הוא יסיק את המסקנה- כלומר הוא רואה בשמש כוח מניע, בורה ומשגיח.
4. מה חש אותו אדם לאחר שהסיק את המסקנה?

• אפשרות ראשונה- ייתכן כי יהיה מאושר, יחוש טוב בחלקו, יחוש התעלות, אולי יחוש רחמים כלפי אילו שנותרו במערה.
• אפשרות השנייה- היא הפסימית במובן הרגשי- האדם יראה עצמו במצב בדידות של ניתוק חברתי ומעמדי מאלו שנשארו במערה להם יש אינטראקציה חברתית.

לאחר הדילמות הנפשיות יש הכרעה שלמרות הפרידה מהאושר של החיים הקודמים הוא מכריע להיות שכירו של איש עני ולחרוש את שדהו כלומר, הוא מקבל את החיים במציאות החדשה שנגלתה בפניו.  ההכרעה יכולה להוביל אותו לדרכים שונות ביחס לאלו הנשארים במערה:

• לחיות מחוץ למערה במנותק מהאסירים.
• לחזור אל האנשים במערה ולעזור להם לעבור את התהליך עד שיראו אור.

אנו רואים כי כמעט אין דילמה- מתקבלת  ההחלטה לרדת חזרה למערה.

5.תהליך הירידה חזרה: מבחינת האסירים לאחר שחזר חוזר האסיר פגום- עיניו השתנו, הוא אינו יכול לשחק במשחקים שלהם. החזרה מתוארת כסבל, מה שהוא ראה כאמת פתאום נראה שקר, הוא לוקח סיכון כי ילעגו לו או אף יהרגו אותו.  על פי אפלטון הראייה היא לא השמש, מקור הטוב, אבל מכל כלי התחושה, מכל החושים היא הקרובה ביותר לשמש. יש בה מן הניצוץ האלוהי.

6.  סוף המשל: האדם למד ביציאתו מהמערה כי השמש מקור האור בלעדיה לא ניתן לראות שום דבר אמיתי. הנמשל הוא החינוך, דרך בה הוא עובר תהליך של התעלות המסמל דרגות של אמת. יש דרגות של אמת, היציאה מהמערה משולה לתהליך של גילוי של אמת. התהליך הוא הדרגתי, חבוי.  גם בתוך המערה יש תהליך של הכרה. הצללים שרואים האסירים משולים לתופעות. מה שהאסירים ראו במערה זה לא משהו שקרי אולם זו דרגה פחותה של אמת, ידיעה בסיסית התחלתית. לאחר מכן יש התעלות למקור עולם התופעות. הדברים שמוארים בחוץ באור השמש הם האידיאות. השמש עצמה היא האידיאה, התבונה. דרגת ההתגלות הולכת וגדלה. אדם עובר תהליך של התגלות של דרגות של אמת: ראיית הצללים, ראיית מה שעל החומה שהיה הצללים, התרגלות לדברים באור השמש, הבנת תפקיד השמש והשלב הבא של התעלות מוסרית והכרה היא ירידה למערה על מנת לשחרר את שאר האנשים.  זהו תהליך של התפתחות מוסרית. בתוך המערה ההכרה היא רק דרך החושים זו הדרגה הנמוכה ביותר של הכרה מבחינת אפלטון.

אפלטון מחלק את המציאות ל-2: עולם החושים ועולם האידיאות.

העולם האמיתי מבחינתו הוא עולם האידיאות.

 במשל מוקדם יותר- משל הקו המחולק (417-418) הוא מדבר על הנראה והמושכל.

• תחום החושים הוא תחום הנראה, מאפיינת אותו הידיעה החלקית בלבד, ישנה חלוקה פנימית של אותו תחום: צללים ובבועות, יצירות מלכותיות.
• תחום המושכל: יש השערות ומחשבה שחושבת את עצמה. המשמעות של שלב המחשבה החושבת את עצמה היא כי אלו המגיעים לשלב זה אינם צריכים השערות. הם מסוגלים לחשוב באופן מופשט של מחשבה המובילה למחשבה- מבחינתו זה האידיאל.

כך גם במשל המערה, האדם עובר שלבים בדרך אל האמת כאשר כל תהליך של למידה מתחיל בחושים עצמם.

הדימויים:

• האסירים- רוב בני האדם המסתפקים בחושים.
• כבלים- חולשות, פחדים
• אדם שמשתחרר- בעל נשמה המתגעגעת לעולם האידיאות. אפלטון מחלק את האדם לגוף ולנפש, הנפש קיימת בנפרד מהגוף וקשורה לעולם האידיאות, כשאותה נפש נכנסת לגוף היא שוכחת את עולם האידיאות אולם יש יחידי סגולה שהנפש שלהם מתגעגעת לאידיאות.
• ההתקרבות היא אולי על ידי מחנך חיצוני או מחנך שמצוי באדם עצמו הרוצה להתיר את הכבלים כלומר אין תשובה חד משמעית. תפקיד המחנך הוא ליצור את התנאים שיאפשרו לך לעבור את התהליך הפנימי הזה. המחנך, צריך להפנות את מבט המתחנך לכיוון הנכון. כל תפקיד המחנך מופיע בעמוד 426. את הידיעה לא ניתן להכניס לנשמה, המחנך לא יוצר יש מאין הידיעה קיימת בתוך הנפש פשוט צריך להיזכר בה.

למייסדי המדינה יש אחריות- הם חייבים לחזור לאסירים ולנסות להעלות את כל הקהילה. המנהיג הוא מחנך. הקשר הבסיסי שמנחה את האזרחים במדינה האפלטונית הוא הסולידאריות, העזרה ההדדית, לכל אחד מטרה להגדיל את התועלת של המדינה כולה על מנת שהמדינה תהיה מאושרת והפרטים בה יהיו מאושרים. תפקידם של השומרים לאתר את המנהיגים ולהביא לכך שיעברו את תהליך החינוך. ישנו טיעון נוסף, המנהיגים צריכים לפני הכול למצוא את האושר שלהם ורק לאחר מכן לפנות להנהגה. כלומר, המנהיגים לא ילכו אל השלטון כדי להשיג את האושר, לא מדובר ברדיפת השלטון. מדובר באדם המחויב למדינה מאחר והיא העבירה אותו את תהליך החינוך בו מצא את אושרו. הפילוסוף גומל למדינה בכך ששב אל המערה ומחנך את העם.

ניתן לאתר במשל את בעלי התפקידים במדינה האפלטונית: בעלי המלאכה, השומרים והפילוסופים אולם קיימות מספר אפשרויות, למשל:

• האסיר המשוחרר- מלך פילוסוף
• אסירים- מדינאים
• גורם נעלם- שומרים
• אנשים על החומה- בעלי המלאכה

מה שברור הוא כי אותו אדם שיצא מהמערה הופך להיות פילוסוף וככזה מוטל עליו תפקיד המנהיג שהוא תפקיד חינוכי.

אחת המסקנות לגבי תפקיד המנהיג והמחנך זה שמדובר על ערכים כללים שהם חלק מהפרקטיקה של אפלטון. המשל בא ללמד ערכים של יושר, כנות, אומץ, אחריות קהילתית, דאגה לאחר ואולי גם יכולת לשאת סבל ולעמוד בתהליך.