לא פעם קושרים את הרעיונות של הסרט "מטריקס" עם רעיון משל המערה של אפלטון. משל המערה של אפלטון הוא משל מפורסם שמבקש לתאר את תכליתם של הפילוסופיה והעיון שמשחררים את האדם מהכזבים והשקרים שבהם הוא נתון ומגלים בפניו את האמת. משל המערה מבטא בצורה בהירה ומזוככת את גישתו של סוקראטס (שבאה לידי ביטוי מפורש ומנוסח היטב גם באפולוגיה של סוקראטס) המכונה תורת האידיאות לפיו דרך העיון והבחינה של הדברים כדרך להשתחרר מתפיסות מוטעות והתקרבות אל ידיעת האמת, שהיא גם הידיעה המוסרית (מה שמכונה בפילוסופיה היוונית המידה הטובה, רעיון שהתגלגל אחר כך גם אצל הרמב"ם).
משל המערה ומטריקס
משל המערה של אפלטון מתאר מצב של אנשים הכלואים במערה כאשר כל מה שהם יכולים לראות לפניהם הם צללים על הקירות שנתפסים על ידם בטעות בתור המציאות כי זה מה שהם מכירים. אדם אחד משתחרר מכבליו ויוצא מהמערה ומגלה את העולם האמיתי. כאשר הוא חוזר אל המערה ומבקש להתיר את שאר האנשים מכבליהם הם מסרבים ואף מאיימים להרוג אותו.
כאמור, רעיון משל המערה מקבל ביטוי בסרט "מטריקס" בו בני אדם חיים בעולם וירטואלי שמסתיר מפניהם את העובדה שהם למעשה נשלטים על ידי מכונות ורק קומץ בני אדם מצליח לחמוק מהעולם הזה ולהיות מודעים לאמת המרה.
האם אפשר באמת לצאת מהמערה?
אולם ההקבלה בין משל המערה למטריקס מעלה אופציות נוספות לקריאה שלו. ראשית, ניתן בהחלט להתייחס אל הביטוי של משל המערה במטריקס כמטאפורה מרקסיסטית של מה שקרל מרקס כינה "תודעה כוזבת" – מצב בו בני אדם מאמינים לתמונת מציאות שקרית שתכליתה לשעבד אותם לרצון המעמדות השלטים. שנית, ויותר חשוב, נשאלת השאלה כיצד ידע האדם שיצא מהמערה, או מהמטריקס, כי לא נכנס פשוט למערה אחרת או מטריקס אחר. האם לאחר שגילינו פעם אחד שחיינו באשליה איננו מסוגלים לחשוד שגם ה"אמת" החדשה שאנחנו מגלים איננה אשליה נוספת? אם נתחבר אל האלגוריה המרקסיסטית נוכל לראות כיצד למשל הקומוניזם ברוסיה "שיחרר" אנשים מהשעבוד הקפיטליסטי שלהם רק בכדי להטיל אותם לשעבוד עמוק יותר של הסטליניזם.
