דיני תאגידים: שותפות

דיני תאגידים: קשרי שותפות

הסיכום כאן הוא חלק מסיכומי הקורס "דיני תאגידים למנהלים", ראו סיכומים נוספים במאגר הסיכומים במנהל עסקים וכן מאגר הסיכומים של האוניברסיטה הפתוחה

שותפות – חבר בני האדם שהתקשרו בקשרי שותפות.  קשרי שותפות – לפי § 1 לפקודת השותפויות: הקשרים שבין בני אדם המנהלים יחד עסק לשם הפקת רווחים (חייב להיות ניהול משותף והפקת רווחים יחד). למעט הקשרים שבין חברי תאגיד שהואגד לפי כל דין אחר (שותפות צריכה להיות משהו שלא מאוגד בדרך אחרת)

איתור שותפות  – § 2 לפקודה מגדיר מקרים להכרעה האם מתקיימים קשרי שותפות או לא: למשל עובד שמקבל חלק מרווחים של עסק לא הופך אותו לשותף, בעלות משותפת של שני אחים שני הקריטריונים העיקריים לקיומה של שותפות:
1. שליטה או ניהול משותף.

2. שותפות בסיכונים (ז"א דלא רק ברווחים אלא גם בהפסדים)

פס"ד הפניקס נ' אקרמן  – גניבת יהלומים ממלטשת היהלומים של אקרמן, ע"י שודד שקיבל את המפתח מהפקידה של אקרמן.  עלתה שאלה האם החברה האחרת שסיפקה את היהלומים ואקרמן היו שותפים או לא (אקרמן טען שכן).  ביהמ"ש קבע שיש שותפות בין היתר לאור הנסיבות הבאות:
א. הרווחים של המלטשה הושקעו ברכישת חומרי גלם חדשים – למעשה הם שותפים ברווח.
ב. כולם נושאים בהפסדים כי בעובדות המקרה כולם שילמו לביטוח – המבחן החשוב הוא חלוקת הפסדים.
ג. כאשר אחד הצדדים תורם כסף והצד שני תורם עבודה – מדובר במאפיין של שותפות.
ד. הכלל לעניין קיומה של שותפות מכריע תוכנה של השותפות ולא המונחים בהם השתמשו הצדדים. מבחן המהות ולא הפורמאליות. העובדה שאקרמן נקרא קבלן לא משנה לעניין הקביעה של שותפות.

רישום שותפות – קיימת דרישת רישום בפקודה. § 4 לפק' קובע כי יש דרישת רישום, אבל ס' 6 קובע שהרישום אינו קונסטיטוטיבי – הוא לא יוצר את השותפות.  גם אם לא נעשה רישום השותפות עדיין קיימת. (מי שלא נרשם חייב בקנס)

יחסים בין השותפות לבין הנושאים ונותנים עמה – כוחו של שותף לחייב את השותפות:

ס' 14 קובע 3 דברים:

1. כל שותף הוא שלוח של יתר השותפים ומחייב בפעולותיו גם את השותפים האחרים.
2. היקף השליחות הוא בפעולות הנעשות במהלך העסקים הרגיל של השותפות.
3. אם שותף חורג מהרשאה, גם אז מחייב את השותפות, אא"כ:

א)     האדם שעמו התקשר אותו שותף ידע שאין לו הרשאה.

ב)      האדם שעמו התקשר אותו שותף כלל לא מודע לקיומה של השותפות.

שותפות/שליחות – ההסדר בפק' השותפות של חריגה מהרשאה שונה מההסדר הכללי שקיים לגבי שליחות: ס' 6 לחוק השליחות קובע שאם צד ג' לא ידע שהשלוח ללא הרשאה, הברירה בידו: קיום: כל עוד לא נודע לו על אישור הפעולה לראות את השלוח כבעל דברו או

ביטול והשבה: לחזור מהפעולה ולתבוע נזקו.

כלומר, חריגה של שלוח לא תחייב את המשלח, בניגוד לחריגה של שותף שהיא קשה הרבה יותר ותחייב את השותפים.
הרציונאל? מי שמתיימר לפעול בשם שותף, יעודד צד ג' להתקשר עמו, כי כל הסיכון הוא על השותף והשותפות.  מצד שני יש עידוד לפיקוח השותפות על השותפים – שכל אחד ידע את הרשאותיו.

חריגה מהרשאה בחוק החברות: גם בחברה יש הסדר דומה – ס' 56 לחוק החברות עוסק בחריגה מהרשאה וקובע הסדר דומה להסדר שחל על שותפות.

בנק הפועלים נ' ורד הלבשה: חברה כתבה צ'ק לפקודת ורד הלבשה. וייס חתם מאחורי הצ'ק והסב את הצ'ק לבנק. כאשר לא היה כסף בחשבון החברה שמסרה את הצ'ק- פשטה את הרגל, הבנק חיפש ממי לגבות את הכסף. עולה השאלה מה המעמד של ורד הלבשה. נקבע שזו לא שותפות. למרות שרשומה כחברה, מהותית היא לא חברה- הרישום נעשה לצרכי מס. נקבע שמדובר בעסק של אימו של וייס. משום שמדובר על עסק רגיל ולא שותפות, פונים לדיני שליחות- האם וייס שהסב את הצ'ק היה בעל ההרשאה לכך. אם הייתה הרשאה, ניתן לפנות לשוח (ורד הלבשה). המטרה היא תמיד להגיע למי שיש כסף. אם ביהמ"ש היה מכיר בחברת ורד הלבשה כשותפות, ניתן היה להגיע לורד הלבשה גם אם לא הייתה הרשאה. חריגה מהרשאה של שליח, כשלא מדובר בשותפות, מעבירה את האחריות לשליח, לא ניתן להגיע לשולח. בודקים מבחינה אובייקטיבית האם מדובר בשליחות, גם אם לא הייתה כוונה סובייקטיבית שוייס יהיה שליח- אין צורך במינוי רישמי של השליח ודי במצג אובייקטיבי.

פס"ד בנק הפועלים נ' ורד הלבשה עוסק בדיני שטרות.  פס"ד ארכאי.  היתה חברה שכתבה צ'ק לפקודת חברת ורד הלבשה (למעשה החברה היא גב' וייס). בנה של גב' וייס, מר וייס, הסב את הצ'ק ע"י חתימה מאחור וכך הפקיד את הכסף בחשבונו הפרטי. הבנק ביקש לגבות את הכסף שבצ'ק מהחברה שכתבה את הצ'ק אבל מתברר שהיא חדלת פירעון. הבנק הולך למסב הצ'ק (מר וייס)– אבל גם הוא פשט את הרגל.  הבנק מנסה להגיע לורד הלבשה (להגיע למי שיש כסף).  אם אותו מר וייס ו-ורד הלבשה היו שותפים הבנק יכול לגבות את הכסף מורד הלבשה גם אם מר וייס חתם ללא הרשאה. לכן יש דיון האם היתה שותפות.  נקבע שלא היתה שותפות (וחלים דיני השליחות הרגילים).  פסה"ד מהווה דוגמא ליישום חריגה מהרשאה בדיני שליחות וממנו ניתן ללמוד מה היה קורה לו היה מדובר בשותפות.

השותפים חבים יחד ולחוד (§ 20): שותפים חייבים יחד ולחוד – הנושה יכול לתבוע את אחד מהשותפים על החוב הטוטאלי.  אם שותף גורם נזק במסגרת השותפות – כל השותפים חייבים בשיפוי יחדיו.

חובת שותף כלפי רעהו (§ 29): חובת אמון בין שותפים.  חובה זו נגזרת גם מס' 8 לחוק השליחות, כי כל שותף שפועל עבור השותפות נמצא תחת דיני השליחות.  § 39 – דוגמא להיפר חובת הנאמנות: תחרות בין שותף לשותפות (קיים איסור על תחרות ללא הסכמת השותפים)

פס"ד אקרמן: אם שותף אחד גורם נזק לשותף אחר, נשאלה השאלה האם שותף יכול לתבוע שותף שני בנזיקין (זכות שיבוב = אתה גרמת לי נזק בכך שהתחייבתי לשלם על היהלומים הגנובים).  נקבע שאם מדובר בנזק אישי ניתן לתבוע.  עצם קיום שותפות אינו שולל כליל זכות שותף לתבוע שותפו.  פק' הנזיקין מתקיימות, בייחוד לאור הקרבה בין הצדדים בגין השותפות.

האם שותף עוזב חב בחובות השותפות? תלוי מתי החל החוב.  באותו משקל שותף חדש לא חב בחובות שקדמו להגעתו.

זכויותיהם וחובותיהם של שותפים (ס' 34): שותף זכאי לחלק ברווחי העסק. סעיף דיספוזיטיבי.

יתרון השותפות: שותפות קל מאד לפרק, בניגוד לפירוק חברה.  כל שותף יכול להחליט על סיום השותפות בכל זמן שירצה.  כמו כן מתאפשר פירוק קל ע"י ביהמ"ש.  הכל נסב סביב שיקולי צדק ויושר.

הרכבה של שותפות מוגבלת (ס' 57א): סוג שותפות שיש בה שותפים מוגבלים, כלומר, נהנים מהגבלת אחריות.  עם זאת, חייבים לפחות שותף אחד שאחריותו היא מוגבלת (בסיפא).  לשותף מוגבל אסור להשתתף בניהול השותפות (אין לו זכות הצבעה למשל), הוא שותף רק ברווחים ובהפסדים.  למרות שהגבלת זכות הצבעה אפשר ליצור גם דרך חברה פרטית עם חוזים בין הבעלים השונים.

שותפות רשומה היא תאגיד (§ 66): האם לשותפות יש אישיות משפטית נפרדת? ס' 66 לפקודה קובע כי שותפות רשומה מוגדרת כתאגיד.  תאגיד הוא גוף משפטי שכשר לזכויות וחובות ולכאורה זה מספיק כדי להגדיר את השותפות כישות משפטית  נפרדת.  לעומת זאת, שותפות שאינה רשומה, הפסיקה השאירה זאת בצ"ע, בפס"ד ברנע נ' ארקיע מאחר וסוגיה זו טרם הוכרה, כל פסה"ד שואל האם השותפות יכולה לאפשר חריגה מהרשאה? אם השותפות היא ישות נפרדת – היא יכולה להכיר גם בחריגה מהרשאה.  במבט ראשון, מלשון הפקודה עולה ששותפות חבה בנזקים וכדומה ולכן היא בעלת ישות נפרדת (גם אם היא לא רשומה).  פרוקצ'יה – טוען שלשותפות אין ישות משפטית נפרדת, כי אין הגבלת אחריות לשותפות, ולכן בין הנושה לבעל"מ יש ערוץ ישיר, ולכן זה לא מעלה או מוריד.  התייחסותו ללשון הפקודה: משפטפטת (המחוקק יכול לכתוב שיום הוא לילה זה לא הופך את זה לנכון).

סוגיות

א.     אם יש שותפות של 3 אנשים ו2 רוצים להתחלף – האם מדובר באותה שותפות? שאלה זו חשובה לאור הקביעה האם השותפות היא ישות משפטית נפרדת או לא.  אם זו ישות נפרדת, השותפות נשארת (ואין חובה למשל בתשלום מס חדש, או מצבים בהם יש משמעות לזהות השותף – השכרת דירה לשותפות/ הסכם חכירה לשותפות) והשותפים יכולים להתחלף.  בפס"ד דובדבני ביהמ"ש קבע שאם שותף אחד עוזב כנראה מדובר באותה שותפות אבל אם כולם מתחלפים + השם שלה, השותפות מתחלפת.  זו קביעה בעייתית.  מה ההלכה? לא ברור, הנקודה החשובה היא שלעתים יכולה להיות חשיבות לשאלה האם השותפות מוגדרת כישות משפטית נפרדת אם לאו.

ב.      יש לנו שותפות, ההון בה הוא 4000 ₪.  אני ורונה שותפים – 50-50.  אני חייב לבנק באופן אישי 3000 ₪.  השותפות חייבת לגורם אחר 3000 ₪.  אני פושט רגל וגם השותפות מתפרקת.  איך מתחלקים 4000 ₪ בין נושי השותפות (נושים עסקיים)?

פתרון: נזכור שאין הגבלת אחריות בשותפות.  נטפל ב2 מצבים:

1)      השותפות היא אישיות משפטית נפרדת: יש הבדל בין הנושים העסקיים לפרטיים.  לנושה העסקי יש קדימות, הוא יקבל 3000, וה1000 שנשארים מתחלקים ביני לבין רונה, ואז הנושה הפרטי לוקח את חלקי שהוא 500.  הבהרה: אם היה לי כסף בצד הנושה הפרטי היה מקבל את הכסף האישי שלי.

2)      השותפות אינה אישיות משפטית נפרדת: לנושה העסקי יש שוב קדימות ולכן הוא שוב יזכה ב3000 ₪.  אבל בגלל שאין ישות נפרדת הנושה הפרטי שלי יכול לתחוב ידו עמוק לכל 1000 השקלים שנמצאים בחברה כי ניתן להשוות ביני לבין השותפות – אנחנו אותו גוף.

משמעות הישות המשפטית הנפרדת – מאפשרת הפרדה בין הנכסים העסקיים לפרטיים.  אם יש חוב לחברה הנושה העסקי יקבל קדימות לנכסי החברה ולהפך.

מס' 20-21 בפקודה עולה שנושי השותפות קודמים לנושי השותפים – בכל מצב.      

ס' 50 קובע שקודם פורעים את חובות השותפות ורק לאחר מכן את חובות השותפים.  זה מתיישב עם ס' 20-21.

סיכום: שותפות היא מקרה הבוחן של ישות משפטית נפרדת, אם בחברות בד"כ יש הגבלת אחריות כי הן בע"מ, בשותפות אין ה"א ולכן ניתן לבחון את משמעות קיום הישות הנפרדת.  ראינו כי לכאורה יש משמעות בסדר קדימויות הנושים שלמעשה מהווה הגנה על נכסי השותפים/ החברה.  בחוב של החברה, הנושים העסקיים קודמים והפרטיים יקבלו חלקם רק לאחר שהעסקיים מסיימים את חלקם, לעומת זאת אם יש חוב של אותו שותף פרטי מי שיגיע אליו קודם הוא אותו נושה פרטי ורק לאחר מכן הנושה העסקי.