אינטראקציה סימבולית היא מונח סוציולוגי וגישה הבוחנת את היחסים בין סוכנים אנושיים ברמת המיקרו, להבדיל בעיסוק בתחום זה ברמת המאקרו כמו למשל במרקסיזם. באופן ספציפי יותר אינטראקציה סימבולית מתארת את האופן שבו סוכנים חברתיים מבנים ויוצרים את העולם שבו הם מתפקדים. הגישה של אינטראקציה סימבולית מזכירה במשהו את זה של האתנוגרפיה בכך שהיא מבוססת על תצפית שעוקבת אחר פעולתם והתנהגותם של אותם סוכנים חברתיים.
מקורה של הגישה של אינטראקציה סימבולית היא באסכולת שיקגו בתחילת שנות העשרים אם כי היא תפסה פופולאריות דווקא בשלבים מאוחרים יותר של המאה ה-20.חוקרי אסכולת שיקגו כמו ג'ורג' הרברט מיד טענו כי תפיסת העצמי והזהות האישית של הפרט נוצרת רק מתוך ההקשר החברתי והיחסים של האדם עם זולתו. זוהי זהות דינמית שמשתנה ומתעדכנת כל העת כתוצאה מהאינטראקציה של האדם עם סביבתו.
המרכיב הסימלי במושג "אינטראקציה סימבולית" הוא הניסיון לפרש ולהקנות משמעות לפעולותיו של האחר מתוך מעמדו ויחסו עם הסביבה ועם האדם עצמו. האדם פועל בהתאם למה שכינה מיד "האחר המוכלל" – התפיסה של כלל התפקידים והעמדות של אחרים בחברה והפנמת מארג היחסים בנוצר כתוצאה מהקונפיגורציה החברתית.
חוקר אחר של אסכולת שיקגו, הרברט בלומר, סבר כי אינטראקציה סימבולית היא האופן שבו סוכנים אנושיים מקיימים כעין משא ומתן על משמעותו של מצב מסוים. גישה זו של אינטראקציה סימבולית היא מהופכת לזו של הפונקציונליזם הסבור כי הנורמות קודמות לתפקודו של הפרט, בעוד שהאינטראקציה הסימבולית מדגישה את תפקודו של היחיד בכינון האופן שבו הנורמות מתגלמות במצב נתון, ואת השותפות שלו בעיצוב וקביעת המשמעות של אירוע או סיטואציה בעבורו כמו גם בעבור זולתו (ומתוך משא ומתן עם זולתו).
ארווינג גופמן הציג אף הוא תיאוריה של אינטראקציה סימבולית וסבר כי אנחנו למעשה יוצרים את עצמנו מחדש בכל סיטואציה חברתית ומתאימים את ההתנהגות שלנו למה שאנו חושבים שמצופה מאיתנו בסביבה אך גם בהתאם למטרות שמנחות את פעולתנו בהקשרה של אותה סיטואציה חברתית.
אחת המשמעויות המעניינות ביותר של גישת אינטראקציה סימבולית היא כי לחברה אין קיום אובייקטיבי, שכן היא תוצאה של מפגש בין סוכנים שונים.
ראה גם: פרדיגמת האינטראקציה הסימבולית
