סיכום דברים פרק י"ח 9-22 – חוק הנביא
סיכום זה הינו חלק ממאגר הסיכומים בתנ"ך על פי תוכנית הלימודים החדשה המעודכנת, תת נושא נביאי אמת ושקר
דברים,פרק י"ח, פסוקים 9 – 22 : חוק הנביא : מיהו נביא אמת?
במסגרת החוקים שמביא ספר דברים, אחד החוקים, המופיע בפרק י"ח של ספר דברים, עוסק בנביאים ובנבואותיהם.
על פי הכתוב בדברים פרק י"ח כאשר עם ישראל ייכנס לארץ ישראל עליו להיזהר מלחקות את מנהגיהם של הגויים, אותם הוא יורש ואת מקומם הוא תופס בארץ. בראש וראשונה מזהיר המחוקק מפני הללו שמעבירים את בניהם ובנותיהם באש! (על מנהג זה יש מספר עדויות במקרא, ויש אומרים כי המסר העיקרי של הסיפור על עקידת יצחק הוא למנוע מעשים מעין אלה) מכאן הולך הכתוב ומונה רשימה ארוכה של "בעלי מקצוע": אנשים העוסקים בחיזוי העתיד, המנסים אולי להשפיע על העומד להתרחש, ועומדים בקשרים לכאורה עם האלים השונים: קוסם קסמים, מעונן (מי שמשתמש בעננים, או גרמי שמים אחרים לניחוש העתיד, "אסטרולוג" של ימינו), מנחש, מכשף, אוב (כאותה בעלת אוב מפורסמת מסיפורו של שאול המלך), ידעוני וכו'. המחוקק מודיע כי כל הנ"ל הם "תועבת ה'", אליהם שומעים רק הגויים הנ"ל, ומהם צריך להיזהר.
לעומת זאת, בני ישראל חייבים לנהוג בדרך שונה. את התפקיד אותם ממלאים כל אותם "בעלי מקצוע" ימלאו בעם ישראל הנביאים, אותם ישלח ה' לעם, ורק אליהם יש להקשיב ורק בקולם יש לשמוע.
דברים י"ח פס' 15 : המסגרת הספרותית של ספר דברים כולו היא נאום של משה, לפני הכניסה של עם ישראל לארץ ישראל. על כן, גם כאן, מדבר משה אל העם, בגוף ראשון, כמי שנושא בעצמו את התואר נביא: "נביא מקרבך מאחיך, כמוני, יקים לך ה' אלוהיך, אליו תשמעון". משה מזכיר לעם ישראל כי במעמד הר-סיני הם חששו מהתגלותו של אלוהים בפני כל העם, פן ימותו (וזאת על-פי התפיסה המקובלת "כי לא יראני האדם וחי"), ועל כן ביקשו ממנו שייצג את העם בפני אלוהים, וכי רק הוא יתקשר איתו. לפי דברי משה גם ה' בעצמו הסכים לאותו סוג של קשר (דברים י"ח פס' 17).
מכיוון שמשה נענש במניעת הכניסה לארץ, וקיימת סכנה שלא יישאר בעם ישראל מי שיעמוד בקשר עם האל, אומר אלוהים למשה : "נביא אקים להם מקרב אחיהם, כמוך, ונתתי דברי בפיו" כלומר אלוהים מבטיח למשה כי גם בעתיד הוא ידאג לאנשים שיעמדו איתו בקשר, והוא יעביר אליהם את הדברים שהוא רוצה למסור לעם. לאיש כזה קורא אלוהים נביא, והוא מוסיף ומזהיר כי נביא שלא ישמע ולא ימסור את דבריו לעם – ייענש. אלוהים מוסיף ומציין כי נביא שימסור לעם דברים שלא נמסרו לו על ידיו, או נביא שידבר ויינבא בשם אלוהים אחרים – דינו מוות.
השאלה העולה מיד מן הדברים הללו היא כיצד יידע המאזין לדברי הנביא אם אכן הוא מוסר נכוחה את דברי האל? הרי הדברים נאמרים מפי אדם, בשר ודם, וכיצד ניתן לדעת שהנביא לא מדבר בשם עצמו?
על כך עונה אלוהים בנחרצות: "אשר ידבר הנביא בשם ה' ולא יהיה הדבר ולא יבוא, הוא הדבר אשר לא דברו ה'…" כלומר, על-פי הנאמר כאן קנה המידה היחידי שבאמצעותו ניתן לבדוק את אמינותו של הנביא הוא התגשמות הנבואה!
על פניו, קנה מידה זה הוא בעייתי. הרי מטבע הדברים, נבואה נאמרת בזמן הווה לזמן עתיד, ועל כן מה שאומר לנו כאן האל (או המחוקק המדבר בשמו) הוא שעל המאזין להמתין ולראות אם אכן התממשה הנבואה, או אז הנביא היה באמת שליחו של האל, ולהפך.
