סיכום ישעיה פרק מ' 1-11
סיכום זה הינו חלק ממאגר הסיכומים בתנ"ך על פי תוכנית הלימודים החדשה המעודכנת, תת נושא שיבת ציון ותקופת בית שני, סיכום ספר ישעיה
ישעיה פרק מ', פס' 11-1 : נבואת נחמה : סוף הגלות,תחילת שיבת ציון
נהוג לקרוא את ישעיה, פרק מ' בהפטרה של השבת שאחרי צום ט' באב (לזכר חורבן בית המקדש) בבית הכנסת, הנקראת בגלל המילה הראשונה של הפרק ("נחמו") "שבת נחמו".הפרק מורכב מנבואות נחמה וגאולה הנאמרות בהתלהבות על רקע "הצהרת כורש" מלך פרס שבשנת 538 העניק ליהודים אישור לעלות ארצה ולבנות את בית המקדש השני לה' בירושלים.הצהרה זו שמה קץ ל48 שנות גלות שבאו אחרי חורבן בית המקדש הראשון על בשנת 586 לפנה"ס.
חלוקת הקטע בישעיה פרק מ' היא :
1 . ה' ישיב את גולי יהודה מבבל לציון בניסים (ישעיה מ' פס' 11-1)
א. קריאת ה' לנחם את עמו (ישעיה מ' פסוקים 2-1)
ב. דברי "קול קורא במדבר" (ישעיה מ' פסוקים 5-3)
ג. דברי "הקול" השני (ישעיה מ' פסוקים 8-6)
ד. "קולה של מבשרת ציון" (ישעיה מ' פסוקים 11-9)
בישעיה פרק מ' פסוקים 2-1 ה' מבקש מהגויים לנחם את עמו או שמבקש מעמו לנחם אחד את השני כי נגמרת תקופת העונש, זמן הגלות שכן העם ריצה את עונשו על חטאיו.
הנביא מגזים ואפילו טוען שהעם נענש עונש כפול מהמגיע לו,הגזמה היוצרת קושי תיאולוגי (קושי דתי הקשור בדמותו של האל) שכן האל מצטייר כך כביכול כשופט לא הוגן, אבל כנראה שהנביא נקט בלשון גוזמה מתןך הלהבותו היתרה.הנביא שומע קול דימיוני (המילה "קול" היא מילה מנחה בכל הנבואה הזו) הקורא להכשיר את הדרך במדבר שבה יעלו הגולים היהודים מבבל לארץ.
בפסוק 3 יש תקבולת נרדפת ובפסוק 4 תקבולת ניגודית.תנאי השטח משתנים דרך נס,על מנת להסיר את המכשולים הטבעיים מהדרך לעולים.בדברי הנביא יש רמז ברור ליציאת מצרים, הטוענים ש"יציאת בבל" תהיה ניסית וגדולה יותר מיציאת מצרים.בפסוקים 8-6 יש שוב קול דימיוני הטוען שחיי האדם הם סופיים וחסדו קצר,ואילו האל וחסדו הם נצחיים.
בישעיה פרק מ' פסוקים 11-9 יש דימוי בו ה' משול לרועה והעם לצאנו כאשר זרועו של האל (ברמז ברור שוב ליד החזקה ולזרוע הנטויה של ה' ביציאת מצרים) מייצגת את כוחו של האל מצד אחד ומצד אחר כרכותו של האל המטפל בכבשים החולות שבצאנו (האנשים החלשים והחולים שבעם).
