הלאומיות המודרנית – מקורות, תפיסות ומודלים
מקור תופעת הלאומיות המודרנית:
הלאומיות המודרנית היא אחת התופעות הבולטות והמשמעותיות של העת החדשה. במחקר המודרני התגבשו שתי אסכולות עיקריות שניסו להסביר את התופעה של הלאומיות המודרנית. אסכולה פרימודיאלית – לא תופעה חדשה, הכל גלגול של אומות עתיקות יותר. נציג מובהק של האסכולה הוא אנתוני סמית'. ב-1988 כתב ספר "המוצא האתני של העמים" בהוצאת אוקספורד. בסופו של דבר השורשים נטועים בעבר.
גישה מודרניסטית קונסטרוקטיבית – אין קשר בין מה שהיה למה שראינו במאה 19 ו-20. מדינות עושות מניפולציות היסטוריות כדי לעורר רגש לאומי ולשרת מטרות פוליטיות. ארנסט גלנר (1925-1995). שייך לדור האינטלקטואלי שאחרי מלחמת העולם השנייה. דור שמאס בלאומיות ולאומניות בעקבות גרמניה הנאצית. אריק הובסבאום – דת, תרבות, היסטוריה – לא תופעות מספיקות כדי להסביר את הלאומיות (כדאי לקרוא ספרי האוניברסיטה הפתוחה).
התפתחות מדינת הלאום:
מדינת הלאום (בעקבות עידן המהפכות) – משנה לחלוטין את הארגון הלאומי והפוליטי של המערכת הבינלאומית. הצרפתים הם הראשונים שמקימים מדינת לאום לאחר המהפכה הצרפתית – טריטוריה אחת, שפה אחת, עם אחד!!! לא קיים קודם לכן באותה מידה!
צריך לזכור שהעניין הזה הוא מושג שלא קיים בעת העתיקה ובימי הביניים. יש מקומות שבהם מצליחה ההאחדה הלאומית יותר ומקומות שזה מצליח פחות (בלגיה וקפריסין עד ימינו, לעומת ברזיל וארה"ב שזה עבד יפה מאוד).
עם, אומה ומולדת:
איך התפתחו בכלל המושגים של עם, מולדת ואומה המאפיינים את הלאומיות המודרנית?
המושג עם הוא אולי המושג העתיק ביותר שקשור לקולקטיב של אנשים – מוזכר במקרא 2000 פעמים ועולה לראשונה אצל המלך ישעיהו (639 לפנה"ס – 600 לפנה"ס) – עם יהוה. מושג יהודי שמופיע בספר מלכים ואחרי זה בא לידי שימוש. איך המושג מתורגם? ביוונית עתיקה המושג מתורגם לאתנוס או ללאוס. בלטינית – נציו או גנץ. בגרמנית – וולק. באנגלית פיפל, ובצרפתית פפל(ה). בימי הביניים היה למושג כל מיני פירושים.
בעוד שהמושג עם מופיע במקרא 2000 פעמים, המושג אומה מאוד נדיר. בראשית – "12 נשיאים לאומותיו". המילה חוזרת בגדול בתקופת הרנסנס ומשתדרגת בתקופה המהפכה הצרפתית ונפוליאון.
ארנסט רנן– חוקר צרפתי מהמאה ה-19 – כתב מסה על מה זה אומה – "ביטוי של סולידריות עזה בין בני אדם….האומה מניחה שקיים עבר משותף אך בהווה היא מגולמת על ידי עובדה מוחשית –הסכמה.".
מולדת– בלטינית פאטריה, בצרפתית פאטרי, בגרמנית Vatherland. בעת החדשה היו מניפולציות על המילה הזאת – כשתנועת ההשכלה רצתה לבטא אהבה למולדת היא דיברה על פטריוטיזם. בשפה העברית גם התמודדו עם המושגים – עממיות, לאומנות. לאומיות מודרנית לא הייתה קיימת בעת העתיקה – מדובר בתחושה אחת מתוך כמה שבדר"כ שייכת לשכבה מוגבלת, אליטה משכילה וסלקטיבית.
משכילי הרנסנס התחילו לשחק מחדש עם כל המושגים האלה – מכיוון שגילו מחדש את הפילוסופיה היוונית ואת העולם ודרך התנהלותו התחילו לעסוק גם בדברים האלה. האופרה הומצאה בניסיון לשחזר את התיאטרון היווני. רצון להציג דברים שקשורים ביומיום.
שפה:
התפתחותן של השפות המודרניות באירופה מהוות נדבך חשוב בכל הנושא.
דנטה אליגרי– 1265-1321 – היצירה הכי מפורסמת שלו –הקומדיה האלוהית. דנטה פוגש פנתר (מסמל את התשוקה), אריה (גבר מתבגר) וזאבה (זקנה חמדנית). על מנת להזדכך הוא חייב לעבור תשעה מדורי גהנום.
סופר איטלקי נוסף –ג'יאובני בוקצו (1313-1375) – כתב את היצירה דקמרון (דקה = עשר). שבעה גברים ושלוש נשים שלכודים במנזר במנוס מהמגפה השחורה ומספרים סיפורי זימה כדי להעביר את הזמן.
ג'פרי צ'וסר– 1343-1400 – הגרסא הבריטית עם סיפורי קנטרברי.
פטררקה (1304-1374) – שיר מפורסם ללאורה (Laura) אהובתו.
מקיאוולי (1469-1527) – הנסיך (1513) נותן רצפט לאיך צריך לנהל מדינה. מקיאווליזם משומש כביטוי רע – אך חשוב להבין באיזו תקופה הוא פעל.
עניין הספרות הוא-הוא המצאת השפות המודרניות–מעבר מלטינית לאיטלקית, צרפתית, אנגלית. אחד הביטויים החשובים ביותר ללאומיות והגדרה עצמית מגיעים עם תחיית השפה! ברגע שעוברים לדוגמא מלטינית לגרמנית מודרנית – נוצר העם הגרמני!
מרטין לותר– בתחילת המאה ה-16 מופיע (1483-1546) מרטין לותר. מניח את היסוד למדינה המפוצלת שנקראת גרמניה. איחוד 37 נסיכויות, שהופכת למדינה רק אחרי התבוסה לצרפתים. היסוד, שמניח מרטין לותר, מגיע על רקע המהפכה הדתית שבה קורא לותר תיגר על הכנסייה הקתולית כתוצאה מהשיחתות של זו. –הרפורמציה הפרוטסטנטית.
לותר מחליט שלא משלם יותר –"כאן אני עומד ואיני יכול אחרת"– הפיצול הגדול ביותר בעולם הנוצרי בעת החדשה. במסגרת המאבק חל אצלו שידוד מערכות ביחס למושג עם או וולק. המילה וולק מתורגמת גם לצבא, בעלי שררה, ציבור, ציבור מוגדר סוציאלית, או קבוצת מאמינים נוצרים. לדעת לותר – חבורה של בורים נבערים שכדי לחנכם צריך לקרבם לכנסייה הפרוטסטנטית ולהכפיפם לכללים. המולדת – פאטריה. הדת הפרוטסטנטית תהיה דת היסוד אך היא דת ממלכתית שבראשה ניצב השליט החילוני. בקתוליות אין שליט חיצוני ששולט בכנסייה. בכנסייה הלותרנית יש את כנסיית המאמינים אך מעליה לא ניצב האפיפיור אלא המלך השליט. זה האיזון (שאח"כ יתפוצץ) בין הדת למדינה. עוד דוגמא –הנרי השמיני באנגליה. נמצא בסיכום קודם.
המפעל החשוב ביותר של לותר בהקשר הזה זה תרגום התנ"ך לגרמנית. אצל דנטה הקומדיה האלוהית, אצל פטררקה את דקמרון – במקרה של לותר זה תרגום התנ"ך. התרגום מהווה את הבסיס לראשיתה של הגרמנית המודרנית. אותה תופעה באיטליה, גרמניה ואנגליה.
השפה היא היסוד העיקרי הראשוני של הלאומיות המודרנית.
משה מנדלסון– אבי תנועת ההשכלה היהודית – "יהודי בביתך וגוי בצאתך". עושה תרגום משודרג לתרגום של לותר של התנ"ך לגרמנית.
יש עכשיו כמה "עמי יהוה" שמפוזרים – כל אחד חושב שזה הוא. חלק קתולים וחלק פרוטסטנטים – מלחמת הרפורמציה וחתימה על הסכמי וסטפליה. כך אירופה נכנסת לעת החדשה – עם הטבעת המושג "סובלנות". בד בבד עם זה – חזרת היהודים לאנגליה, מעבר מגורשי ספרד להולנד.
תפיסת האומה:
תפיסת האומה באנציקלופדיה של האנציקלופדיסטים איננה מבוססת על מוצא אתני אלא על מוצא פוליטי שנקבע על ידי מדינה ספציפית – הזכויות של האזרחים, לא מוצא או שפה. דוחפים קדימה את הקוסמופוליטיות – המוצא המשותף של עמי אירופה. קוסמוס – עולם, פוליס – עיר.
אחרי זה ההומוניסטים האיטלקים מתחילים להחיות את הנושא של "אוכלוסיית העולם". התרומה הגדולה ביותר ללאומיות המודרנית של המאה ה-19 מגיעה מהצרפתים והגרמנים במודלים שונים.
המודל הצרפתי – המודל הליברלי:
הצרפתים – מאפיינים עיקריים (מוכר למישהו?)–
- סוברניות העם – ריבונות העם.
- הזכות להחליף את השלטון.
- רצון הכלל.
- חוקה.
- משאל עם.
הדבר מוביל למוקד הזדהות חדש – חילוני – שלא קיים לפני כן. מהשתייכות על בסיס אישי – לגילדה – או כנסייתית לעומת השתייכות ללאום והעמדת טובת הכלל בראש סדר העדיפויות.
גרוציוס – הולנדי, אבי המשפט הבינ"ל. הקדים את קאנט בדיבורים על שלום עולמי.
חשוב להוסיף את מעמד הביניים – הבורגנות – עמוד השדרה של המדינה המודרנית. שלושה סימני היכר עיקריים: היעלמות השייכות האינדיבידואלית לעומת השייכות הקולקטיבית בטריטוריה מסויימת, במישור הפוליטי – מעבר משלטון אבסלוטי למשטר דמוקרטי ייצוגי וחינוך מטעם המדינה ואמביציה לרכישת השכלה.
כתוצאה מהמפכה הצרפתית והאמריקאית נוצרו שני מודלים של לאומיות. המודל הליברלי שצמח בבית מדרשה של המהפכות ששם דגש על השווה והדומה שבין בני אדם – עניין אוניברסלית. האומה האמריקנית והצרפתית מוגדרות על פי הסכמה כללית שמדברת על שוויון בין בני האדם. אמנם לא מדובר בשוויון שאנחנו מדברים עליו היום. ייקח זמן עד שזה יגיע באמת לשיוויון שאנחנו מכירים היום.
הבריטים לא ידעו לאומיות ופטריוטיות. כשהבריטים יצאו למלחמת חצי האי קרים, כתב של הטיימס כל כך התלהב מהמלחמה אבל לא יכל לתאר פטריוטיזם או את מה שהבריטים עושים. אז הוא כתב חמשיר מטומטם – הוא לא ידע להגיד לאומיות אז הפזמון היה "To go by Jingle".
המודל הגרמני – המודל הרומנטי:
מול המודל הזה צומח מודל אחר שהוא דומיננטי באירופה והוא המודל הרומנטי הגרמני של הלאומיות המודרנית. כדי להבין מה קרה בגרמניה צריך להבין שני דברים מהמאה השמונה עשרה.
דומיננטיות השפה הצרפתית בכל אירופה– אירופה מחולקת לשכבות – מהאצולה הרוסית, הבלטית, האוקראינית – מי שרוצה להיות "אין" צריך לדעת לדבר צרפתית. ככה גם בארץ במושבות הראשונות. רוצים להיות צרפתית. לבנטיני – המשמעות היא להיות "כמו צרפתים". זה לא בהכרח מילות גנאי. במאה ה-18 זה היה ברור לגמרי. כל הסופרים הרוסיים הגדולים השתמשו בסלנג צרפתי בספרים שלהם.
במאה ה-18 קמים שני פילוסופים גרמנים –פיכטה והרדר. נמאס לנו! מי אמר שהשפה הצרפתית מבטאת יותר טוב את מה שאני יכול לבטא בשפה הגרמנים? הרדר שם את הדגש על ה-Volkgeist– נשמת העם. למה הגרמנית פחות טובה? למה אני לא יכול לבטא בגרמנית מה שהסופרים הצרפתים אומרים ואפילו בצורה טובה יותר? מדובר בהפיכת השפה למסר חברתי-פוליטי. אני רוצה לדבר בשפת האם כי היא מבטאת לא רק ידע ודקדוק אלא את נשמת העם. המשמעות של המשפט בגרמנית גדולה יותר עבורי כגרמני. כותב את "אידאות" נכתב בזמן המהפכה הצרפתי – אומר שעם קיים רק אם יש בו לכידות תרבותית, חברתית ולשונית. הראשון שמדבר על לאומיות.
פיכטה– המדינה הופכת לאמצעי ביטוי עליון של רגש. אופי לאומי לא ניתן לביטוי ולכן שומר על טהרתו – שומר על שפתו. היסוד הראשון במודל הרומנטי הוא השפה. מה מאחד את כל הנסיכויות? השפה הגרמנית! מה היסוד השני? איפה כולם מדברים את השפה הגרמנית? בטריטוריה ששמה גרמניה! זאת למרות שהמדינה עדיין לא אוחדה. מה המכנה הנוסף? עבר משותף! היסטוריה! שפה, אדמה, עבר משותף/היסטוריה משותפת שזרים לא יבינו! היא רק שלנו! לאחר מכן – מורשת.
מכל אלה נגזרת ייחודיות – כשאני יודע מה אני כן, אני יודע מה אני לא, ואני יודע מי שייך אליי ומי הוא זר. כאן מתחילה שנאת הזרים – קסנופוביה. אם אתה לא דומה לי אתה לא שייך. אם אתה יהודי ממזרח אירופה או צועני. הרעיונות חוזרים עכשיו במחזור ימני קיצוני כולל פאשיסטי גם בימינו.
המודל הקובע שמשפיע על כל מזרח ומרכז אירופה הוא המודל הגרמני. בעקבותם האיטלקים, הפולנים, התנועה הפאן-סלאבית. היהודים נדפקים – הם לא שייכים לכלום, והם צריכים להגדיר את עצמם.
מלחמת העולם הראשונה– ניצחון הלאומיות על האוניברסליות. גם היהודים נלחמו בצדדים השונים – למרות שהיהודים היו מאוד חזקים בסוציאליזם.
