חוסר שוויון מעמדי והשימוש באינטרנט בגישה המרקסיסטית
הסיכום לפניכם הוא חלק מסיכומי הקורס "חברה ואינטרנט" כחלק מאסופת הסיכומים בסוציולוגיה באתר.
למאמר הראשי ראה: מרקס 2.0: האינטרנט ע"פ המרקסיזם וגישת הקונפליקט
עפ"י קרל מרקס, שני מעמדים מובחנים ומנוגדים צצים במשטרים הקפיטליסטיים: הבורגנות (או המעמד הקפיטליסטי) והפרולטריון (או מעמד הפועלים). הקפיטליסטים מוגדרים על ידי בעלותם את אמצעי הייצור, שפירושו לרוב הכלים, הטכנולוגיה והתשתית הקשורים לייצור. בהיעדרה של בעלות שכזו, העובדים מסתמכים על מכירת כוח עבודתם. עפ"י התיאוריה של מרקס אודות ערך עודף או מיותר, הקפיטליסטים מרוויחים על חשבון העובדים בכך שהם משלמים להם פחות משווי עבודתם. באופן ספציפי יתר, הקפיטליסט מסוגל להגדיל את יצרנותם של העובדים דרך כלים, טכנולוגיות ואמצעי ייצור אחרים. כתוצאה מכך, העובדים מייצרים יותר, אך מרוויחים את אותה רמת שכר. ההפרש בין מה שמשולמים העובדים והערך הנוסף המתווסף לעבודתם מוגדר כ"עבודה עודפת". באמצעות עריכת שיפורים בתהליך הייצור ובשליטה בו, הקפיטליסטים מסוגלים לשאוב את הערך הנוסף הנוצר מן היצרנות הגוברת, ובכך מאפשרים צבירת רווחים. במילותיו של מרקס: "הקפיטליסט המיישם את השיטה המשופרת לייצור, מייחד את העבודה-המיותרת לחלק נכבד יותר מיום העבודה, בהשוואה לקפיטליסטים האחרים באותו תחום עיסוק" (מרקס, 1978 [1867], עמוד 38). אם כך, מערכות היחסים בין המעמדות נטועים בעמדה שכל מעמד תופס בתחום הייצור. מרקס הדגיש שהשימוש האסטרטגי בטכנולוגיה הינו מכוון ובלתי מובחן. במילים אחרות, השימוש בטכנולוגיה איננו נועד להתייחס למחסור בעבודה, אלא על מנת להקטין את עלויות כוח העבודה. מנקודת מבט זו, הטכנולוגיה איננה ניטראלית או בלתי אמצעית; היא מיועדת באופן ספציפי ומכוון להרחיב את האינטרסים של המעמד העליון. לשימוש בהון לשם הגדלת היצרנות יש גם השלכה נוספת, שכן הוא מגביר את התחרות בין העובדים. בחיבורו, כוח עבודה וההון, מסביר מרקס: "החלוקה הגדולה יותר של העבודה מאפשרת לעובד אחד לבצע עבודתם של חמישה, עשרה או עשרים עובדים; לפיכך, הדבר מגדיל את התחרות מבין העובדים פי שניים, פי עשרה ופי עשרים. לא רק שהעובדים מתחרים בכך שכל אחד מנסה להראות שהוא זול יותר מן העובדים האחרים, אלא שהם מתחרים בכך שאחד עושה את עבודתם של חמש, עשר, עשרים". בצומת זה, טוען מרקס, המטלות כה פשוטות עד שהעבודה אינה מצריכה "צוותים חזקים מבחינה גופנית או אינטלקטואלית". כל עובד בלתי מיומן יוכל לבצע את העבודה בדיוק כמו כל אחד אחר (מרקס, 1978 [1848], עמודים 214 – 115). ללא מיומנויות כלשהי, העובדים נותרים עם מעט, אם בכלל, כוח התמקחות בשוק. הם ניתנים להחלפה, ובמובן מסוים, ברי מזל שיש להם בכלל עבודה.למרות שמרקס זיהה מגוון קטגוריות מעמדיות – הבורגנות, הבורגנות הקטנה, הפרולטריון הנחוּת וכדומה – הוא עסק בעיקר במה שתפס כשני מעמדות התלויות בקפיטליזם, שאותם כינה המעמד הקפיטליסטי והמעמד העובד. אקדמאים הדוגלים בגישת הקונפליקט של מרקס, הבחינו לאחרונה בחשיבות של מיקום המעמדות האחרים, כמו גם מימדים אחרים של כוחם של המעמדות. לדוגמה, אריק אולין רייט עוסק במורכבויות האמפיריות של המעמד הבינוני, אשר הורחבו במהירות במהלך המאה ה-20, ושעליה למרקס היה מעט מאוד מקום להתייחס אליה, באופן מובן. עבור רייט, מעמד זה ממוקם איפה שהוא בין המעמד הקפיטליסטי למעמד העובד. במידה והמעמד הבינוני איננו הבעלים של אמצעי הייצור, אזי הוא מנוצל במובן הקפיטליסטי. אך המעמד הבינוני עשוי גם להיחשב כמנצל במידה והוא מהווה בעליו של שני נכסים בעלי ערך תחת הקפיטליזם: סמכות ארגונית ונכסים כישוריים. שני בסיסי הניצול הללו נחשבים למשניים ביחס לצורת הניצול הקפיטליסטית, אך למרות זאת, הם מרכיבים בסיס אחר למערכות יחסים מעמדיות ולתחומי עניין מנוגדים תחת הקפיטליזם. מהי כוונתו של רייט במונח "נכסים ארגוניים וכישוריים"? והאם יש לכך קשר לאינטרנט? המונח "הנכסים הארגוניים" פירושו בד"כ בעלות על הסמכות על אחרים באמצעות תפקיד גבוה בהירארכיה. העיסוק הקלאסי שבו אדם משתמש בסמכות הארגונית הינו ניהול. המונח "הנכסים הכישוריים" פירושו בד"כ בעלות על כישור בעל ערך כלשהו בשוק העבודה, ובפרט אחד שמוכר באופן נרחב באמצעות מכתב המלצה. העיסוק הקלאסי במקרה זה הינו הנדסה. מי שיש לו תואר בהנדסה המוּכּר על ידי מעסיקיו ולקוחותיו, עשוי לקבל במקום עבודתו את הסמכות לקבל החלטות בתחום. בפרק זה אנו עוסקים בנכסי הכישורים, אשר מספקים עובדים מסוימים בעמדה מיוחסת יותר בהשוואה לעובדים החסרים את אותם כישורים. רייט טוען, באופן די שנוי במחלוקת, שבעלות על כישורים או המלצות מהווה ניצול של עובדים לא מיומנים וחסרי כישורים. במונחיו של מרקס, הבעלות על כישורים מאפשרת לעובדים מסוימים להקצות לעצמם חלק מן הערך העודף מעבודתם של אחרים. במונחים מוחשיים יותר, עובדים בעלי הכשרה או ידע מוכר מקבלים משכורת טובה יותר בהשוואה לעובדים שאין להם את אותם הכשרה או ידע. והסיבה לכך שהם מקבלים משכורת טובה יותר הינה שהעובדים חסרי ההכשרה או הידע מקבלים משכורת נמוכה יותר. ללא קשר לשאלה האם החזקת הכישורים עשויה להיות מובנת כסוג של ניצול, התיאוריה של רייט אודות נכסים כישוריים משמשת אותנו היטב בניתוח המעמדי של האינטרנט. אם אנו תוספים את השימוש באינטרנט ואת כישורי האינטרנט כמערך כישורים בעל ערך, אזי אנו יכולים לבחון האם הבעלות על אותם כישורים קשורה לתפקיד יוקרתי יותר בהירארכיה החברתית-כלכלית האמריקנית. האם הבעלות על מיומנויות וכישורי האינטרנט מהווה הבסיס ליצירת קבוצת עובדים מיוחסת יותר? ולחילופין, האם היעדרם של כישורים כגון אלה יוצר מעמד לא-מיוחס בשוק העבודה? נקודת המבט של מרקס מדגימה לא רק כיצד מיוצר כוחו של מעמד, אלא היא משקפת כיצד כוח שכזה משוכפל מדור אחד לדור העוקב. מדור אחד לשני, היתרון המעמדי מועבר באופן שבו הילדים יורשים את מעמדם של הוריהם. שכפול הייחוס המעמדי לא רק מסייע לקבוע את סיכוייהם של הפרטים בחברות הקפיטליסטיות, אלא גם מבטיח את "יכולתן של מערכות חברתיות שונות להמשיך ולהתקיים" (Himmelweit, 1991, עמוד 197). המעמדות הללו משוכפלות, כמו גם מערכות היחסים המהותיות והחיוניות לניצול וחוסר-השוויון בין המעמדות. מכיוון שאמצעי הייצור ותהליכי הייצור משתנים עם הזמן, שכפול היחסים בין המעמדות לא יהיה מדויק במעבר מדור אחד לדור העוקב : "לפיכך השכפול יכול לערב שינוי כמו גם המשכיות, ולרוב הוא אכן עושה זאת" (Himmelweit, 1991, עמוד 199). בכל מקרה, עמדות המעמדות נותרות יציבות, באופן יחסי, לאורך הדורות. הרעיון שלפיו עמדות המעמדות נותרות יציבות לאורך הדורות מהווה, כמובן, אנטיתזה לחשיבה הפופולארית בחברה האמריקנית. מרבית האנשים מניחים שהפרט יכול לשפר את חייו ולהשיג ניעות קדימה באמצעות עבודה קשה והחלטות נבונות. בהקשר זה, מערכת החינוך נתפסת על ידי רבים כדרך המאפשרת מוביליות כלפי מעלה ושיפור במעמדות. אך מרבית ממשיכי דרכו של מרקס רואים במערכת החינוכית מוסד אשר מתחזק את החיסרון המעמדי, במקום לאפשר התגברות על אותו חיסרון. לדוגמה, הפילוסוף המרקסיסטי לואי אלתוסר, טען שמדינות מסוימות אוחזות בכוחן באמצעות שליטה בתודעתה של אוכלוסיה מסוימת. אחת הדרכים הבסיסיות שבהן עושות זאת המדינות הינה באמצעות המערכת החינוכית: "החובה של הילדים השייכים למבנה החברתי הקפיטליסטי להגיע לביה"ס למשך שמונה שעות ביום, חמישה או שישה ימים בשבוע" מאפשרת החדרה שיטתית של רעיונות, ערכים וכדומה ("שטיפת מוח") לתוך מערכת מדינתית מסוימת (Althusser, 1971, עמוד 156). סמואל בואלס והרברט גינטיס נוקטים בעמדה ביקורתית דומה על מערכת החינוך בספרם משנת 1976, ההשכלה באמריקה הקפיטליסטית. מרכז הספר הינו "עיקרון ההתאמה", שלפיו המבנה הפנימי של בתי הספר תואם את ארגון הסדר הכלכלי הקפיטליסטי. עפ"י עקרון זה, התלמידים מחוברתים על ידי מערכת החינוך בתוך הפרמטרים של הכלכלה הקפיטליסטית התחרותית ולנטילת חלק בעמדות מסוימות באותה כלכלה. לא רק שתלמידי המעמד הנמוך והמעמד העובד אינם זוכים להזדמנויות חינוכיות שוות, אלא שהם מחונכים להתנהג בדרכים מסוימים ולהיות בעלי עמדות מסוימות אשר יבטיחו את כניעתם למנהלים ומעסיקים בשלבים מאוחרים יותר של חייהם. כך, במקום להבטיח את יכולתם של התלמידים הללו לחשיבה ביקורתית ו/או את ניעותם בכלכלת השוק, מערכת החינוך משמרת את גורלם להמשיך ולהיות חלק מן המעמד העובד. בואלס וגינטיס מצאו, 25 שנה מאוחר יותר (2002), עדויות היסטוריות רבות התומכות בטענתם הקודמת ולהמשיך ולראות במערכת החינוכית ככלי לשכפול חוסר השוויון המעמדי. בעבור בואלס וגינטיס, מטרת החינוך הינה להכין דור חדש של עובדים לתפקד באופן תחרותי, אך בהכנעה, בכלכלת השוק. בשנות ה-70 של המאה הקודמת, פייר בורדייה נקט בעמדה דומה:
"ודאי שמבין כל הבעיות שהתעוררו לאורך ההיסטוריה לבעיית העברת העוצמה, הכוח והזכויות, לא נראה שיש פתרון מוסווה יותר ולפיכך מותאם יותר לחברות … מאשר הפתרון שאותו מספקת המערכת החינוכית בכך שהיא תורמת לשכפול המבנה המעמדי ומערכות היחסים בין המעמדות ובכך שהיא מסתירה, תחת גישה ניטראלית ככל הנראה, את העובדה שהיא ממלאת את תפקיד זה." (Bourdieu & Passeron, 1977, עמ' 178).
עבודתו של בורדייה חשובה במיוחד בשל הדגש שהוא שם על עיקרון ההון התרבותי. לפי בורדייה, ההון התרבותי קיים בשלוש צורות: הכללה ("היערכות ארוכת-טווח של התודעה והגוף"), אובייקטיזציה ("תמונות, ספרים, מילונים, כלים, מכונות") ומיסוּד (הסמכות חינוכיות) (Bourdieu, 1986, עמוד 47). באמצעות החלוקה הבלתי שוויונית של ההון התרבותי, ניתן להסביר את "ההישגים האקדמיים הבלתי שווים של הילדים כנובעים מהיותם שייכים למעמדות חברתיים שונים" (Bourdieu, 1986, עמוד 47). תיאורטיקנים מאוחרים יותר מ"אסכולת ההתנגדות", כגון Willis (1977), Giroux (1983) ו-Miron (1996) הראו כיצד אנשים אתגרו והתאימו את עצמם לשיטה זו של שכפול. כפי שהם הדגימו, לא כל התלמידים קיבלו את סדר היום המוסווה של המערכת החינוכית באופן פסיבי; הם מרדו כנגד המורים ודחו את הסכמות המשמעתיות. על אף שהדוגמאות הללו מדגימות דרכים שבהן תלמידים המשתייכים למעמד הנמוך אתגרו את תהליך הסוציאליזציה (החיברות) שהתרחש בבתי הספר, הן אינן דוגלות בהפרעה כוללנית של המערכת החינוכית. איתגור הסטטוס-קוו (כגון, בחורים צעירים הרואים בעבודה הידנית כגברית ואת העבודה השכלית כנשית) מעניק לילדי המגיעים ממעמד העבודה תחושת שליטה, אך במקביל הם גורמים להם להישאר באותו מעמד העבודה שבו מחזיקים הוריהם. הצלחתם מפעם לפעם של אלו המגיעים מרקעים מקופחים שלא לדבר על אי הצלחה תעסוקתית של בן/בת המשתייכים למעמד המיוחס, הופכים את כל התהליך ללגיטימי בכללותו. ואכן, כפי שמציע ג'יי מק-לאוד בספרו: אין מצב שלא נצליח: שאיפות והגשמות בשכונה בעלת הכנסה נמוכה:
"במונחים של הנצחה מיידית של חוסר השיוויון המעמדי, אין זה משנה כמה בני נוער מן המעמד הנמוך מגיבים לתהפוכות של מצבם. לא משנה עד כמה הם מבינים את חייהם בבירור, לא משנה כמה חידושים תרבותיים הם מייצרים, לא משנה כמה הם משקיעים באדיקות בביה"ס, הם אינם יכולים להתחמק מן הכפייה של מעמדם החברתי" (MacLeod, 1995, עמוד 148).
הספרות העוסקת בחינוך ובתפקידו בהנצחת מערכות היחסים ואי-השוויון בין המעמדות מעדכנת את הניתוח שלנו את האינטרנט. נתחיל בכך שהאינטרנט הפך להיות חלק מרכזי ממערכת החינוך האמריקנית. בשנת 2004, משרד החינוך האמריקני היה טרוד במציאת בית ספר שאין בו גישה לאינטרנט (משרד החינוך האמריקני, הגישה לאינטרנט בבתי הספר הציבוריים והכיתות בארה"ב: 1994 – 2005, טבלה 413, הוכן ביולי 2007). ואכן, כמודגם בטבלה 3.1, הגישה לאינטרנט זמינה כיום במרבית בתי הספר, הן באזורים בעלי רמת עוני גבוהה והן באזורים בעלי רמת עוני נמוכה. טבלה 3.1 מראה גם שמספר התלמידים החולקים מחשב המחובר לאינטרנט עלה בבתי הספר שבהם אוכלוסיית התלמידים כוללת את המקופחים ביותר ואת אלה אשר הכי פחות מקופחים. נכון לשנת 2005, היו כארבעה תלמידים למחשב בשני סוגי בתי הספר, בהשוואה עם שנת 1998, אז 10.6 תלמידים חלקו מחשב בבתי ספר באזורים אמידים יחסית ו-16.8 תלמידים חלקו אז מחשבים בבתי ספר משכונות עוני. ואולם, המחקרים אודות החינוך ואי השוויון המעמדי מציעים שיש להיזהר מקריאה יתרה אודות הגדלת הגישה לאינטרנט. ייתכן שגישה מוגברת לאינטרנט תביא לשינוי במבנה המעמדי, אך ייתכן גם שלא. ואם הגישה לאינטרנט מראה את המגמות הכלליות בבתי הספר, אזי לא סביר שהיא תשנה את הסממנים הבסיסיים של אי השוויון המעמדי. החינוך הציבורי בעולם בהחלט לא הוביל להזדמנויות חינוכיות שוות או לעמדות כלכליות שוות, ולמעשה, ההיפך הוא הנכון, עפ"י המרקסיסטים. לפיכך, אל לנו לצפות שהגישה לאינטרנט תשפיע על התוצאות הכלכליות- חברתיות באופן דרמטי בקרב מבוגרים צעירים המגיעים משכבות שונות. יתרה מזאת, הכנסת הגישה לאינטרנט לכל המערכת החינוכית עשויה שלא לשווק את אותו יתרון שיווקי לכל האנשים הצעירים. אם התלמידים מחוברתים לתפקידים תעסוקתיים שונים במערכת החינוך באופן כללי יותר, ייתכן שהמבוגרים הצעירים ילמדו להשתמש באינטרנט בדרכים שונות, בהתאמה למעמדם הכלכלי-חברתי בשלבי חיים מאוחרים יותר. על סמך עמדתה של גישת הקונפליקט, אנו עשויים לצפות לראות קשר כלשהו בין השימוש באינטרנט, ובפרט בתפקיד, לבין המעמד הכלכלי-חברתי. במקרה זה, לאוריינות האינטרנטית יש חשיבות רבה בשוק, שכן כישורי האינטרנט מובילים לרווחים גדולים יותר ולמעמד חברתי0כלכלי גבוה יותר. היינו גם מצפים לראות קשר כלשהו בין הרקע המעמדי לבין השימוש באינטרנט מכיוון שתיאורטיקנים מגישת הקונפליקט טוענים כי אי השוויון משוכפל בין הדורות. במקרה זה, מעמדו הכלכלי-חברתי של הפרט עשוי לעזור להסיק האם הוא משתמש באינטרנט, ואם כן, לאיזו מטרה. תרשים 3.1 מייצג את המודל התיאורטי מנקודת מבטה של גישת הקונפליקט, ומראה שני קשרים – אחד בין הרקע המעמדי לשימוש באינטרנט, ואחר בין השימוש באינטרנט לבין הרקע המעמדי. אנו נבחן זאת באופן אמפירי בחלק הבא.
