קפיטליזם על פי מרקס

קפיטליזם ליברלי

קפיטליזם פורדיסטי/ מונופולי

קפיטליזם פוסט-פורדיסטי/ גלובלי

תקופה

1775-1875

1875-1975

1975-היום

אפיונים כלכליים

מפעלים תעשייתיים בבעלות פרטית, משפחתית (מאב לבן), מבוזרת (כל מפעל עובד לחוד), שוק תחרותי. הקונספט – לסה-פייר (מושג צרפתי שאומר "תנו לעשות" – הכוונה היא לתת לכלכלה לפעול עצמאית מבלי להתערב פוליטית). האנרגיה שבאמצעותה התעשייה מופעלת – קיטור.

מירכוז ארגוני של הייצור (מפעלי ענק), ניהול בירוקרטי (ע"י צוותי ניהול מקצועיים). חברות מניות (בעלות ציבורית). יצור סדרתי: "פס ייצור". טכנולוגיות המאפשרות פריצה תעשייתית גדולה – של כימיה, חשמל ומנוע בעירה פנימי.

מ"מפעלים" ל"קבוצות בעלות" (קבוצות של בעלי הון): מרכזי יזום, טראנס-לאומיים, גמישים המסתמכים על מיקור חוץ. המוצר שבעלי ההון משווקים מורכב על ידי מספר חברות שונות, כך פס הייצור מוחלף על ידי יצור גמיש שיכול להשתנות ולהתאים עצמו במהירות לביקושים המשתנים. קפיצה טכנו' – תעשיית המחשבים, ענפי המידע והתקשורת. עליית התיאוריה הכלכלית הניאו-ליברלית.

אפיונים חברתיים

התבססות החברה הבורגנית במרכזי ערים (ושקיעת האריסטוקרטיה), ומולה מאסות של איכרים ופועלים (חיים בשולי העיר, ובמצוקה לעומת הבורגנות).

התפשטות חברת הצריכה ההמונית – זאת כי יש צורך בהתפשטות הצריכה, לכן העבודה הופכת להיות יותר מוסדרת. כך יש התרחבות מעמד הביניים העירוני. מחזור הצריכה מתרחב – מוצרים ביתיים, מכוניות, בתי משפחה. הערים מתרחבות וסביבן נבנים הפרברים.

טשטוש והתפוגגות של הניגודים מעמדיים. היווצרות "נישות" וסקטורים של זהות, המבוססים על סממני צריכה ואורח חיים סימבולי. המערכת החברתית מזוהה יותר ויותר עם קבוצות זהות שמייצרות מוצרים עם סימבולים יחודיים.

אפיונים תרבותיים

אתוס אינדיבידואליסטי, תחרותי, תועלתני, "דרוויניסטי" (האדרה של מלחמת הקיום האנושית).

תרבות מודרנית, "רציונאליות", מדע, תכנון. אתוס של אחריות חברתית ושל מהוגנות אישית. האתוס הזה לא ביטל את האינדיבידואליזם, אך הקהה את העוקץ של מלחמת הקיום.

תרבות פוסט מודרנית. במקום "ייצוג" – סימולקרה (הסימנים עצמם יוצרים את המציאות). נרטיבים (הסיפורים מארגנים את המציאות). במקום מבני עומק בעלי "משמעות", "פסיפס" משתנה של סימנים (אין מאחוריהם עומק, רצף או עקביות, אלא הם נועדו לשרת צרכים חולפים).

אפיונים פוליטיים

ממדינה אוליגרכית לליברלית (ממדינה המנוהלת על ידי קבוצה אריסטוקרטית קטנה למדינה המנוהלת על ידי קבוצה גדולה ובורגנית בעיקר). ממשלה העוסקת בעיקר במעטפת החיצונית: ענייני בטחון וחוץ.

התבססות מדינת הרווחה. מיסוי פרוגרסיבי. הסדר בין ארגונים מייצגים של המעמדות ולבין המדינה. משולש קורפורטיסטי-דמוקרטי – הסדר בין 3 ארגונים: ארגון המעסיקים (מייצג את בעלי ההון), איגודי העובדים (מייצג את הפועלים), המדינה (נותנת חסות על ההסדר בין המעסיקים לעובדים).

ניתוק הדרגתי של הזיקה בין טריטוריה, חברה ופוליטיקה. המדינה בשרות ההון והעבודה ללא "כתובת". ייצוג באמצעות "פוליטיקה" של זהויות. משטר ניאו-ליברלי שמפרק את המשולש הקורפורטיסטי, כשהמדינה מעמידה עצמה לשירות בעלי ההון, והעובדים נותרים ללא סיוע – המעמד הנמוך והבינוני מאבדים את הסיוע של המדינה. והמדינה מאבדת את השליטה שלה על הכלכלה – ההון הפך להיות בינלאומי (הון של משקיעים מחו"ל).

אפיונים בינלאומיים

אימפריאליזם אירופאי. המעצמה השלטת – בריטניה.

מאבק בין מעצמתי ובין גושי. משולש כוחות בין בריטניה-גרמניה-ארה"ב. בעקבות המאבק על השליטה מתחוללות מלחמות העולם ואחריהן יציבות וצמיחה בהנהגה אמריקנית. (ישנה גם המלחמה הקרה בין ארה"ב לברית המועצות – כתחרות על ההגמוניה ועל הדגם הכלכלי והחברתי הנבחר – שכמובן ארה"ב היא המנצחת)

ניצחון של הגוש המערבי בשליטת ארה"ב, ושל המודל הדמוקרטי האמריקני.