במאמרו "טלוויזיה ומגדר" (television and gender) בוחן דיוויד מורלי (David Morley) את הרגלי הצפייה בטלביזיה של המשפחה דרך בחינת מערכי הכוח המשתקפים בהם והבדלים מגדריים מובנים בתא המשפחתי.
מורלי רצה לבחון האם יש הבדלים בהרגלי הצפייה בטלביזיה בין גברים ונשים וכיצד הם משתנים בהתאם לתפקודים של התא המשפחתי. נקודת המוצא של מורלי היא כי צפייה בטלביזיה אינה עניין אינדבידואלי הנעשה לבד אלא תמיד בהקשר חברתי כאשר ההקשר החברתי המיידי ביותר הוא זה של המשפחה. כמובן שנקודת מוצא נוספת של מורלי היא כי הבדלים מגדריים הם תוצאה של הבנייה חברתית ולא עניין מהותי. מורלי ביצע מחקר בו תחקר 18 משפחות ממעמדות שונים בנוגע להרגלי הצפייה שלהם בטלוויזיה.
מורלי מצא כי ישנם הבדלים ניכרים בדפוסי צפייה בטלביזיה המשתנים באופן דרמטי בהתאם למגדר.
מורלי אף גילה כי קיימים פערים בסגנון הצפייה, ובעוד שגברים רוצים להיות מרוכזים כל כולם בצפייה בכדי לא לאבד אף פיסת מידע, נשים תמיד חשות אשמה מסוימת לגבי צפייה בטלביזיה ועל כן זוהי בעבורן פעולה שכמעט תמיד נעשית במקביל לפעולה נוספת שבדרך כלל תהיה קשורה בבית. מורלי מסביר כי בעוד שבעבור גברים הבית הפרטי נתפס כמקום מנוחה, בעבור נשים (לפחות בזמנו של מורלי) זהו מקום של עבודה ולכן הן לא יכולות להרגיש בנוח פשוט לשבת ולצפות בטלוויזיה. נשים גם מרבות יותר מגברים לשוחח אודות מה שהן ראו בטלוויזיה בעוד שהגברים יסכימו לשיחה רק בנושאי פוליטיקה וספורט. גברים גם נוטים על פי ממצאיו של מורלי להעדיף תכנים ריאליסטיים בעוד שנשים במחקר של מורלי נטו להעדיף בדיון. מאידך מורלי מציין כי בעבור נשים צפייה בטלוויזיה היא לעיתים גם אקט של שחרור ובריחה שיש בו מימד חתרני ומתנגד לתפקידים החברתיים שלהן. אחד הממצאים המעניינים של מורלי הוא כי המצב בבית והיחסים המגדריים בו משתנים במקרים שבהם האישה היא המפרנסת של המשפחה (כאשר האב למשל מובטל).
