פרשנות סיפור הבריאה בבראשית פרק ב'
הסיכום להלן הוא חלק מאסופת הסיכומים בנושא ספר בראשית מתוך מאגר המשאבים ביהדות וכן מאגר הסיכומים בתנ"ך באתר.
מאיפה יש להתחיל את סיפור הבריאה השני בספר בראשית? חלוקת הפרקים מוליכה את הקורא שולל. שלושת הפסוקים הראשונים נוגעים ליום השביעי ולסגירת סיפור הבריאה. הסיבות לבעייתיות עם החלוקה:
- די ברור שהיום השביעי נסמך על ששת הימים שלפניו, זהו תהליך רציף.
- השימוש בשם 'אלוהים' – פרק א' מכנה בשם אלוהים ובפרק ב' בכינוי אחר מפסוק ד' והלאה.
- תחילת הפרק היא חתימה של הסיפור
מדוע אם כן החליט מחלק הפרקים של ספר בראשית לפתוח את פרק ב' ביום השבת? זוהי מוטיבציה תיאולוגית – לפי השקפה נוצרית המשיח כבר הגיע ולכן היום המקודש הוא דווקא בתחילת השבוע. ולכן היום המקודש צריך להיות בתחילת הפרק ולא לסגור פרק.
בראשית ב', פסוקים ד-ה: כמעט לא ניתן לקרוא אותם כהמשך רציף לסיפור. מה שנאמר בסיפור השני בעצם שולל את כל מה שנאמר בסיפור הראשון. לפי רש"י – סיפור הבריאה הראשון אכן מספר על כל ימי הבריאה, הסיפור השני מתמקד רק על בריאת היום השישי. הכרעה פרשנית נוספת של רש"י – הכותרת של הסיפור "אלה תולדות השמיים והארץ בהיבראם" אינה עולה בקנה אחד עם התפיסה שזהו סיפור המתמקד ביום השישי. ההסבר הוא שהכותרת בעצם באה לסגור את הסיפור הראשון – כותרת חותמת ששייכת לסיפור הראשון.
הסתירות עם פרשנות רש"י:
- הכותרת הזו "ואלה תולדות…" מופיעה בכל התנ"ך כולו 13 פעמים (ראה בסיכום אודות בראשית פרק ה'), מתוכן פעמיים מחוץ לספר בראשית בספר במדבר ובמגילת רות. מכאן שזוהי פורמולה קבועה בספר בראשית ומלווה את הקורא לאורך כל הספר. כל הפעמים מצוינות ככותרת פותחת חוץ מהפעם הזו – לכן מה שרש"י מציע הוא דבר חריג בנוף התנכ"י.
- אם פרק ב' ממוקד על היום השישי, מדוע אם כן נאמר שעדיין לא היה צומח כשבסיפור הראשון הצומח נברא ביום השלישי. על כך אומר רש"י שביום השלישי הצומח רק הציץ מעל פני האדמה ועדיין לא באמת בקע. פריצתו לנוף העולמי מתחוללת רק ביום השישי כאשר האדם נברא.
- לפי פרק א' קודם נבראו החיות ואח"כ האדם, לפי פרק ב' קודם נברא האדם ורק אח"כ החיות.
קריאתו של רש"י היא לגיטימית ואפשרית אך היא איננה מספקת. בסופו של דבר יש תחושה שפרק ב' מציע סיפור חדש של הבריאה, ואז השאלה מדוע יש שני סיפורים אחד אחרי השני. ניתן לתאר מאורע אחד מכמה נקודות מבט ולכן ניתן לומר שפרק ב' מתחיל את סיפור הבריאה מחדש רק מפרספקטיבה שונה לגמרי. לפי מחקרים התורה נכתבה על ידי כמה אנשים שונים, ובסופו של דבר עורך התורה הכניס כמה גרסאות. יש שאומרים שמה שנראה כסיפור כפול, יש לו ערך ספרותי.
הסיפור הראשון מפרט על חוקיות, נותן פרטים על הטבע. פרק ב' מכניס פרספקטיבה חדשה עם היבטים לגבי עמידה מול האל, חטא, רומנטיקה וכו'.
הסיפור מתחיל בנתון שלא קיים עדיין צומח – אין גשם, ואין אדם שיעבוד את האדמה. איך יכול להיות שאין צומח אם שמענו בפרק א' שה' ברא את הצמחייה? זהו סיפור חדש לגמרי. יש כאן משחק מילים: "ואדם אין לעבוד את האדמה", "ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה". שני המשפטים מסתיימים באותה מילה – אפיפורה. מן הסתם שהאפיפורה באה להדגיש את המילה החוזרת. יש תפקיד נוסף לאפיפורה – יש הבלטה של הקשר בין האדמה לאדם, האדמה היא רקע לבריאת האדם. קיים משחק מילים נוסף – אדם ואד. אם היו אלו שתי מילים זהות הייתה זו אנאפורה, אך עדיין יש איזושהי הבלטה של המילה אדם.
"וייצר" – מלשון צורה, חרט, עשה תבנית של האדם באדמה. מאחר שמדובר במטר גשם ייתכן והיה ממש בוץ ובו נעשתה תבנית. המקרא מכריע תפיסה דואלית – לאדם גם גוף שנלקח מהאדמה וגם נשמה שמקורה באל ממש. אין זה אומר שאין קשר בין גוף ונפש. ה' נוטע גן בעדן מקדם – היה מקום שקרוי עדן, ובצידו המזרחי נוטע גן. בגן זה הוא משכין את האדם. נתון חשוב – האדם לא נוצר בגן עדן אלא נלקח לשם, כלומר יכול להיות שזהו אינו מקומו הטבעי והוא יכול לעזוב את המקום. בתוך הגן עצים רבים, ו-2 עצים מיוחדים – עץ הדעת טוב ורע ועץ החיים. קשה מאוד לדעת מה תפקיד העצים האלו. אי אפשר להבין מה קורה אם אוכלים מכל אחד מהם. נהר יוצא מעדן כדי להשקות את הגן – כמו האדם, מגיע מחוץ לגן אל תוך הגן. 4 יובלים משתלשלים מהנהר. האחד – פישון והוא סובב את כל ארץ החוילה שבה זהב. הפרט הזה לא רלוונטי, לא ברור למה חשוב להזכיר את הפרט הזה. השני – גיחון, סובב את כל ארץ כוש. השלישי – חידקל, זורם מזרחה לאשור, הרביעי – פרת. על פרת אין פרטים משום שכנראה כולם יודעים איפה זה. תיאור הנחלים תורם לסיפור בכך שבסופו של דבר נחשוב על שפע המים בגן מאחר והנהר יכול לכלכל עוד 4 נחלים גדולים אחרים. הנהר מביא ברכה גדולה. מדובר כנראה בגן מאוד פורה. עדן בשפה המקראית משמעו פריון, עוד פרט שכנראה מסמל את הברכה בגן. (מדגיש את החטא של עץ הדעת – יש כל כך הרבה עצים אבל עדיין בחרו לאכול דווקא מעץ אחד ויחיד)
תחילת הדיאלוג בין אלוהים לאדם היא בציווי, האל אפילו לא מרגיש צורך להסביר לאדם למה הוא מצווה על כך שלא יאכל מעץ הדעת טוב ורע. הפסוק הבא בו ה' מחליט ליצור עזר כנגדו מראה ניגוד לסיפור של פרק א' – פתאום ה' רואה שלא טוב היות האדם לבדו. מדוע האדם לא בורא מראש איש ואישה? כנראה המספר רוצה לומר שבאמת יש תקופה בחיי האדם שנברא לבדו והוא לא מודע שלא טוב לו להיות לבד, אך מאוחר יותר מגיע שלב בו הוא מבין שהוא לא אמור להיות לבד. הסיפור מציג את בריאת החיות כחלק מתהליך החיפוש אחר עזר כנגדו לאדם. לאחר שהאדם עומד על מהות כל חיה, מבחין אותה כחיה מוכרת, מבין ה' שלא מצא לו עזר כנגדו. עד כמה שהחלק נשמע מגוחך, ישנן אכן חיות שהן עזר כנגדו של האדם, כמו למשל כלב – הכי טוב לרעיית צאן. בשלב הבא ה' לוקח צלע אחת מהאדם בזמן שהוא ישן. יכול להיות שעליו לישון כדי שלא ייראה כאילו האדם עזר לאלוהים ליצור אישה. בראש ובראשונה האדם צריך לדעת שהאל הוא שברא את האישה. ה"נפילה" לשינה מראה שהאדם הוא פאסיבי לחלוטין. מהצלע יוצר אישה ומביא אותה אל האדם. מהי משמעות הצלע? האפשרות הרחוקה היא שזוהי עצם מהחזה של האדם, ולפי זה לאיש אמורה להיות חסרה צלע. זוהי קריאה פחות נוחה, משום שצלע בעברית מקראית משמעותה פאה. ייתכן שלאדם היו שני פנים, צד אחד של גבר ואחד של אישה. כדי לברוא את האישה חותכים באמצע. ה' מביא את האישה אל האדם ואז הוא קורא לה בשם. האמירה "על כן יעזוב איש את אביו ואת אימו" מייצגת את רוח הזמן שבה חי הכותב. היא מסבירה מדוע קיימת התופעה של חתונה ועזיבת הבית. בעצם אנשים מעדיפים לעזוב את בית ההורים כי הם מרגישים שבן הזוג הוא הנפש הקרובה אליהם, יותר מהמשפחה הקרובה שלהם.
יש תחושה מהסיפור שהגבר מעל האישה, אך אם קוראים את הסיפור בהקשר ההיסטורי שלו על רקע סיפורים מהמזרח הקדום, הסיפור הוא סוג של מהפכה. ההערכה לדבקות שקיימת בו מעלה אסוציאציות מאוד מרשימות בהקשר למקרא, אחדות. אין אמירה על שלטון או על אישה שצריכה לרצות את בעלה. כלומר, כנגד התקופה שבה נכתב הסיפור, הוא דווקא לא מסופר בנימה שוביניסטית.
מוזר שהנתון שהכותב בוחר לציין שהם היו עירומים, אבל מכאן ברור לנו שזהו רמז מטרים. הנתון עתיד ליטול תפקיד מפתח בהמשך הסיפור. מסתבר שאחד המוטיבים המרכזיים של סיפור גן עדן הוא סוגיית העירום והבושה למרות שיש בסיפור כל כך הרבה היבטים משמעותיים יותר על החיים.
בראשית פרק ג' הוא המשך ישיר של סיפור הבריאה בפרק ב'.
סיפור הבריאה התנ"כי, התיאוריה המדעית וסצנה הוליוודית אחת שמגשרת בניהם
