סיכום בתנ"ך: מלכים ב' פרק י"ז

מלכים ב' פרק י"ז

היסטוריוגרפיה = כתיבת תולדות העם. ההיסטוריוגרף המקראי בוחר מה לספר ומה לא , תוך הצגת השקפתו המגמתית מדוע כך קרו הדברים.

היסטוריוסופיה= הפילוסופיה של ההיסטוריה.התפישה של הסופר כיצד להציג את קורות העבר . בסיפור ההיסטוריוסופי ניתן למצוא אחד או יותר מהרעיונות הבאים:

1. ה' מתערב בעולם לשם הגשמת תוכניותיו.

2. עמים שונים כמכשיר ביד ה', להעניש או לגאול את עמו.

3. ירושלים העיר הנבחרת ע"י ה', ובית דוד השושלת הנבחרת ע"י ה'.

חורבן ממלכת ישראל( 721 לפני הספירה).

מלכים ב', י"ז – פסוקים 6-1 גלות ישראל לאשור והסיבה המדינית( ההיסטוריוגרפית)לגלות.

במשך שנים שילמה ישראל מיסים (=מנחה) לאשור, עד שהושע מלך ישראל נקט שני צעדים שמשמעותם מרד באשור:

1. הפסיק לשלם מיסים.

2. קשר קשר עם מצרים שתעזור לו למרוד באשור.

כתוצאה ממעשים אלה שם שלמנאסר מלך אשור מצור על שומרון, עד כניעתה והגלה את תושביה לאשור.

*שגיאה פוליטית של הושע מלך ישראל הביאה לאסון וחורבן על שומרון ותושביה.

שיטת ההגליה האשורית

שיטת "הפרד ומשול".

הגליה ופיזור האוכלוסייה של הערים הכבושות ברחבי האימפריה האשורית (מלכים ב', י"ז פסוקים 6, 24). במקום האוכלוסייה שהוגלתה הם הושיבו עמים אחרים שנכבשו על ידם.

מטרתם: להחליש את כוח ההתנגדות של הנכבשים.

שלא יתארגנו למרוד באשור.

העמים הובאו לאזורים זרים ,נחלשו, איבדו את השורשים ונטמעו בעמים האחרים.

מלכים ב', י"ז – פסוקים 23-7 הסיבה הדתית לגלות שומרון לאשור (סיבות היסטוריוסופיות).

ישראל גלתה בשל חטאים דתיים מצטברים , החל מהפילוג , המלכת ירבעם שהחטיא את ישראל בעבודת אלילים, ועד ימי הושע.

ממלכת ישראל כפוית טובה כלפי ה', בדו דברי שקר, התעלמו מאזהרות ה' באמצעות נביאיו. הסופר משווה את חטאי ישראל לחטאי העמים הכנענים שה' הוריש מפניהם, וכך מסביר מדוע גלתה ישראל לאשור.

חטאי ישראל הם חטאים דתיים: חטאי הבמות, עבודת אלילים, לא שמעו לאזהרת הנביאים, הלכו בדרכי הגויים, מאסו בחוקי ה' ובבריתו.

תפקידי הנביאים :לפי פסוק 13 להיות המנהיגים הרוחניים של העם, מכוונים אותו לדרך הנכונה, אזהרה מחטאים, לכוון לחזרה בתשובה.

לפי פסוק 23 תפקידם לנבא נבואות זעם ותוכחה על העונשים הצפויים להם, אם ימשיכו בחטאיהם.

מלכים ב', י"ז – פסוקים 41-24

השומרונים.

מלך אשור הביא מרחבי האימפריה האשורית עמים שונים והושיב אותם בשומרון, במקום הישראלים שהגלה, עמים אלה כונו שומרונים.

תושבים אלה עסקו בפולחן אלילי . אריות שהיו בארץ פגעו במתיישבים, והם חשבו שאלוהי הארץ הוא ששלח את האריות לפגוע בהם, ' הם רצו ללמוד את מנהגי המקום,ללמוד את דרך ה'.בגלל קטע זה הם מכונים "גרי אריות" בפי חז"ל , לעג, הם התגיירו בגלל הפחד מהאריות ולא מתוך אמונה בה'.

תפיסת אלוהות מקומית , תפיסה אלילית, לכל אל מקום משלו, ומי שחי במקום זה חייב לעבוד את האל המקומי.

מלך אשור שולח להם כוהן מישראל שילמד אותם את "משפט אלוהי הארץ", אך במקביל המשיכו לעבוד אליליהם = סנקרטיזם.

לאחר שיבת ציון השומרונים הציעו עזרה הציעו עזרה בבניית בית המקדש ,אך בני יהודה דחו את הצעתם כי חשבו עליהם כעל עובדי אלילים.