כלכלת ישראל: מושגים וממדי יסוד של התפתחות כלכלית

תוצר מקומי גולמי, תמ"ג. GDP gross domestic product:

סך כל העסקאות הנעשות במקום מסוים. הערך הכולל של הסחורות והשירותים שיוצרו בשטח טריטוריאלי מסוים (לרוב מדינה) במהלך תקופה נתונה (לרוב שנה), לפני הפחתת הבלאי. גורם זה מושפע מהמהלכים המתרחשים בתוך האזור, ולא מושפע מדברים המתרחשים מחוץ לאזור. התמ"ג לרוב מתחלק בין המגזר הציבורי (ממשלה ורשויות מקומיות) למגזר הפרטי, עסקי, באופן יחסית שווה. הכספים הם משכורות ועסקאות והן נחשבות בתוך התמ"ג. בשבדיה למשל יותר הולך לתמ"ג, ובארה"ב יותר למגזר הפרטי. חלוקת התמ"ג מתקשרת לתפיסת העולם.

למשל- עד שנת 1995 לא ניתן בישראל ביטוח בריאות ממלכתי, בשנה זו נעשה השינוי. בתור מדינה סוציאליסטית היה מצופה שדווקא בישראל יהיה ביטוח שכזה, ודווקא ההסתדרות היא זו שהתנגדה לכך, מפני שביטוח הבריאות החזיק את מעמדה של ההסתדרות וכשזה פסק ההסתדרות קרסה מבחינה כלכלית.

קיים מגזר נוסף, הוא נקרא המגזר השלישי– מורכב מעמותות. מלכ"ר- מוסד ללא מטרות רווח. מלכ"רים יכולים לגייס תרומות, לעומת מוסד פרטי רגיל.

המגזר השחור– כלכלה שלמה שלא מחושבת בתמ"ג. לכאורה היא לא חלק מהכלכלה, בפועל בוודאי שהיא כן. הוא משפיע על הכלכלה. המגזר השחור לא משלמים מס'.

אנחנו לא בדיוק יודעים מהו התמ"ג, רק בערך. ככל שהמדינה פחות מסודרת הנתון הזה יותר מפוקפק. לפעמים התמ"ג גדל לאו דווקא בגלל דברים טובים. למשל ביפן מתפתח ענף כלכלי גדול וחשוב הקשור לרעידת האדמה והצונאמי שהתרחשו שם, מפתחים מוצרים שונים. גם גירושים למשל טובים לתמ"ג, עורכי דין מעבירים כספים. למעשה, כשמחלקים את התמ"ג למספר תושבים הוא מבטא רמת חיים, אך יש לדעת להסתכל עליו בעירבון מוגבל.

צמיחה במשק- הכוונה היא לגידול בעוגה. הצמיחה במשק היא בעצם התמ"ג של השנה פחות התמ"ג של שנה שעברה. לרוב מבטאים נוסחא זו באחוזים. ככל שהצמיחה יותר גבוהה אז זה טוב לאזרחים, שכן הם מקבלים פרוסה גדולה יותר מהעוגה. אך כדי שהגידול יהיה מורגש צריך שהגידול בתמ"ג יהיה גדול יותר מהגידול באוכלוסייה. אם גידול האוכלוסייה יהיה גדול יותר מהגידול בתמ"ג לא נרגיש את הגידול באוכלוסייה. צמיחה במשק לאו דווקא חייבת להיות חיובית. יכולה להיות צמיחה שלילית.

המגזר הציבורי: צבא, משטרה, חשמל, מים, חינוך, בריאות, תשתיות.

המגזר הפרטי: כל מה שמופרט. מה שעובר לידיים פרטיות. בעלות על השירותים החברתיים. את החינוך והבריאות ניתן למצוא גם בצד המגזר הזה.

אלו שמאמינים שהמדינה צריכה להתערב כמה שפחות נקראים קפיטליסטיים, או ליברליים. אלו שמאמינים שהמדינה צריכה להתערב ככל האפשר נקראים סוציאליסטיים.

הסוציאליסטיים אומרים שהמגזר הציבורי יהיה גדול, בבריה"מ בזמנו זה היה כמעט הכל. ככל שהמגזר הציבורי גדול יותר המדינה מספקת יותר שירותים לאזרחיה.

רוב המדינות נמצאות במצב שהמגזר הציבורי תופס בין 40% ל-60%. גם במדינות שבהן המגזר הציבורי גדול יחסית, ישנה כלכלה משגשגת וחברות עסקיות משמעותיות. (פינלנד- נוקיה. שוודיה- וולוו, אריקסון, איקאה). הייצור הוא קפיטליסטי ע"י חברות פרטיות, אך המדינה נכנסת לתמונה, גובה מיסים גבוהים ו"מתקנת". המשק היצרני נשאר בידיים פרטיות, אך רמות המיסים גבוהות ולמען 'חלוקה מחדש'. פעולה זו נעשית ע"י מדרגות מס וחלוקה על פי צורך.

רגולציה, ויסות: גם כשהמגזר הפרטי גדול, המדינה לא שואפת להלאים אותו מסיבות כאלו ואחרות. אך כן המדינה רוצה לפקח על אופן הניהול של העסקים.

"תספורות"- כאשר מדינה מפיקה אגרות חוב היא בעצם מבקשת הלוואה מהציבור. הנפקת מניה היא בעצם זהה, רק שהיא מעמידה את קונה המנייה כחלק מהבעלים ואם החברה מרוויחה אז גם הוא מרוויח. התספורת, היא כשבעל העסק לא מצליח לעמוד בציפיות הרווח, ובמקום להחזיר את סכום הכסף בריבית, הוא מחזיר מעט פחות. במקום דולר ועשרים סנט, מחזיר 90 סנט. לפעמים האדם הפשוט אפילו לא ידע שהוא קנה את המניות, אלא מניות אלו נקנו בשבילו ע"י הבנק או חברת השקעות. לדוגמא: בעל עסק 'פרי גליל' מגיע לחוב עצום שהוא אינו יכול להמשיך לשלם לעובדים ועליו לסגור את הפעל. המדינה יש לה אינטרס ש'פרי גליל' ימשיך להתקיים לכן היא עושה לו 'תספורת' לחוב. הוא חזיר פחות כסף ביותר זמן. הרגולוציה, הפיקוח, נועד למנוע את ה"תספורות" שבאות על חשבון האזרחים.

דוגמא נוספת היא הרגולציה על המונופול שנוצר ע"י חברות שונות, ויש צורך בגורם שימנע מהם לנקוט בפעולות על חשבון האזרח. הרגולציה היא גם הפיקוח על המרכיבים של מוצרי המזון.

תמ"ג לנפשGDP per capita :

איזה נתח כל אחד מהאנשים מקבל מהעוגה. נתון זה מציין את רמת החיים הממוצעת, אך בפועל הפערים גדולים. על מנת להבין את המצב בפועל עדיף לבדוק נתונים שכיחים ולא ממוצעים. נניח בסין התמ"ג מאוד גבוה, אבל כשמחלקים נתון זה בין כמות האנשים החיים שם ההפרש מהמדינות האחרות גדול.

PPP, מנורמל: בהתאם לכח הקנייה. אותו הסכום כסף במדינה מסוימת יכול לקנות יותר מאותו סכום הכסף במדינה אחרת. כשמחשבים את התמ"ג לנפש לוקחים "עגלת מצרכים", סל הוצאות, בסיסית (מגורים, תחבורה, אוכל, בריאות, תקשורת, חינוך, רפואה וכן הלאה) ובודקים כמה הם עולים במדינה אחת לעומת אחרת, מתחשבת עלות ממוצעת. נניח ובמדינה אחת ואחרת התמ"ג הוא זהה, אך ההוצאות נמוכות יותר במדינה אחת, האזרחים במדינה זו עשירים יותר.

הנירמול הוא כאשר מתייחסים בחישוב התמ"ג לנפש בעלות המחייה לפי סל המוצרים הבסיסי. ככל שהמדינה נמצאת יותר גבוה ברשימת התמ"ג המנורמל יותר יקר להיות שם.

אך נתון זה לא מעיד דבר על העבר והעתיד, אך יש מדינות רבות שמתפתחות הרבה יותר מהר מאתנו.

מדד ג'יני: מבטא את מדד החלוקה. בא בעקבות הביקורת שהמדדים עד כה לא מראים את החלוקה באוכלוסייה. מראה את החלוקה לפי ממוצע. מדד ג'יני בודק את אי השוויון באוכלוסיה.כלומר, יכול להיות מצב של פערים גדולים מאוד באוכלוסייה שלא באים לידי ביטוי במדדים. בנוסף, מדד התמ"ג לא מצביע על מאפיינים חשובים נוספים בחיים, לכן האום פיתח מדד נוסף שנקרא:HDI.

HDI– מצביע על מאפייני חיים נוספים כמו חינוך למשל מתחלק לשלושה גורמים מרכזיים: התמ"ג לנפש, תוחלת החיים וידיעת קרוא וכתוב אצל המבוגרים. מדד נוסף שהתפתח הוא

הe-readiness–עד כמה החברה מוכנה לשימוש באינטרנט.מושג זה נכלל בתוך ה-HDI, הוא חשוב מפני שיותר ויותר דברים נעשים באמצעות האינטרנט: לימודים, קניות ואפילו ממשל זמין. ההנחה היא שככל שלאנשים רבים יותר בחברה יש גישה לאינטרנט הם יכולים ליהנות מהיצע יותר גדול בחייהם.

שלושת המדדים האלו נועדו להצטרף לתמ"ג לנפש על מנת לתת תמונה יותר רחבה ומובנת לגבי החברה.