סיכום בהיסטוריה: פעולותיהם של עזרא ונחמיה

פעולותיו של עזרא–

1. קריאת התורה פרושה הפצתה והפיכתה לחוקת יהודה–
   א. עזרא הסופר הביא עמו את התורה כפי שהייתה מקובלת ומובנת על ידי גולי בבל. בארץ היה מקובל נוסח ישן יותר של התורה (נוסח שקדם לחורבן הבית ה-1). זאת אומרת שנוצרו שני נוסחים לתורה, עזרא ראה את צורך לאחד את הנוסחים לתורה אחת. לעזרא הייתה בעיה לבצע זאת בגלל שבארץ רק למעמד הכוהנים היה את הידע וההבנה של התורה והם שמרו בסוד את התורה לעצמם כדי לשמור על מעמדם הרם.
   ב. עזרא הנהיג הקראת התורה בציבור בכל יום שני, חמישי ושבת על ידי סופרים שבאו מתוך העם, הפיצו ופרשו את התורה כדי שתובן ותהיה מוכרת לכל העם. (מעמד הסופרים מתחזק כך לצד מעמד הכוהנים).
   ג. העם בארץ גם לא הקפיד לקיים מצוות לכן מינה עזרא שופטים ודיינים כדי להחדיר את שמירת חוקי התורה לתודעת הישוב היהודי בארץ.
2. גירוש הנשים הנוכריות ואיסור על נישואי תערובת–
   אחת הפעולות הקשות לביצוע הייתה גירוש הנוכריות, הוא קרא להקמת ועדות שתבדוקנה כל מקרה לגופו. עזרא טען שצריך לגרש נשים נוכריות כי יש איסור חיתון עם עמים עובדי אלילים או עמים שפעלו נגד ישראל מהתורה. הרשימה אינה כוללת את כל העמים שעימם התחתנו היהודים בתקופתו ולכן מוסיף לאיסור מהתורה גם את הסיבה שחורבן הבית הראשון והריסת בית המקדש נעוץ בנשואי תערובת, ולכן יש להבדל מהנוכרים כולם, בין השאר ע"י גירוש נשים נוכריות. אם העם יטמע בעמים זרים, הוא לא יוכל לרשת את הארץ, ויהיה צפוי לעונשים נוספים.
   דרך שכנוע נוספת הייתה אקט האבל – עזרא קרע את בגדיו, מרט את שערות ראשו ונפל ארצה בוכה על סירוב העם לגרש את נשותיו הנוכריות. המעשה הרשים מאוד את הנאספים ושכנע אותם שעזרא אכן פוחד מאוד לעתיד לקרות לעם באם לא יגרש את הנוכריות מקרבו.

פעולותיו של נחמיה ביהודה

לנחמיה הייתה מטרה להפוך את ירושלים למרכז דתי ולאומי של היהודים. הוא תכנן לבנות את חומות ירושלים, לאכלס אותה בתושבים, לארגן מחדש את עבודת הפולחן במקדש ולבטל את המסחר בשבת בעיר.
בניגוד לעזרא שפעל בדרכי שכנוע, נחמיה מנצל את מעמדו כפחה על מנת לנקוט באמצעים מדיניים וכפייתיים כדי להשיג את יעדיו.

1. בניית חומות ירושלים– החומות נבנו על פי ספר נחמיה במשך 52 יום ,בכל מקרה מדובר בבנייה מהירה למרות שרבות המשפחות שלא השתתפו בבניית החומה מפאת חוסר עניין או מפאת קשיים כלכליים. ההשלכות של בניית החומה – העצים את האיבה עם הנוכרים, חיזק את המגמה הבדלנית וחיזק את מעמד יהודה והיווה סמל לתחייה לאומית.
2. ארגון מחדש של עבודת בית המקדש– ארגון העבודה במקדש כללה התנגדות ישירה עם הכהן הגדול אלישיב, שהשתלט על המקדש ומקורות הכנסתו. נחמיה החזיר את משפחות הכוהנים המודחות לתפקידיהן, חידש את מעמדות הלוויים ומינה פקידים חדשים על אוצרות המקדש.
3. אכלוס ירושלים– יהודים לא רצו לגור בירושלים, כיוון שהיתה הרוסה ולא הייתה בה פרנסה, לכן דרש נחמיה מהכוהנים והלוויים לגור בירושלים ונתן להם תפקידים בבית המקדש, נחמיה הכין להם בתים להתגורר בירושלים ודאג שהעם ייתן להם תרומות כדי שלא יצטרכו לעבוד לפרנסתם, כמו כן נתן להם פטור ממיסים. בנוסף ערך נחמיה הגרלה בין התושבים, מי יעבור לירושלים וכל משפחה עשירית חוייבה לעבור לגור בירושלים, כדי שיהיה ייצוג בירושלים לכל האומה.
4. איסור המסחר בירושלים– נחמיה פעל נגד הרוכלים וכנגד עשירי העם שהיו נוהגים להביא סחורה לירושלים בשבת , ושם את הלווים כשומרים על הפתחים למניעת סחר בשבת.ירושלים כמרכז דתי חייבת לשמש דוגמה.
5. גירוש הנשים הנוכריות– נחמיה תמך בכל אשר פעל עזרא בעניין גרוש הנשים הנוכריות, לא רק כדי לשמור את "גזע הקודש", אל גם כדי להבדיל ולהוקיע את האופוזיציה היהודית לפעולותיו. (משפחות היהודיות הקשורות בחיתון עם משפחות חשובות במחוזות שכנים המתנגדות לפעולותיו והמנסות לפגוע במעמדו כלפי השלטון הפרסי.
6. רפורמות סוציאליות– המוני דלת העם פנו לנחמיה בטענה שהם מלווים כסף מהעשירים ונאלצים בתמורה למשכן את עצמם וכך הופכים הם לעבדים. נחמיה אסר על הפיכת היהודים לעבדים משלושה טעמים:
   1. איסור מהתורה – חוב שלא נגבה 7 שנים, נשמט ואי אפשר לשעבד עבורו.
   2. אובדנם של חלק מהעם, כיוון שהופכים הם לעבדים, יוצאים הם מכלל ישראל.
   3. תמיכה של דלת העם במאבקיו של נחמיה בנוכרים – עמידתו של נחמיה לצד העניים הופכת אותו ואת מעשיו בתחומים אחרים לרצויים.

  האמנה- כתב התחייבות. נחמיה הבין שכדי להצליח במפעל הרפורמות שלו עליו לכרות חוזה בין עם ישראל לאלוהיו בטקס מרשים ובהתחייבות ראשי העדה. על האמנה חתומים 84 ראשי אבות, כוהנים ולוויים.

האמנה מפרטת–

6. 4. איסור חיתון עם עמי הארץ.
   5. איסור מסחר בשבת.
   6. שמיטת קרקעות וכספים בשנה שביעית.
   7. תקנות לקיום המקדש ומשרתיו (תרומת שליש השקל, קורבן עצים, ביכורים, בכורות, חלה תרומה ומעשרות.

משמעות האמנה– חתימה על מסמך מחייב יצרה התחייבות כלפי המשך מפעלו של נחמיה גם לאחר שחזר לפרס. למרות שחלק מהוראותיו לא קוימו לאחר שובו לפרס ולכן נאלץ נחמיה לשוב ליהודה שוב כדי לחדש הוראותיו. נחמיה רצה שהיהודים יחיו לפי רוח חוקת משה, ובעצם יצר חוקה המפשרת בין המציאות לחוקי התורה וכוללת מצוות שאינן מהתורה משום שהמציאות לא תאמה את תקופת התורה. מטרתם של עזרא ונחמיה לא הייתה רק לפרש את התורה, אלא הם רצו לכנס את המקורות לספר אחד ולחתום את התורה.

מתוך: סיכומים לבגרות בהיסטוריה / יהודה בתקופה הפרסית / גלות בבל, הצהרת כורש ושיבת ציון