ה"חסידים" כמובילים את ההתנגדות לתהליך ההתייוונות
ה"חסידים" היו בני השכבות העממיות בירושלים, ובהם היו סוחרים זעירים ובעלי מלאכה. "החסידים" שאפו להחזיר את חוקי התורה. הם ראו במאבקם נגד ההתייוונות גם מאבק חברתי נגד המתייוונים שבאו מהמעמד הגבוה.
ה"חסידים" התנגדו לערכי התרבות היוונית שהיו מנוגדים לערכי התורה. הם התנגדו לכך שיהודים אימצו בילויים הלניסטיים ומנהגי פולחן הלניסטיים ודחקו את הדת היהודית ממעמדה הבלעדי. חוקים הלניסטיים דחקו את חוקי התורה למשל, כאשר הוקמה הפוליס "אנטיוכיה" בירושלים נקבע רשמית שחוקי העיר הם חוקי הפוליס ולא חוקי התורה. חלק מהכוהנים, בעיקר הכהונה הנמוכה, התנגדו לתופעת השחיתות של הכהונה הגדולה ושל המתייוונים.
פעולות ה"חסידים" כנגד המתייוונים – החסידים מרדו נגד יאסון אשר הקים בירושלים עיר פוליס הלניסטית "אנטיוכיה". הם גרשו את יאסון וביטלו את שלטון המתייוונים. הם קיוו כי יקבלו עזרה מבית תלמי.
אנטיוכוס אפיפנס מיהר לירושלים על מנת לדכא את ניסיון המרד. הוא הגיע לעיר, הרג תושבים רבים ושדד את בית המקדש. כעונש הוקמה בירושלים מושבה צבאית במצודת העיר – החקרה.
בחקרה התיישבו חיילים סורים ואליהם הצטרפו מתייוונים קיצוניים מתומכיו של מנלאוס. בעקבות הקמת החקרה חלה פגיעה בעיר ירושלים. המתיישבים הנוכרים קיימו בעיר ירושלים פולחנים לאלילים. בעקבות כך רבים מתושבי העיר אשר רצו לקיים בה אורח חיים על פי חוקי התורה נאלצו לעזוב את העיר.
בהשפעת אירועים אלה החל עימות גלוי בין "החסידים" (אשר ייצגו את ההנהגה הדתית ביהודה ורצו לחזור לחוקי התורה) לבין השליט ההלניסטי והמתייוונים ביהודה.
מתוך: סיכומים לבגרות בהיסטוריה / המפגש בין החברה ביהודה ובין ההלניזם
