ב26 במאי 1948 חתם בן גוריון ראש הממשלה, על פקודת הקמת צה"ל ופירוק המחתרות, וב- 31 במאי פורסמה פקודת הקמת צה"ל.
משמעות הפקודה: מעתה יפעל גוף צבאי אחד כשהוא נתון למרותו של הדרג המדיני ובהתאם לחוקיה של המדינה כמקובל במדינה מתוקנת מודרנית ודמוקרטית.
סעיפים עיקריים בפקודה:
– מוקם צה"ל, צבא המורכב מחילות יבשה ים ואויר.
– במצב חירום יונהג גיוס חובה.
– כל המשרת בצה"ל ישבע אמונים למדינה, וחוקיה.
– אסורה הקמתו של כל כוח צבאי אחר חוץ מצה"ל.
פירוקם של האצ"ל הלח"י והפלמ"ח
ארגון הלח"י (מאי 1948) – מפקד הלח"י נתן ילין מור הורה על פירוק הארגון מיד עם החלטת הממשלה, למעט מרחב ירושלים. הלח"י ימשיך לפעול באזור ירושלים.
ארגון האצ"ל (מאי 1948) – מפקד האצ"ל בגין חתם על הסכם עם ישראל גלילי עוזרו של שר הביטחון וראש הממשלה דוד בן גוריון. הוסכם כי: האצ"ל יפסיק את פעילותו הצבאית כגוף נפרד וימסור את נשקו לצה"ל, חבריו התגייסו לצה"ל, תהליך הפירוק יימשך כחודש ימים. הסכם זה לא כלל את כוחות האצ"ל בירושלים.
הפלמ"ח (נובמבר 1948)- בספטמבר 1948 הודיע בן גוריון למטה הכללי על החלטתו לפרק את הפלמ"ח.
סיבת הפירוק:
הפירוק החל להתבצע עם הודעתו של הרמטכ"ל יעקב דורי למפקד הפלמ"ח יגאל אלון כי קיום מטה נפרד של הפלמ"ח יוצר כפילויות וערבוב סמכויות, ופוגע ביכולתו הצבאית של צה"ל.
התגובות להחלטה:
בעד הפירוק- המצדדים בפירוק טענו כי אין צורך במטה מקצועי המשמש למעשה צבא בתוך צבא. צה"ל הוא צבא אחיד צבא העם.
המתנגדים לפירוק – לאור ניסיונן המבצעי המוצלח של יחידות הפלמ"ח עליהן להמשיך ולשמש כיחידות שיפעלו בנפרד במסגרת צה"ל, כך יישמר ייחודן ומורשת הלחימה תעבור מדור לדור.
המתנגדים הציעו להשאיר את הפלמ"ח למשימות מיוחדות של גרילה ומבצעי קומנדו.
השפעות הפירוק- הויכוח התנהל בכל החברה הישראלית, בתנועות הנוער, במפלגות ועיתונות. ניסיונות של ראשי הפלמ"ח למנוע את הפירוק, לא צלחו ובנובמבר 1948 פורק סופית הפלמ"ח. הפעולה גררה ויכוח מר והתנגדות קשה בקרב חברי הפלמ"ח שטענו כי הפלמ"ח שונה מהאצ"ל והלח"י שהיו גופים פורשים ולא קיבלו את מרותה של הנהגת היישוב. במהלך הפירוק צורפו מחלקות וגדודים של הפלמ"ח לצה"ל.
מתוך: סיכומים לבגרות בהיסטוריה / נאציזם, מלחמת העולם השניה והשואה / בונים את מדינת ישראל במזרח התיכון
