דרכי התמודדות של הנהגת יהודי גרמניה עם המדיניות הנאצית בשנים 1933-1939
בעקבות המדיניות כלפי היהודים בגרמניה הנאצית בחרו יהודי גרמניה במספר דרכי התמודדות שונות:
הגירה
יהודים היגרו מגרמניה בעקבות התגברות הפגיעות מצד הנאצים כבר משנת 1933 אולם הסיבה למיעוט היוצאים היא חוסר יכולתם לתפוס מהלך אירועים לא צפוי ביסודו. גם הקשיים הכלכליים מנעו יציאה (מכירת נכסים במחירי הפסד, מס הגירה ושער חליפין מגוחך למהגרים: 4% מערכו של כל מארק ב1939- ניתנו למהגרים הרוצים להחליף את כספם) וכך גם חוקי ההגירה הנוקשים, אשר לא היטיבו עם בעלי מקצועות חופשיים, כמו יהודי גרמניה. הנהגת יהודי גרמניה טענה באותה תקופה שרק על הצעירים לצאת מגרמניה.
הוקמו אגודות שסייעו להגירה והארגונים הציוניים היו פעילים בנושא גם הם.
מספרי ההגירה היהודית: 37,000 מבין 525,000 היהודים עזבו ב1933-, ובשנים שלאחר מכן יצאו כ-23,000 בכל שנה עד 1937. ב-1933 היגרו כ-73% לארצות מערב ארופה, 19% היגרו לא"י ו-8% לשאר הארצות. בסך הכל עזבו את גרמניה כ-130,000 – כרבע מיהודיה, ביניהם גם אנשי שם כמו איינשטין.
ארגון יהודי גרמניה
הוקמו ארגונים חדשים ליהודי גרמניה, כמו "הנציגות הארצית של היהודים הגרמנים" אשר גיבשה מדיניות אחידה ליהודי גרמניה, הקימה מוסדות חינוך יהודיים לילדים ולמבוגרים אשר הגבירו את לימודי היהדות. הנציגות ארגנה פעילות תרבותית וחינוכית מגוונת מאד.
ההתארגנות כללה גם את הקמת "הקולטורבונד": ארגון התרבות היהודי שהוקם בהסכמת הנאצים ומשך יהודים רבים (180,000 חברים!). הארגון הניב מאות הצגות ואופרות בכל רחבי גרמניה. קיומו של הארגון הוא סימן מוקדם לבידודם של היהודים מהחיים (במקרה זה התרבותיים) בגרמניה.
יש שנשארים בגרמניה ומאמינים כי מדובר בתופעה חולפת בלבד.
הם משכנעים את עצמם כי היו כבר פגיעות ביהודים בעבר, וגם פגיעותיהם של הנאצים יעברו. הם אינם מאמינים כי עם תרבותי ומתקדם כמו הגרמנים יפגעו ביהודים, שכניהם לחיים מזה מאות שנים. יהודי גרמניה מתקשים לצאת, בעיקר הזקנים שבהם והם מעדיפים להישאר בגרמניה תוך תקווה שהנאצים ישנו את דרכם.
יהודי גרמניה גם לא ידעו, כמונו במבט לאחור, כי פגיעות הנאצים הם שלב ראשון בדרך להשמדה.
מתוך: סיכומים לבגרות בהיסטוריה / נאציזם, מלחמת העולם השניה והשואה / גרמניה 1933 – 1939
