סיכום מאמר: מקס וובר – הדת בסין
מתוך: סיכומי מאמרים בסוציולוגיה
Weber, Max. 1951. The Religion of China: Confucianism and Taoism. Free Press. "The Development of the Examination System", "The Typological Position on Confucian Education, Pp.115-129.
מקס וובר ערך מחקרים אודות הדתות של מזרח אסיה ובהן סין והודו. המנדרינים הפכו לקבוצת מעמד בתקופת המונרכיה המרכזית בסין. כל תפקידי השירות האזרחי גויסו מקבוצה זו ורמת מעמדם בשירות נקבע עפ"י המבחנים שהם עברו בהצלחה. היו להם שלושה מבחנים, וכל אחד מהם היה קשה לכשעצמו. כתוצאה מכך, מעמדו של היחיד בהקשרו המשפחתי לא היה הגורם המכריע למעמדו החברתי כי אם הצלחתו האישית במבחנים. בתקופה הקונפוציאנית (המאה ה 5-6 לספירה), האפשרות לקידום במעמדות ציבוריים ע"י מבחנים עדיין לא היתה ידועה, אלא ש"המשפחות הגדולות", הפיאודליות, הן שהיו בעמדת כח. שושלת האן שינתה את המצב וקידום התאפשר בגלל מצוינות כעיקרון מנחה. משפחות מיוחסות שוחררו רק מהמבחנים של השלב הראשון. במאה ה-7 הדבר בא לידי ביטוי באופן מלא. בחירת המועמדים באופן זה באה למנוע יצירה של קבוצות עילית סגורות. בתקופה זו המועמדים נבחרו בהתאם להצטיינותם הצבאית ונחנו מדי פעם בדגש על מוסריותם ועפ"י אלה המליצו על קידומם.
וובר מתאר באריכות את שושלת צ'אנג שזכורה לטובה בזכות הקמת אקדמיה והבאת סין לגדולה. מלחמה שפרצה בין הצפון לדרום, בה הדרום המשיך לעבוד בשיטה הרגילה של קידום מצטיינים עפ"י יכולות אישיות והצפון קידם מועמדים מבני האליטה.
עפ"י רוב, האינטרס הסיני גם של הקיסר וגם של המנדרינים היה להמשיך בשיטה זו: המבחנים הקלו על המתח בין המתמודדים למשרות ופתח פתח למי שהוכיח את כישורי חינוכו. וובר עובר לדבר על מערכת החינוך: מבחינה היסטורית, ישנן שתי עמדות בשדה החינוך: לעורר כריזמה, יכולות הירואיות ולהקנות מומחיות. הראשון תואם למבנה הכריזמטי והשני לבירוקרטיה הרציונאלית. שני אלה לא סותרים ומנהיג צריך את שניהם גם, גם הלוחם וגם הקוסם (בעלי כריזמה צריכים מומחיות, כמו גם פקיד שלא מקבל ידע בלבד. שני אלה צורות הופכיות של חינוך שכוללות את כל קשת צורות החינוך על מנת להקנות לאדם יכולת לנהל את חייו). המבחנים אותם עשו הסינים לא בדקו כישורים כמו האופן שבוחנים בימינו. מבחניהם בדקו בעיקר אם האדם מלא בספרות והאם דרכי החשיבה שלו תואמים לאדם מתורבת. וובר טוען שרמת הלימודים והדרישות נחשבים גבוהים גם ביחס לרמת הלימודים היום (בזמנו) בגימנסיה גרמנית, רק מתוך דגש על על הבנה ספרותית עמוקה, חינוך למדני שכלל המנונים, היסטוריה, אתוס, טקסים וריטואלים.
וובר מתאר מצד שני חוסר בלימודי חשבון, יתרה מכך, התפתחות האופי החינוכי בסין פסח גם על מתמטיקה, מדעי הטבע, גיאוגרפיה ודקדוק. הפילוסופיה הסינית לא היתה ספקולטיבית כמו הפילוסופיה היוונית או מתפלפלת כמו הדיונים הרבניים או האיסלמיים, שהרי התרבות הסינית נצמדה לאות הכתובה ולא לדיאלקטיקה. הבירוקרטיה הסינית נצמדה לשגרתי ולמה שמכונה ההתנהגות הנאותה וההולמת ולכן דחתה כל דיון בעל אופי משפטי.
וובר מתאר בסוף המאמר את הפריוולגיות להן זכו בעלי התואר הלמדניים יודעי הספר: כבוד וההערכה, גם לאלה שלא הועסקו בסופו של דבר, פטור מעונשים, משכורת גבוהה יחסית ועוד
סיכום על הספר של מקס וובר, ידע כללי: וובר התמקד באותם היבטים של החברה הסינית ,שהיו שונות מזה של המערב ובשאלה מדוע לא התפתחה בסין כלכלה קפיטליסטית. הוא התרכז בתקופה המוקדמת של ההיסטוריה הסינית (תקופת מלחמת המדינות ועוד) שבמהלכה בתי ספר סיניים גדולים של מחשבות הומצאו. התמקד בסוגיות כגון: פיתוח עירוני, הפקידות הסינית, הדת הסינית ועוד.
שלא כמון באירופה המחולקת תמיד, סין ראתה מוקדם איחוד וייסוד של ממשלה קיסרית עם פקידות מרכזית. מאות שנים שקטות יחסית של המאות הראשונות של ההיסטוריה הסינית פירושן היה שהצבא לא ריבל סמכות משמעותית כאשר מבנה הכח הוקם. פירוש הדבר כי מוקד המאבק על הכח הפוליטי הפך מחלוקת הארץ לחלוקה של משרדים, שהיוו מקור בולט של הכנסה למדינה. המדינה היתה תלויה בשירותם של אותם פקידים ולא על השירות הצבאי (כמו האבירים של אירופה). הפקידות היתה הכח המשמעותי והאינטרסים שלה היו לשמר את הסטטוס קוו, נגד כל רפורמות או שינויים, במיוחד ברמה הממשלתית
ראו גם:
.
