סיכום מאמר: ג'פרי אלכסנדר- מהי תיאוריה?

סיכום מאמר: ג'פרי אלכסנדר– מהי תיאוריה?

מתוך: סיכומי מאמרים בסוציולוגיה

תקציר– המאמר "מהי תיאוריה" של ג'פרי אלכסנדר הוא הרצאה ראשונה מתוך סדרה של הרצאות שנשא המחבר ומיועד לסטודנטים המתחילים את דרכם בסוציולוגיה. המחבר טוען כי הרכיב המרכזי בתיאוריה סוציולוגית הוא קדם ההנחות. מנתח בקצרה את ההגות של האבות המייסדים דרך ניתוח קדם ההנחות שלהם. מציג בקצרה את הזמן והמרחב בה נולדו התיאוריות הסוציולוגיות. לפירוט נוסף בנושא ראה "מהי תיאוריה – הגדרה"

הקדמה– אלכסנדר מתחיל במעין התנצלות על שהוא יעסוק בתיאוריות שלכאורה לא קשורות ל"עולם האמיתי". הוא ממשיך ואומר שצריך לזכור כי תיאוריות על אף שהן יצירות מופשטות נעשו על ידי בני אדם. וצריך לזכור מי היו האנשים הללו, באיזה סביבה חיו ועבדו. מענין יהיה במיוחד לגלות למה שינו את דעתם. הוא מזהיר שההרצאה תהיה יבשה ומופשטת והיא אכן כזו.

מתחיל בהגדרה כי תיאוריה היא הכללה והפשטה הנגזרת ממקרים פרטיים. במאמר הוא מתענין בתיאוריות כלליות בסוציולוגיה ולא באלה שעוסקות בנושאים ספציפיים. (לדוגמה התיאוריה של מרקס העוסקת במעמדות ולא רק במעמד ספציפי). לדעתו (השנויה במחלוקת) תיאוריה היא לב המדע. התיאוריות הן היוצרות את הניסויים שמייצרים "עובדות" שחוקרים המדענים. כדוגמה הוא נותן את המחקרים על הצלחתה הכלכלית של יפן דרך תיאוריות אודות סוציאליזציה. דוגמה נוספת היא ה"ריגנומיקס" הכלכלה של הנשיא רייגן שהיתה מבוססת על תיאוריות כלכליות אודות שוק חפשי.

איך נוצרות תיאוריות ?

תיאוריות לא נבנות ללא עובדות אך עובדות לא מספיקות. תיאוריות אינן יכולות להבחן רק על ידי עובדות משתי סיבות:

1. העובדות עצמן נגזרות על ידי תיאוריה שאותה לא בודקים
2. גם אם העובדות יסתרו חלק מהתיאוריה לעתים רחוקות הן יסתרו אותה כולה, אומר שאמנם המציאות יכולה להציב מגבלות לפיתוח תיאוריות אבל לא תמיד נוכל להגיע להסכמה מהי המציאות.

לתיאוריות יש בסיס שאיננו אמפירי. הן נוצרות במגע עם "העולם האמיתי". לחלק זה של התיאוריה הוא יקרא "החלק האפריורי" ולדבריו הוא נוצר על ידי מסורת ולא על ידי תצפיות.

מסורת? כן, אומר ג'פרי, מסורת היא חלק משמעותי בהתפתחות המדע. ולמרות התדמית האמפירית של הסוציולוגיה, בתהליך העבודה נלקחות כ"מובן מאליו" מסורות ולא נבחנות כלל. כצפוי המסורות נמצאות ברמה הבסיסית ביותר. אומר שהדרך בה אנשים תופסים את הרמה הבסיסית שונה ולעתים היא בעצם מה שטוענת התיאוריה. הוא מציג קו רצף שמתחיל בקדם הנחות השייכות לדבריו ל"מטפיזיקה" ועובר הגדרות וחוקים ומתודולוגיה בדרך אל העובדות ה"אמפיריות".

מהם יסודות התיאוריה? לדבריו יש מחלוקת בשאלה מהו האלמנט המכריע. הרבה תאורטיקנים טענו שהאידאולוגיה מכתיבה את הסוציולוגיה. בולט במיוחד היה מאבקם של סוציולוגים שזיהו עצמם כ"שמאל חדש" נגד "הממסד". אחרים טענו ששלב המודל הוא החשוב. מודל הוא הפשטה תיאורטית של המציאות לדוגמה ההמשלה של החברה לאורגניזם חי לעומת ראיה של החברה כאוסף של מוסדות שאינם קשורים זה לזה. יש שאומרים שהאידאולוגיה תיצור את המודלים ואת שיטות המחקר ויש שיאמרו ההפך. לסיום – אומר אלכס, יש שיאמרו שההחלטה החשובה ביותר שעל סוציולוג להחליט היא אם העולם בשיווי משקל  כמו שאומרים הפונקציונליסטים – או בקונפליקט בלתי פוסק.

ג'פרי אומר כי כל הרמות חשובות לדיון בתיאוריה סוציולוגית מסוימת: המודל, המתודולוגיה, האידיאולוגיה, הקונפליקט (או הקונצנזוס) ביחס לעובדות. אבל – לנסח תיאוריות כך זוהי רדוקציה. למרות שכל אחת מהרמות היא משמעותית – אין לאף אחת מהן את היכולת לקבוע את התיאוריה.  הוא מראה כיצד שותפים לתיאוריה יחלקו בחלק מהרמות ולעומת זאת שותפים באחת הרמות יוכלו להגיע מהן לתיאוריות שונות. החשוב מכל – אומר המחבר הן קדם ההנחות והן הקובעות והמשפיעות יותר מכל.

קדם הנחות

תפיסות הקודמות להנחות (במשמעות ולא בזמן). נדגים זאת באמצעות החלוקה לרציונלי ולא רציונלי. אח"כ נרחיב בדוגמאות ונראה את קדם ההנחות המרכזיות בתיאוריות הסוציולוגיות הקלאסיות: רציונלי מול אי-רציונלי

לדוגמה – האם אנו חושבים שהאדם הפועל הוא רציונלי או לא רציונלי.

ואין כוונתו לזהות רציונלי עם טוב וחכם ולא רציונלי עם רע וטפש.

רשימת תכונות להבהרת הכוונה

כל אלה הם ביטויים לשאלה מהי דמות הפועל בפעולה החברתית. לדעתו כל תיאוריה סוציולוגית מכילה בתוכה הנחות אפריוריות בשאלה זו.

קולקטיביזם מול אינדיבידואליזם

שאלה נוספת היא "בעית הסדר". סוציולוגים הם סוציולוגים מאחר שהם מניחים שיש תבניות בחברה מעבר ליחידים שבה. הסוציולוגים חלוקים בדעה האם הסדר החברתי הוא "קולקטיביסטי" או "אינדיבידואליסטי". דהיינו האם הסדר החברתי מגיע "מבחוץ" אל האדם או שהוא תוצר "פנימי" מתוך האדם. האם הפוליטקאים יוצרים את המפלגה או השיטה הפוליטית יוצרת את המפלגות. אומר אלכס שלכל תיאוריה סוציולוגית יש קדם הנחות בשאלות אילו. יותר מזה אומר אלכס – הן אף קדמו לסוציולוגיה.

אנחנו בחברה המערבית המודרנית מחזיקים בדעה שכל אדם הוא אינדיבידואל המופרד מהחברה וזכאי להגנה על עצמיותו וחירותו. כתוצאה מכך הוא גם אחראי למעשיו. מתוך הנחה זו נובעת השאלה כיצד יש סדר חברתי בחברה המורכבת מאינדיבידואלים, וכך נולדה לה הסוציולוגיה. לדבריו סוציולוגיה עוסקת בסדר החברתי בשל  המתח הזה שבין סדר חברתי לחרות אישית.

לדעתו הבחירה בין תיאוריות קולוקטיביסטיות לאינדיבידואליסטיות היא בעיקרה שאלה של החברה המערבית המודרנית. אנחנו מאמינים ברצון חפשי ובמונחים דתיים –  שלכל אדם יש נשמה  משלו.  לכל אחד היכולת והרצון לפעול בדרך אחראית למעשיו. הסוציולוגים המערביים ניסו להגן בתיאוריות שלהם על הגישה הזו. אך בגישה כזו מקומו של "הסדר" הוא בעייתי, וזה מה שיצר את המקום לחקור את החברה בתור אוביקט קיים ומובחן. גם האינדיבידואליסטים יודו שיש דפוסים מובחנים של התנהגות  ולחיי היום יום מבנה המאפיין אותם.

סיכום במשפט אחד: התיאוריות הסוציולוגיות יצאו מתוך הסדר כדי להגן על האינדיבידואל.

לתיאוריות רציונליות אינדיבידואליסטיות כח משיכה רב. הן מניחות עצמאות אישית ומוסרית ויכולת לפעול. אך יש להן גם מחיר- הן מעניקות ליחיד יכולת שאינה קיימת במציאות. במובן זה התיאוריות אינן משרתות את רעיון החירות מאחר והן מציגות את המציאות לא כפי שהיא. לאלכס נראה שהתיאוריות הללו מעוררות את הרושם שליחיד אין למעשה צורך באחרים או בחברה כמכלול. תיאוריות רציונליות קולקטיביסטיות לעומתן מכירות בכך שיש פיקוח ומגבלות חברתיות. לדעתו יש יתרון לתיאוריות כאלו אך השאלה אם המחיר שלהן סביר. אלכס מסכם ואומר כי תיאוריות רציונליות קולקטיביסטיות מסבירות סדר ע"י הקרבת הסוביקט ומחיקת ה"עצמי" הסוציולוגיה של מרקס היא דוגמה קיצונית לכך אך יסודות כאלו קימים גם בתיאוריות התועלתנות ואצל וובר.

תיאוריות קולקטיביסטיות לא רציונליות- ישנן תיאוריות הרואות את האדם כמופעל ע"י רגשות ואידיאלים. רגשות ואידיאלים נמצאים יותר "מבפנים" מאשר "מבחוץ". אמנם האדם מושפע מסוציאליזציה המגיעה מסוכנים חיצוניים לו (כמו מוסדות חברתיים, אחרים משמעותיים ועוד) אך התוצאה היא יצירת מוטיבציות פנימיות בתוך העצמי. מוסיף ואומר אלכס כי אדם שעבר סוציאליזציה מוצלחת שאיפותיו יהיו תואמות לציפיות החברה. אין כאן ניגוד בין אינדיבידואל תחרותי ועצבני לבין הסדר החברתי אלא אדם מחוברת מול הסדר החברתי שהוא שייך לו. זה אינדיבידואליזם לגמרי אחר מזה שראינו קודם. אנשי מוסר ודת ימעיטו בערכו של המתח בין אינדיבדואל לחברה ויראו זאת כיחס בין הנפש לרצון האל.

לדברי המחבר הדיון משובב הנפש ביחס בין קולקטיביסטיות רציונלית ואי רציונלית מראה על החשיבות שבסינתזה שלהם. לכל אחת מהן יש יתרונות אך היא מסתכל על החברה בממד אחד ובכך היא מוגבלת. לדבריו יש חשיבות מדעית ומוסרית לראות את ההבט הפנימי והחיצוני כאחד.

קדם הנחות וחריגות מהן בתהליך בנית תיאוריה סוציולוגית

קדם-הנחות לא רק מגדירות את התיאוריות באופן פוזיטיבי אלא גם את התחומים בהם היא חלשה. תיאורטיקנים מנסים לעתים להשתחרר מכבלי ההנחות המוקדמות שלהם. אך אם יתרחקו מהם יותר מדי כבר לא יהיו מה שהיו. לפעמים נוצרים "סדקים" משמעותיים בתיאוריות בגלל בריחות שכאלה. בדרך כלל זה לא קורה והתיאוריות נבנות כדי לחזק את קדם ההנחות לעתים תוך התעלמות תוצאות. התוצאה היא שתפיסות החורגות מקדם ההנחות מציגות שינוי אד-הוק. התפיסות גם מוצגות בצורה עמומה כך שלא יסתרו את התיאוריה "הישנה". הוא קורא להן "שיוריות" מאחר והן מחוץ לקו השיטתי של התיאוריה. אפשר לראות אותן כ"מחשבות לאחר מעשה" שמנסות להתמודד עם המחשבות המציקות שמא שכחנו משהו חשוב.

גם הוגים הממשיכים את ההוגים הקלאסיים לכודים בדילמה כיצד להתמודד עם ביקורות ולהשאר עדיין בתוך התיאוריה אותה הם מפרשים. לדבריו מה שיעשו הוא לקחת את ה"שיורים" ולארגן אותם בצורה יותר שיטתית.

עכשיו אחרי שראינו מהן קדם הנחות ומהו מקומן בתיאוריה הסוציולוגית נחזור ונדגיש כי גם לאידיאולוגיה ופוליטיקה מקום חשוב. צריך גם לזכור את העולם האמפירי שניצב מול התיאורטיקנים. מרקס דירקהיים וובר, נראה ונדגים מה שטענו דרך הגותם של שלשת האבות המייסדים:

• מרקס- הניח שהכלכלה הקפיטליסטית מייצרת ניכור והאנשים מונעים אינסטרומנטלית (לא ע"י רגשות ואידאולוגיה). הכלכלה הקפיטליסטית יוצרת את המבנה המוליך את האנשים, מתגמל ומעניש כדי למנוע מהם לעשות את העולם לסוציאליסטי.
• דירקהיים– הלך בכיוון הפוך. תיאר חברה שהתרבות והסמלים בה יוצרים סולידריות בין חבריה. בניגוד לניצול שבתיאוריה של מרקס, הוא רואה מעין דת חילונית שבה המבנה החברתי הוא האלמנט המרכזי.
• וובר- מקס ניסה לאחד בין האידיאליזם של דורקהיים למטריאליזם של מרקס. הוא האמין כי הרציונאליות התפתחה מהנחות לא רציונליות ומאמונות דתיות. עדיין התיאוריה שלו לגבי החברה המודרנית היא רציונלית קולקטיביסטית. לא רק הכלכלה משפיעה (כמו שאמר מרקס) אלא גם המדינה החוק והביורוקרטיה הם השולטים באינדיבידואל מבחוץ.

 והשאר ?

אלה הן המסורות המרכזיות לדעתו. צריך לזכור כמובן את המקורות שקדמו להם כמו משנתו הכלכלית של אדם סמית שהגותו בנושא הכלכלה החפשית ומיקסום הרווח היתה אבן פינה בתפיסה האינדיבידואליסטית רציונאלית. בתיאוריות של זימל הרברט מיד ופרויד היו גם יסודות של אינדיבידואליזם אך הם אינם חד משמעיים כמו אצל סמית. לדעתו התיאוריות הללו צריכות להבחן בציר של מיקרו-מקרו ולא אינדיבידואליזם מול קולקטיביזם. הם עסקו בקבוצות "מיקרו" ולא במוסדות חברתיים או בחברה כמכלול.

Pigs in space

תיאוריות סוציולוגיות קימות גם בזמן וגם במרחב מסוים ולא רק בעולם ההגות התיאורטי.

התיאוריות הקלאסיות נוצרו בתקופה העגומה שבין מלחמת העולם הראשונה לשנייה. המרחב הוא אירופה, אך אחרי המלחמה הסוציולוגיה ארזה את החפצים ועברה לארה"ב.

באירופה היו מחסומים ארגוניים ואינטלקטואליים בפני הסוציולוגיה. האוניברסיטאות האירופאיות שהיו מוסדות בעלי וותק ועבר לא כל כך ששו לפתוח תחום חדש. דורקהיים לא קיבל רוב ימיו "מושב" באוניברסיטה וגם כשקיבל היה פרופסור לסוציולוגיה וחינוך. גם זימל חביבנו לא זכה אבל זה כנראה תוצאה של אנטישמיות. אפילו וובר בגדול נודע כהיסטוריון כלכלי ולא כסוציולוג.

גם מחסומים אינטלקטואליים הפריעו לסוציולוגים האירופאים. היו להם מסורות אינטלקטואליות שקשה היה לפרוץ אותן ובכלל היתה רתיעה מעיסוק תיאורטי בבעיות חברתיות. האלטרנטיבה הראויה בעיני האינטלקטואלים היה לעסוק במרקסיזם ולא בעיון במגדל השן.

גם בעיות חברתיות ואידיאולוגיות הפריעו. למעשה בין השנים 1914 ו1945 קרסה התרבות האירופית. לא היתה אפשרות להמשיך מסורות אינטלקטואליות. התיאוריות הסוציולוגיות היו אופטימיסטיות מטבען וציפו להשתלטות הרציונליות והתגברות חופש הבחירה והחרות האישית. רק וובר היה פסימיסט אך גם הוא היה ליברל ששאף לחופש.

באירופה שבין המלחמות לא היה בסיס לאופטימיות. חברים של דורקהיים מתו במהלך מלחמת העולם הראשונה וגם דירקהיים עצמו ווובר מתו בגיל צעיר מסיבות הקשורות למלחמה. התקוות מהמרקסיזם נכזבו. ההמונים נטשו את האינטרנציונאליות לטובת הלאומיות הפטריוטית. תלמידיהם של גדולי הסוציולוגים היגרו לארה"ב.

בארה"ב המצב היה אחר. האוניברסיטאות היו צעירות וקיבלו את הדיספלינה החדשה בזרועות פתוחות. פוליטית סוציולוגיה לא נתפסה כרדיקלית אלא כמתקנים למען אינטגרציה חברתית. סוציולוגית ואידאולוגית ארה"ב לא הושפעה מהמשבר באירופה. הלוך הרוחות היה אופטימי ותרבות המערב נראתה מבטיחה מתמיד. אך גם הסוציולוגיה האמריקאית לא היתה פטורה מבעיות. הסוציולוגים היו יותר מדי אמפיריציסטים ונטו לדרוניזם חברתי ללא הגות תיאורטית מעמיקה. היו תיאורטיקנים אך הם היו גנרלים ללא חיילים. והיו סוציולוגים ללא תיאורטיקנים. ואז בא פארסונס ואחריו שום דבר לא נראה כמו קודם.