פילוסופיה של הנפש בתקופתנו : טענת הזהות הפסיכופיזית
מתוך: פילוסופיה של הנפש בתקופתנו – סיכומים
סיכומים, עדכונים והרבה דברים טובים בקבוצת הפייסבוק שלנו – תנו לנו לייק!
טענת הזהות הפסיכופיזית
טענת הזהות הפסיכופיזית היא אחת מהטענות המטריאליסטיות בנוגע לבעיה הפסיכופיזית.
- למה הכוונה בזהות נפשית-מוחית?
- מצב נפשי X אינו אלא מצב מוחי Y
הטענה היא ש"מצב נפשי X אינו אלא מצב מוחי Y". הטענה היא שכל מצב נפשי שאנו מכירים ניתן לומר שהוא מצב מוחי מסויים.
הדוגמה שנשתמש בה לא מעט בקורס הזה זה "הכאב שאני מרגיש היא אינה אלא אקטיבציה של נויירוני C במוח שלי".
הטענה היא שהכאב שמתרחש בנקודת זמן הוא אירוע נויורונלי שמתרחש בנקודת זמן מסויימת ובמקום מסויים.
לדוגמא: הכאב שאני חשה כעת הוא גירוי של נוירוני C במוח שלי; הרצייה שלי לאכול גלידה היא אקטיבציה של נוירוני G במוח שלי.
מדובר בטענת זהות: הכאב הזה (=מצב נפשי) הוא אירוע נוירונאלי (=מצב מוחי, פיסיקלי).
איזו מן זהות זאת?
השאלה היא האם טענת הזהות הזו היא טענה אנליטית או טענה סינתטית.
[סיכום אנליטי וסינתטי – דילגתי. מופיע בספר עמ' 25].
- תורת הזהות הפסיכופיסית דוגלת בזהות סינתטית, שבעובדה, בין מצבי נפש למצבי מוח: מצב נפשי מסוים (הכאב הזה) הוא מצב מוחי מסוים (המצב/האירוע הנוירונאלי הזה). אין כאן יחס מושגי, אנליטי הכרחי בכל העולמות האפשריים, בין "כאב" לבין "נוירוני C", אלא זוהי עובדה אמפירית, ניסיונית.
תורת הזהות הפסיכופיזית טוענת לזהות סינתטית, ולא זהות אנליטית. אין לנו קשר שמבוסס על ניתוח מושגי של "כאב" ו"אקטיבציה של נוירוני C", אלא אמירה אמפירית שכך זה מופיע בעולם שלנו. (זאת בניגוד לקשר הזהות האנליטי לו טען הביהייביוריזם).
היתרון:
– לא נקלעת לביקורת "האיכר הפשוט"
– טענות זהות פסיכופיסיות "ממודלות" על טענות זהות סינתטיות במדע (כגון: מים הם H2O, חום הוא אנרגיה קינטית ממוצעת, ברק הוא פריקה של מטען חשמלי, כוכב הערב הוא כוכב הבוקר, כאב הוא גירוי של ניורוני C)
למה זה דווקא קשר זה?
- התשובה הפשוטה ביותר היא שזה עוקף את הביקורת של "האיכר הפשוט".
כבר האיכר הפשוט ידע להשתמש במושג כאב. הוא ידע מה זה כאב, הרגיש אותו, למרות שלא ידע דבר על ניורונים.
התשובה של המטריאליסט היא שאם הקשר היה אנליטי – אזי באמת הביקורת היתה מוצדקת. אם אכן מושג הכאב הוא אקטיבציה של נויורוני C אזי כבר אריסטו או כל מישהו מימי הביניים היו מבינים שבמושג הכאב כרוכה האקטבציה הזו. אבל, מאחר והוא מחזיק בזהות סינתטית, ולא זהות מושגית, אין כאן כל קושיה.
- היתרון הנוסף, מעבר לביקורת זו, היא שהוא מבקש מאיתנו לחשוב על תורת הזהות הפסיכופיזית כמו כל טענות זהות מדעיות (כגון: מים הם H2o). כמו שגילינו את הזהויות המדעיות, כך גילינו את הזהות הזו.
- תורת הזהות הפסיכופיסית בבחינת זהות סינתטית:
גורסת כי הנפשי אינו בהכרח (לוגי) מוחי (דואליזם אינו סתירה לוגית)
אבל
אמיתות טענת הזהות משמעה שאין פער בין העולם הפיסיקלי לעולם הנפשי – טבעו של העולם הפיסיקלי קובע את טבעו הנפשי – הוא קובע אילו תכונות נפשיות מתממשות בעולם בכל נקודת זמן. אילו היינו יודעים את כל העובדות הפיסיקליות היינו יכולים לדעת את התכונות הנפשיות *(ולכן מרי המדענית לא לומדת משהו חדש).
וגם: כל עולם אפשרי שזהה פיסיקלית לעולמנו – יהיה בהכרח גם זהה נפשית לעולמנו *(ולכן תרחיש של זומבי אינו מן האפשר!)
מה עוד משתמע מהזהות הזו?
הטענה הזו לא אומרת שהדואליזם הוא סתירה לוגית. היא לא אומרת שזה לא יכול היה להיות באף אחד מהעולמות. זה יכול היה להיות – אבל זה פשוט לא נכון. גילינו שהמצב הוא כזה, ולכן הדואליזם הוא שקרי. זה לא שהוא לא יכול להיות לוגית, אלא שאמפירית המצב לא כמוהו.
אבל, מהצד השני, ברגע שאנו מקבלים את הזהות האנליטית הזו, אנו מחוייבים לכך שטבעו של העולם הפיזיקלי קובע את העולם הנפשי. כלומר, שכל עולם שזהה בתכונותיו הפיזיקליות, יהיה דומה גם בכל העובדות הנפשיות שלו. יש זהות בין העולמות, זהות מלאה.
מכאן גם אפשר להבין שמי שאומר את טענת האמת הזו אומר שטיעון הידע של פרנק ג'נסון אינו נכון, ומרי לא למדה שום דבר חדש. וגם: מי שאומר זאת יצטרך לדחות את תרחישי הזומבי (שכן אם כל הפיזיקה דומה – כל המצבים הנפשיים זהים). זו תמונת הראי של הדיונים שלנו בדואליזם. מי שאומר שהכל פיזיקלי – אומר שהזהות לזומבי תהיה מלאה.
[המטאפורה שנותנים לכך היא שבבריאת העולם אלוהים לא היה צריך ליצור משהו מעבר לעולם הפיזיקלי.]
