מבוא לתיאוריות סוציולוגיות ואנתרופולוגיות: תומס קון –המבנה של מהפכות מדעיות – סיכום
מתוך: מבוא לתאוריות סוציולוגיות ואנתרופולוגיות – סיכומים
סיכומים, עדכונים, דברים מעניינים והרבה ידע בקבוצת הפייסבוק שלנו (לא תפרגנו בלייק?)
תומס קון –המבנה של מהפכות מדעיות 1962
אחת התיאוריות החשובות ביותר בפילוסופיה של המדע ובמדעי החברה בכלל היא זו שנוסחה על ידי תומס קון ב"המבנה של מהפכות מדעיות".
ברקע התיאוריה של קון עומד ויכוח גדול במדע (מאז קיומה של פילוסופיה של המדע) לגבי היחס בין עובדות-ממצאים ותיאוריה. נשאלת השאלה מה היחס בין שני האגפים הללו (תיאוריות מול עובדות) בדיסציפלינה שלנו.
– ההשקפה הפוזיטיביסטית הפשוטה טוענת כי העובדות קודמות לתיאוריה – כלומר, התיאוריה מסדרת לנו את העובדות ומכלילה אותן, אך העובדות קודמות בזמן לתיאוריה ואף קודמות מבחינת מעמדן האפיסטמולוגי לתיאוריה. כלומר, התיאוריה צריכה להתאים את עצמה לעובדות. רלוונטי בעיקר בתחומים של מדעים אמיתיים – פיזיקה, מתמטיקה וכדומה.
– התיאוריות הקונסטרוקטיביות (הבניה) טוענות שאין לנו שום גישה ראשונית, טהורה, או בלתי מוטה לעובדות, למציאות החברתית. אלא הגישה שלנו אל המציאות תמיד מתווכת ועוברת דרך איזושהי פריזמה (נקודת מבט) שיש לה התניות והבניות מסוגים שונים. ההבניות הללו יוצרות הטיה ובכך גם יוצרות תנאים חברתיים מסוימים שמאפשרים את הידע, היכולים להשתנות במהלך ההיסטוריה. כאן, לתיאוריה, לפרספקטיבה ולמערכת המושגית יש משקל מכריע על אופן שבו אנו תופסים את המציאות.
תומס קון הוא אחד מסמני הדרך החשובים בהתפתחות החשיבה על הסוגיות הללו. הוא תבע את המושג "פרדיגמה", "שינוי פרדיגמטי" ו "מהפכות פרדיגמטיות". קון היה היסטוריון של הפיזיקה, אך לטענתו גם בפיזיקה אין עובדות שמדברות בעד עצמן. פרדיגמה היא המערכת הכוללת של הדפוסים המקובלים והשולטים של הפעילות בתחום מדעי מסוים. דפוסים אלו כוללים תחומים רבים כמו הגדרת הישויות שאותם חוקרים (כמו חלקיקים או גלים בפיזיקה) אשר אינן ישויות שאפשר לדעת מה חוקרים. קון טוען שאנו, כאנשי מדע, פועלים בתוך הפרדיגמה הנוכחית והיא קובעת את גבולות וכיוון הפעילות שלנו. כשאנו פועלים בתוך פרדיגמה קיימת, אנו בעצם משכללים את אותה פרדיגמה ואת ההנחות והנתונים שלה וזה נקרא – מחקר תקני. כלומר, אנחנו עוסקים במחקר תקני בתוך פרדיגמה נתונה, הקובעת את גבולות האפשרי.
לעומת זאת, ניתן לראות כי בדיסציפלינות המדעיות, היו פרדיגמות שונות. כלומר, היה מהלך של תחלופה היסטורית של פרדיגמות. בעקבות זאת מתעוררת השאלה – איזו מהפרדיגמות נכונה יותר? וזוהי שאלה שלא ניתן לענות עליה – אי ההיתכנות של תקשורת או הבנה בין פרדיגמה לפרדיגמה נקראת paradigmatic incommensurability. ההסבר לכך הוא שאנו תמיד נמצאים בתוך פרדיגמה (לא מתוך בחירה חופשית, אלא כך נראה לנו העולם – זוהי השפה שמכוננת ומבנה עבורנו את המציאות) כך שהכלים שיש לנו לאמת את תמונת העולם ולאוששה אמפירית, הם כבר מוטים מכיוון שהם שייכים לאותה פרדיגמה עצמה.
אם כך, מדוע ישנן חילופי פרדיגמות? קון טוען שבשולי הפרדיגמה השלטת מתחילות להיווצר אי-התאמות אמפיריות – ככל שאנו ממשיכים לבצע את המחקר תחת אותה פרדיגמה, אנו מגיעים לשגיאות, או לתופעות שהפרדיגמה אינה מתמודדת איתן, וכך נוצר מצב שבו חלק מהמדענים מתחילים לעבד פרדיגמה חדשה. הפרדיגמה החדשה נוצרת בד"כ בגלל אי-התאמות אמפיריות, והיא לרב נוצרת בשולי הפרדיגמה (שם שליטת המרכז פחות חזקה). רק כאשר השוליים מצליחים להתמסד ולייצר פרדיגמה שבה יש כלים טובים, כך נוצרת ומתמסדת פרדיגמה ב'. לאחר מכן, באופן פתאומי, העולם נראה אחרת ואנו מגדירים את המציאות דרך פרדיגמה ב' (ואין לנו יכולת לחזור ולראותו דרך פרדיגמה א' שנראית מיושנת ואנכרוניסטית), וחוזר חלילה.
פרדיגמה א' (מחקר תקני) ß אי-התאמות אמפיריות (היווצרות חלופה בשוליים) ß מהפכה ומיסוד של פרדיגמה ב' (מחקר תקני)
אפקט החשיבה הזה של קון מערער על המושג של אובייקטיביות (מוחלט) מול רלטיביות (יחסי). כלומר, קון מציע תיאוריה ונותן מובן חדש לחילופי התיאוריות במדע, ובכך הוא מאפשר לנו תפיסה יותר יחסית של האמת, דרך ההבנה שהאמת שלנו אינה מוחלטת אלא היא תמיד יחסית (אל מול הפרדיגמה שבה אנו נמצאים). פרדיגמה היא בעצם מערכת התייחסות, שאינה קרובה או רחוקה יותר מאמת אובייקטיבית כלשהי, היא יחסית בלבד. קון מוסיף לדיון על אמת ותיאוריה מדעית את המימד החברתי – הוא מדבר על קהילה מדעית שממסדת את האופן שבו אנו חוקרים את העולם, ובאופן כזה משעתקת את עצמה ויוצרת לעצמה אמצעים ועוצמה. קון מדבר על האופן שבו מתרחשות מהפכות מדעיות (כמו מהפיכה פוליטית) שאז אותה קהילה מדעית יורדת מגדולתה, ונוצרת קהילה מדעית תקנית חדשה וחלופית.