האפולוגיה של סוקרטס – סיכום

האפולוגיה של סוקרטס – סיכום

נאום ראשון: (לפני גזר הדין)

-בפתח הדברים סוקרטס מבצע תעלול רטורי בכך שהוא מפציר באנשים להתעלם מהרטוריקה ולהתמקד בתוכן הדברים ואל באיך שהם נאמרים.

סוקרטס מייחס את המשפט ל"קטרוגים הראשונים" שהם הדעות הקדומות של האנשים כנגדו והן: שהוא פילוסוף של הטבע, שהוא סופיסטן, ושהוא מלמד אחרים פילוסופית טבע או עקרונות סופיסטים.

-את טענת פילוסופית הטבע סוקרטס מכחיש.

-את האשמת הסופיסטיות סוקרטס משיב בכך ש: (א) מטרת הסופיסט לשכנע, ואילו הוא חושק באמת. (ב) את טענת היותו מחנך בשכר הוא עודף דרך עוניו שמוכיח שאינו מקבל שכר ומגדיל לעשות בטיעון שמחנך הוא כבעל מקצוע היודע את שהוא מלמד, וסוקרטס עצמו תמיד טען כי אינו יודע כלום, ולכן אינו מלמד כלום.

-הפיתיה מדלפי קבעה כי אין אדם חכם מסוקרטס והוא יצא להפריך את זה. הוא דיבר עם מדינאים, משוררים ובעלי מקצוע. הוא גילה שכולם חושבים שהם יודעים ולמעשה אינם יודעים דבר, גם הוא אינו יודע דבר אך הוא גם יודע שאינו יודע, ועל כן הוא יותר חכם מהם.

-סוקרטס מחלץ מפי מליטוס הצהרה שכל בני אתונה משביחים את הנוער ורק סוקרטס מקלקל אותם. הוא תוקף את הטענה בישירות דרך ניסיון הפרכה בטענה שרק מעטים מוכשרים לחנך מידה טובה (משל בעלי המקצוע).

גאוני: לפי סוקרטס אנשים מבקשים שלצידם יהיו אנשים שמטיבים עימם, אז כיצד יכול מישהו בזדון לקלקל ולעשות לרעים את אלו שקרובים אליו, כי כך הוא הרי מציב עצמו ליד אנשים שמרעים לו. כלומר לא ייתכן שסוקראטס ירצה לקלקל את אנשי העיר בה הוא חי.

-טעוני הסנגוריה של סוקרטס באפולוגיה

(1) כאשר אדם מתלבט במעשה כלשהו הוא צריך רק לשאול האם המעשה טוב או לא, ולא להתחשב בשיקולי כסף, פחד ממוות וכו'. אכילס הרג את הקטור מתוך ידיעה שהדבר יביא למותו משום שהעדיף למות מאשר לא לנקום את מות פטרוקוליס.

(2) אם אדם בוחר או נבחרת לו דרך מסוימת, שם עליו לעמוד ולא לסור ממנה בשל סיבות לא ענייניות (221-222)

(3) מטרת החיים על פי סוקרטס היא לשאוף לחכמה ולבדוק את עצמך ואת זולתך.

(4)"רעה וחרפה היא לעשות עוול ולא לציית למי שטוב יותר, אם אל ואם אדם" (222)

(5) הדאגה לנשמה "שתהייה טובה ככל האפשר" עולה לדעת סוקרטס על כל דאגה אחרת.

(6) הסגולה הטובה היא שתעשיר את הבן אדם, ובלעדיה לא ייתכן אושר.

(7) לא ניתן לפגוע באדם צדיק.

(8) "איש אינו יודע את המוות"

סוקרטס לשיטתו יוצא מנצח מבית המשפט. המוות הקדים להשיג אותו מן השחיתות, והוא דבק באמנותו ובצדק בכל מחיר, אויביו כביכול ניצחו, אבל הם למעשה הפסידו בשל בגידתם בצדק.

האפולוגיה של סוקרטס: נאום שני- לאחר ההרשעה

–         סוקרטס אינו מביע חרטה ואינו מתחנן על חייו.

–          טוען כי הוא ראוי לפרס, שכן הוא מיטיב לחברה.

–          סוקרטס דוחה את אפשרות הקנס כי מעולם לא צבר רכוש

–          דוחה את אפשרות הגלות כי כל חברה תרצה לסלק אותו ממנה.

–          סוקרטס מודיע כי הוא לא ישתוק כי הוא רואה בחקירותיו את טעם קיומו (ושל האדם בכלל)

האפולוגיה של סוקרטס: נאום שלישי – לאחר קביעת גזר-הדין

-סוקרטס מנמק את שיטת ההגנה שלו (העובדה שלא פנה לרגשות ולא התחנן) בטענה שפעל כבן-חורין ומוטב לו למות לאחר מגננה כזו מלחיות לאחר מגננה מהסוג השני.

– לטענת סוקרטס משחיתות קשה יותר להימלט מאשר מהמוות, כי היא מהירה יותר. אותו השיג המוות והוא נידון למיתה, את קטגוריו השיגה השחיתות והם יוצאים מלפני בית-המשפט רשעים ובני-עוולה.

– נאומיו של סוקרטס הביאו למותו, אך גם אז, הוא לא זנח את דרכו, כי גרוע השקר מן המוות.

סיכומים בפילוסופיה יוונית

ללמוד טוב יותר:

לקבל השראה:

להפעיל את הראש:

להשתפר: