סיפורים וזהויות – זהויות נרטיביות
- 1. סיפורים אינדיווידואליים וסיפורים קולקטיביים:
p סיפורים של יחידים (narratives of personal experience) מסופרים על אירועי יומיום שתרחשו לפרט ומסופרים לרוב בגוף ראשון יחיד.
p הסיפורים הם ביוגראפיים והם מאירים את זהות המספר.
p סיפורים קולקטיביים מסופרים על קבוצה גדולה מאוד של אנשים (ארגונים, מדינות).
- סיפורים המסופרים באינטראקציה ישירה וסיפורים מתווכי מדיום
p סיפורי ארוחת ערב (בלום קולקה) וראיונות עם תרמילאים (נוי) הם דוגמאות לאינטראקציה ישירה – פנים אל פנים (face to face interaction). אם הסיפור מסופר דרך מכתב או פנים אל מול פנים יש בניהם אופי שונה.
n סיפורים לאומיים מספרים נרטיב של מדינה או עם. למשל "שואה וגבורה". אלה סיפורים רחבי יריעה (זמן ומקום) המתארים מהלכים היסטוריים המגבשים זהות אצל קבוצה גדולה וכן לגיטימציה לפעולות שונות. שימו לב שהסיפורים הלאומיים הם בדרך כלל יוצאים מהמתווכים אל הפרטיים. ולעיתים ישנם פרטיים שהופכים להיות מתווכים ומשם קולקטיביים….
p חקר הסיפור נע על הציר שבין גישות מבניות (מבנה הסיפור והפונקציות המרכיבות את העלילה כמו אצל פרופ ולבוב), לבין גישות תהליכיות-אינטראקציוניות (פוסט-מבניות כמו אצל בלום קולקה).
p מנקודת מבט סמיוטית, הסיפור מייצג מציאות בצורה מסוימת, כרצף של אירועים קשורים. הסיפור מלמד אותנו מה קורה במציאות. מאמצת קצת את הגישות המבניות. "מה"
p מנקודת מבט פרגמטית, סיפור אינו רק דיווח על המציאות או צורת ייצוג שלה, אלא הוא פעולת דיבור משתמעת, בפני עצמו. הסיפור הוא כשלעצמו ביצוע של סיפור, איזה משמעויות הוא יוצר עצם ההיגוד שלו.מאמצת קצת את הגישות הפוסט מבניות. "איך"
n הסיפור הוא במהותו פרפורמטיבי ולא פחות משהוא משקף מציאות הוא גם מייצרה.
