תקשורת: טכנולוגיה, חברה, תרבות – סיכומים:
מאזן התקשורת בעולם השלישי
מתוך: תקשורת: טכנולוגיה, חברה, תרבות – סיכומים
הסיכומים עוזרים לכם? אנא שקלו לתת תרומה קטנה בתמורה… אפשר גם לעשות לייק!
באופן כללי מדינה מודרנית מאופיינת ע"י מס' מאפיינים :
1. השתתפות – דמוקרטיה, הציבור שותף ברמה זו או אחרת בניהול המדינה.
2. חילוניות – אלמנטים לא רציונליים, יותר אמוציונליים. המודרניזציה מבוססת על הגיון, מדע. (במדינות פחות מפותחות, בדר"כ הדת הדומיננטית).
3. זרימת מידע חופשי – נגישות למידע. הציבור יודע, זרימת מידע חופשית.
4. גישה צרכנית – במדינה מודרנית, האזרח הוא צרכן, הוא מסוגל ורוצה לקנות.
5. ניידות גיאוגרפית – מדינה מודרנית מאופיינת ביכולת ניידות גבוהה, תחבורה מפותחת.
6. העדפה עירונית – יש העדפה לחיות בעיר או בפרבריה.
7. שאפתנות – במדינה מודרנית, האזרחים מעונינים להתקדם חומרית, השכלתית – מדד להצלחה והתקדמות.
8. ידיעת קרוא וכתוב – במדינה מודרנית, האנשים צריכים לדעת קרוא וכתוב כדי לשפר את יכולת התקשורת.
– לפי האלמנטים שאופיינו לעיל, מדינות העולם השלישי נחשבות למדינות לא מודרניות, אלא, מדינות פרימיטיביות, מסורתיות ולא מפותחות.
– לאחר מלחמת העולם ה-2, נעשתה חלוקה עולמית של המדינות (הגוש המערבי והגוש הסובייטי). הפיתוח זוהה כמיערוב (מערב) – כדי להיות מפותח, אתה צריך להיות מערבי = מודרני.
– המדינות שזוהו לא מודרניות, קוטלגו כמדינות מתפתחות = מדינות שרוצות/צריכות להתפתח ולהיות מערביות = מפותחות.
– זוהי גישה מתנשאת ושיפוטית, שאומרת מערב זה הטוב ביותר ויש לשאוף אליו
גישות שונות להתייחסות המערב אל העולם השלישי
הפרדיגמה הדומיננטית – היא הגישה המרכזית שהייתה קימת במערב מלאחר מלה"ע ה-2 ועד שנות ה-70.
הפרדיגמה הדומיננטית אומרת שפיתוח = מיערוב. הפרדיגמה מתחלקת ל-2 זרמים :
1. הזרם המרכזי הוא זרם מתוך הגישה הפרדיגמאטית לפיה פיתוח במדינות העולם השלישי יעשה באמצעות "מיערוב" [הפיכתן למערביות בתפיסתן, התנהלותן, מוסדותיהן וכו']. גורס, כי בכדי לשפר חייהם של תושבי מדינות העולם השלישי יש להפוך אותם מערביים, ולשם כך מציע 3 גישות [מוסדית, מדדים, גירוי חיצוני]. מציע כיווני פעולה, אך מתעלם בהצעותיו מהמצב הקיים במדינות העולם השלישי ובכלל זה תופס את מדינות אלו כמקשה אחת ללא הבדלים, מתעלם מהמסורת וממנהגים, וכן הוא אתנוצנטרי, מתנשא, חד-ממדי ולמעשה נכשל ביישומו. לטענתו, כישלון התהליך מצוי במדינות העולם השלישי עצמן – הן לא השכילו להפנים את ההצעות שניתנו להן ולכן חפרו את בור הכישלון במו ידיהן.
– הגישה המוסדית – דוגלת כי יש לעשות הפרדה וחלוקה ברורה של תפקידים ומוסדות [הפרדת רשויות].
תפקידה של התקשורת הוא לעודד, הסביר ולהנחיל תהליך הפרדה זה.
– גישת המדדים – מציעה סולם מדדי צמיחה שמשמש למעבר מחברה מסורתית לחברה
קפיטליסטית. תפקידה של התקשורת הוא לסייע בהטמעת השלבים במעבר מחברה אחת לאחרת.
– גישת הגירוי החיצוני – מבוססת על מנגנונים פסיכולוגיים וטוענת כי יש לגרות את אנשי העולם השלישי ולהראות להם שבפחות זמן ניתן לעשות הרבה כסף [להשיג יותר בפחות מאמץ ופחות עלות]. יש ליצור בהם גירוי עז לנסות להשיג את "השלל" המערבי, דבר שיביא להתפתחות מוטיבציה לחיקוי העולם המערבי, עד שהמעבר מחברה לחברה יהיה אוטומטי. תפקידה של התקשורת הוא לשכפל את אורח החיים המערבי, לחשוף את נפלאות המערב – רצוי באמצעי תקשורת ההמונים [תוכניות, סרטים ותכנים מערביים], ובאם אין אפשרות אז שימוש בתקשורת בינאישית ע"י 'סוכנים'.
ביקורת- הפרדיגמה הדומיננטית מתעלמת מהקיים בעולם השלישי. היא רואה את כל מדינות העולם השלישי כמכלול אחד. היא לא רואה שום הבדל בין המדינות, היא דוגלת בזניחת המסורת. בראייה מתקדמת ואקטואלית, נמצא, שתהליך המיערוב – נכשל. אף מדינה לא הפכה להיות מערבית ודמוקרטיה אמיתית במושגים מערביים ובחלק גדול מהמדינות המצב הורע – יותר מלחמות, רעב, מצוקה, יותר פערים. חסידי הזרם המרכזי, מאשימים בכישלון את אנשי מדינות העולם השלישי. הם טוענים, שהם לא ידעו לנצל את מה שהמערב העניק להם. הערכה חיצונית-שיפוטית של זרם זה, אומרת שזרם זה אתנו-צנתרי, חד-ממדי, מאוד מכליל, מתנשא ומזלזל.הגישות השונות לא ישימות ולא ריאליות. גישת הגירוי החיצוני, יצרה שנאה, אמפטיה וכעס.
2. הזרם הביקורתי הוא הזרם השני בגישה הפרדיגמאטית. מסכים כי מיערוב מדינות העולם השלישי יביא לפיתוח , אך מבקר את מדינות המערב שפועלות מתוך אינטרסים קפיטליסטיים ואימפריאליסטיים שלהן. בעולם השלישי מדובר על כוח עבודה זול, עלויות נמוכות, אוצרות טבע רבים ש'ניתן' לנצלם. המערב, ובפרט תאגידים כלכליים, השתמשו בעולם השלישי לקידום האינטרסים שלהם, ולמעשה לא תרמו לפיתוחן של מדינות העולם השלישי אלא התעשרו על חשבונן. דבר זה נעשה ע"י טיפוח מיעוט מצומצם [אליטה מקומית] שהתעשר יחסית למקום, הביא עושר רב יותר לתאגידים, אך רוב האוכלוסייה נותרה ענייה וחלשה. כתוצאה מכך התרחבו הפערים, נוצרה תלות במערב ואיתה שנאה לעולם המערבי. כמוכן, טוען כי נוצר אימפריאליזם תרבותי ותקשורתי, בו המערב מנסה להשתלט על מדינות העולם השלישי באמצעות התקשורת והתרבות בכדי ליצור תלות ולקדם האינטרסים המערביים שלו. הזרם הביקורתי מתייחס אף הוא למדינות העולם השלישי כמקשה אחת ולא מתייחס לפתרונות שמקורן במדינות עצמן, כמו גם מתעלם מאחריותה של הנהגה מקומית במדינות אלו ופתרונותיו אינם יעילים. לטענתו, כישלון התהליך נעוץ במדינות המערב ובתהליך ההטמעה שלווה בניצול של מדינות המערב, ולא במדינות העולם השלישי.
– פתרון – הזרם הביקורתי מבקש לפתור בעיות מדינות העולם השלישי באמצעות שתי דרכים;
1. סדר עולמי חדש במידע – שינוי בסדר העדיפויות בתקשורת והשגת איזון וזרימה דו-כיוונית של מידע אל העולם השלישי וממנו החוצה [לתת ייצוג הולם לעולם השלישי בתקשורת]. דבר זה יעשה באמצעות "עיתונאות פיתוח" [עיתונות מגויסת למען מטרות ויעדים לאומיים, בוררת ומווסתת מידע המגיע מבחוץ]. כל זאת כדי להציג ביתר דיוק ואובייקטיביות את מדינות העולם השלישי, להעניק להן יותר השפעה בתקשורת ולממש זכותן להגדרה עצמית של מדיניות התקשורת הלאומית שלהן.
2. תקשורת חלופית – מעניקה לקבוצות שונות בחברה את הזכות לייצר תקשורת [דבר שנמנע מהן בתקשורת הכללית]. הקמת תקשורת מקומית, בעידוד ממשלתי, המתאימה לצרכים וליעדים מקומיים ושלא תתחרה בתקשורת המערבית. תקשורת זו תקנה לתושבים את 'הזכות לתקשר' , בין היתר ע"י עיסוק בנושאים וסוגיות שרלוונטיים להן .
ביקורת- כמו המרכזי, תופס את מדינות עולם שלישי כמקשה אחת ואין התייחסות להבדלים בין מדינות וכד'. אין התייחסות לפתרונות שמקורן במדינות עצמן- בדומה למרכזי מניח כי הפתרונות מצויים במערב. התעלמות מאחריות של ההנהגה המקומית למצבן של המדינות. הפתרונות המוצעים אינם יעילים.
דגמים חלופיים (לזרם המרכזי והזרם הביקורתי)
3. דגם השכלול הוא אחד משני דגמים חלופיים , אשר טוען כי השינוי המיוחל למדינות העולם השלישי יגיע כשיתבצע מפגש בין מסורת למודרניות בשיתוף עם האוכלוסייה המקומית. דגם זה תופס את עמדות זרמי הפרדיגמה המרכזית כמיושנות, מבקר תפיסתן ולמעשה מנסה להציג גישות שישכללו את קודמתן ויסייעו יותר; כלפי המרכזי- לא ניתן לצפות את תוצאות השינוי, כלפי הביקורתי- לא ניתן להתעלם מהשפעות גורמי פנים על תהליכי פיתוח. יוצא מנקודות הנחה כי לאנשים יש צרכים רוחניים שיש לתת להם חשיבות והתייחסות, התרבות המקומית היא משאב שניתן להשתמש בו בכדי להתקדם, המדינות אינן הומוגניות ולכן יש להתייחס לגורמי השפעה על-לאומיים ותוך-לאומיים. מרכיב חשוב בדגם הוא ההתחשבות בקיים, בתושבים בערכיהם ובמסורתם, תוך שילוב עם מודרניות. דגם זה אינו רואה את המודרניזציה כתנאי לפיתוח, הוא מנוסח בעיניים מערביות, רבים המשטרים במדינות העולם השלישי שאינם חפצים ביישומו, קשה ליישום במדינות שאינן דמוקרטיות, וכן הוא פחות אתנוצנטרי. דגם זה מציע 2 שיטות, שבגינן תומכים חסידי הדגם בשילוב בין ערכים מסורתיים ודתיים בעולם הערבי, לבין ערכים מודרניים כאופנה, טכנולוגיה , טיפוח גוף , מראה חיצוני ומותגים מערביים;
א– שינוי חברתי כתהליך השתתפותי – רואה בפיתוח כתהליך שינוי השתתפותי המיועד להביא להתקדמות חברתית וחומרית לטובת מרבית התושבים, באמצעות מתן שליטה גדולה יותר של התושבים על חייהם וסביבתם. שינוי ברמת החיים ע"י השגת העצמה, שניתן להשיגו ב-4 דרכים:
1. יצירת שוויון ע"י חלוקת ההטבות הכלכליות-חברתיות מחדש, באופן שיקדם אוכלוסיות חלשות.
2. השתתפות עממית בתכנון וביצוע של פיתוח עצמי [החדרת רעיונות חדשים בשיתוף התושבים].
3. העדפת פיתוח עצמי עצמאי, על פני סיוע חיצוני.
4. שילוב בין מערכות מסורתיות ומודרניות.
ב– גישת המפגש – עקרונות המפגש בין מהותיות לתקופתיות; יש לקיים מפגש חיובי ביניהן. קרי, בין אלמנטים מסורתיים לאלמנטים מודרניים מערביים. מדובר בתהליך טבעי. השילוב ביניהן יוביל לתוצאות חיוביות לתועלת ורווחת התושבים. יחד עם זאת, ייתכן כי המודרניזציה תדחה או תתקבל במלואה על חשבון המסורת.
– חסידי השכלול תומכים בשילוב ערכים מסורתיים ודתיים עם מרכיבים מודרניים כמו אופנה, טכנולוגיה ומותגים מערביים, משום שהדבר יביא בסופו של דבר לפיתוח וניתן לקיים דו-שיח וחיים משותפים בין שני כוחות מנוגדים אלו. למעשה, השילוב הוא וההשתתפות הם שיתרמו לפיתוח ויתרמו לאוכלוסייה.
– פתרון – תפיסת דגם השכלול באה לידי ביטוי בתקשורת, ע"י כך שהתקשורת מעבירה תכנים משולבים בהם מוצגים המסורת והמודרניות , כמו גם התקשורת נותנת אפשרות השתתפות לתושבים;
1. יש לפתח תקשורת חלופית לכדי 'מודל הקהילה המשתתפת' – הפעלת אמצעי תקשורת מקומי-קהילתי שנותן מענה לצרכים חברתיים של האוכלוסייה, לבעיות המקומיות שלה שהשלטון הכללי ממעט להתייחס אליהן, וכן כל זאת ללא התערבות שלטונית. כאשר אמצעי תקשורת חלופית יפעל תחת חסות מערבית, הדבר יוביל לחיזוק הקשר עם המערב, שכן תמיכה כלכלית והצגת תכנים מעורבים יהדקו הקשר.
2. יש להשתמש בתקשורת ההמונים בכדי לחזק התרבות המסורתית – המסורת ככלי ללכידות חברתית יכולה להופיע בתכני התקשורת ברמה כזו שתחזק את הקשר בין המערב למסורת. בדרך זו, ערכיה, מנהגיה , תרבותה ומסורתה של חברה ישמרו, אך במקביל יעלו לדיון ציבורי תקשורתי שטומן בחובו מודרניזציה ומערביזציה.
מסקנות- דגם השכלול (הביקורת החיובית) – דגם יותר ריאלי, פחות אתנו-צנתרי. נק' התורפה של הדגם – גישה מתנשאת (המערב הוא זה שקובע). הגישה מסתכלת בעיניים דמוקרטיות-מערביות (והחברה היא לא מערבית).
רוב המשטרים לא מעונינים בהשתתפות. הנוהל לקיים מפגש ולשתף את התושבים, מאפיין יותר מדינות מערביות ולכן לא ישומית לעולם השלישי.
4. דגם הביטול – מבקר ההשפעה המערבית על העולם הערבי מתוך נקודת הנחה שמדינות העולם השלישי הן 'המרכז' שיש לדאוג לו, תוך שלילת ההתערבות המערבית. [דגם הביטול קם מתוך טענות כלפי דגם השכלול. לדידו, הוא מתנשא כיוון שרואה את הפיתוח מנקודה אחת- מערבית, כמו גם הוא מחדיר אינטרסים כלכליים 'בשיתוף' התושבים ולמעשה מטפח אשליה של התקדמות, אך סופה לחשוף את האינטרסים של המערב ולהתנפץ]. שלושת הגישות ;
גישת שלילת המודרניזציה וחזרה למסורת: המודרניזציה האידיאולוגית המערבית וערכיה מנוגדת בתכליתה למבנה המוסדי-חברתי בעולם השלישי שעליו להישען על מאפיינים מסורתיים.
גישת ההסתמכות העצמית: מבקר את המערב והתלות שנוצרה בו וטוען כי יש להיות אוטרקיים עד כמה שניתן; לספק צרכים ע"י משאבים מקומיים, עידוד קשרים בעולם השלישי והעדפת טכנולוגיה זולה מקומית .
גישת ההתנגשות: מודרניזציה ומסורת כקווים מקבילים שלא ייפגשו, ובמידה שכן תתרחש התנגשות בה החזק ינצח .
– פתרון– דגם הביטול מציע כפתרונות תקשורתיים 3 דרכים:
1. חזרה לתקשורת מסורתית– שימוש באמצי התקשורת המסורתיים, שמאפיינים ומקובלים בחברה המדוברת.
2. מערכתיות – פעילות מוסד התקשורת בתיאום עם מוסדות ומבנים אחרים בחברה בכדי להפיק תוצאות
מקסימליות, שכן ע"י שיתוף ותיאום ביניהן יוצגו תכנים ותוצרי תרבות שיתרמו לחברה ויוסיפו לה.
3. התנתקות – ניתוק תרבותי מהמערב במטרה לשמר את התרבות המקומית ולא לתת למגמות אימפריאליזם
תרבותי לחדור אל תוך חברה / מדינה בעולם השלישי
* שולל את כל הקודמים ובמיוחד הוא שולל את דגם השכלול.
– דגם השכלול הוא מתנשא מעצם הרעיון שצריך לפתח ורואה את הפיתוח בחד-ממדי (רואה אותו רק מעיניים מערביות).
– "אותה גברת בשינוי האדרת" – דרכים שונים להחדיר אינטרסים מערביים והשכלול הוא המסוכן ביתור מכל, כי הוא מחדיר אינטרסים כלכליים בשיתוף עם התושבים.
– דגם השכלול מטפח אשליה של התקדמות של צומת לב מהמערב, אשליה שסופה להתנפץ ולחשוף את האינטרסים האמיתיים של המערב.
– זיהוי הדגמים:
את זרם המרכזי – מזהים ע"י הדגשת אלמנטים מערביים לתנאי חיובי-עיקרי לפיתוח.
הזרם הביקורתי – מזהים ע"י ביקורת נוקבת של התערבות המערב או/ו הצעת האלטרנטיבות בתחום התקשורת.
את דגם השכלול – מזהים ע"י שילוב ושיתוף.
את דגם הביטול – דחייה קיצונית של המודרניזציה או של התערבות המערב.
לוקליזציה של טכנולוגיה: גופים מקומיים [מסורתיים בעיקר] לומדים להשתמש בטכנולוגיה, בכדי לשמש את התרבות המקומית. למשל- חברה חרדית משתמשת בקלטות כדי לחזק את הלכידות החברתית.
גלוקליזציה של החברה: תהליך בו החברה משתנה ונתפתחת להשפעות חיצוניות מבלי להתנתק ממאפיינים תרבותיים. פתיחות לעולם המערבי. כל תאגיד הנכנס למדינות עולם שלישי נדרש לערוך מספר שינויים כדי להתאים עצמו לצורכי האוכלוסייה.
