מונחים בפסיכולוגיה: מנגנון ההיחברות הזדהות
הגדרה:
מנגנון ההיחברות הזדהות – על פי האסכולה הפרוידיאנית. על פי תאוריה זאת ישנם מאפפייני אישיות והתנהגות מורכבים, כמו מניעים, עמדות ותבניות התנהגות, המתפתחים באופן ספונטני, כלומר בלי אימון ישיר או חיזוקים. התפתחותם כרוכה בתהליך מעודן וסמוי יותר שמקובל לכנותו הזדהות. משמעות ההזדהות היא אמונתו של הילד כי הוא דומה לאדם אחר ושותף לכמה מתכונותיו. אדם זה הוא בד"כ אחד ההורים. הזדהות עם אחד ההורים תורמת להגברת בטחונו של הילד. שלא כמו שני מנגנוני החיברות השונים דורשת ההזדהות כתנאי להתרחשותה קשר רגשי בין הילד לסוכן החיברות. קשר רגשי זה מבטיח קליטה עמוקה יותר של דפוסי ההתנהגות הנדרשים, ובה בעת קליטה ספונטנית ללא חיזוקים חיצוניים. החיברות באמצעות ההזדהות מאפשרת לא רק אימוץ של ביטויי התנהגות גלויים, דפוסי התנהגות חיצוניים, אלא גם רכישת קשת רחבה של דעות ואמונות. פרויד סבר כי באמצעות ההזדהות מנסה הילד לשכפל בחייו שלו אידיאלים, עמדות והתנהגויות של ההורה. הוא הניח כי להזדהות עם ההורים שתי תוצאות משמעותיות להמשך ההתפתחות- האחת היא אימוץ תכונות אישיות, התנהגויות, ערכים, רגשות ותחומי עניין הקשורים בתרבות. והאחרת, התפתחות האני העליון או המצפון, כלומר ערכי המוסר, השיפוט והאידיאלים.
חזרה אל: רשימת מושגים בפסיכולוגיה
