מונחים בפסיכולוגיה: תפיסת ההנעה בתאוריה הפסיכואנליטית
הגדרה: תפיסת ההנעה בתאוריה הפסיכואנליטית – על פי זיגמונד פרויד והתיאוריה הפסיכואנליטית האדם נתפס כמערכת אנרגיה פיסיקאלית. מהמזון שהגוף צורך מופקת האנרגיה, וזו משמשת את תהליכי החיים השונים. האנרגיה מתנהגת על פי חוקי הפיזיקה, בניהם "חוק שימור האנרגיה". פרוייד ראה בנפש האדם מערכת אנרגיה מורכבת, ובעצם תת מערכת של האדם ככלל. מערכת זאת משתמשת באנרגיה נפשית המתנהגת ככל אנרגיה אחרת, היא עשויה להיות מומרת לסוגים שונים של פעילויות, בין השאר גם לאנרגיה גופנית, אך לא להיעלם. קיימת פעולת גומלין מתמדת בין הגוף לבין הנפש, וכי האנרגיה יכולה לעבור בניהם ולהיפך. האנרגיה הנשפית על פי פרוייד מתמקדת ביצרים. היצרים הם ייצוגים פסיכולוגים מולדים של עוררות גופנית פנימית והם מכוונים את ההתנהגות. היצרים הם גם פסיכולוגיים וגם ביולוגים. מקור כל היצרים הוא בתהליכים פיזיקאליים וכימיים של הגוף. תהליכים אלה יוצרים צרכים שבתורם מציים דרישות בפני הפונקציות המנטליות המדריכות את ההתנהגות. האנרגיה היא כוחו של היצר, הדוחפת אותו להשיג את סיפוקו. ככל שהחסך של היצר גדול יותר כך גדלה האנרגיה. המטרה של היצר היא להגיע לסיפוק ולהורדת המתח שהאנרגיה המיותרת יוצרת. כדי להשיג את המטרה על היצר למצוא לעצמו אובייקט שבאמצעותו יוריד את המתח. מקור היצר הוא פנימי בתהליכים פנימיים. הגירויים הפנימיים, היצרים, נובעים מהסתם הנמצא בלא מודע שהוא החלק היצרי של האישיות ופעולתו מודרכת על ידי עקרון העונג שמטרתו השגת סיפוק ליצר. הגירויים, המניעים, החיצוניים לעומת זאת מופעלים על האדם מהסביבה. הם מיוצגים בתודעה, במודע המהווה חלק מה-אני. האני מופעל ע"י התפיסה והמחשבה המבוססות על חוקי ההגיון, ע"י עקרון המציאות. עקרון המציאות ועקרון העונג מנוגדים זה לזה במטרותיהם ובדך פעולותיהם. האדם הוא ייצרי בעיקרו ושואף לספק את יצריו במהירות ובמלואם. המציאות אינה מאפשרת לו למלא את כל צרכיו. בעצם מתרחש קונפליקט שבו האדם נאלץ להתאים את תביעותיו לסיפוק יצריו לאפשרויות שבמציאות. זהו האני העליון. היצר מגביר באדם את המתח בתביעתו לסיפוק, וזוהי חוויה לא נעימה. סיפוק הייצר משחרר ממתח ומחזיר את האדם לשיווי משקל אופטימלי שהוא המצב האידיאלי לאדם. פרויד פיתח מודעל הנעה נפשי שהתבסס על ההנחה ההומואוסטטית שמערכת העצבים המרכזית היא פאסיבית ומגיבה לגירויים במטרה לסלקם ולשוב למצב מנוחה. מקור ההנעה הוא מולד ופנימי, הוא לא מודע ולא נשלט.
חזרה אל: רשימת מושגים בפסיכולוגיה
