מבוא לפסיכולוגיה – סיכומים: סיבות להפרעות אכילה
הסיכומים עוזרים לכם? אנא שקלו לתת תרומה קטנה בתמורה… אפשר גם לעשות לייק!
חזרה לרשימת סיכומים במבוא לפסיכולוגיה
ישנן שלוש רמות סיבות להפרעות אכילה:
- פרה-דיספוזיציה= גורם סיבתי לא מוחלט– תנאי מוקדם להתפתחות המחלה שבלעדיו המחלה יכולה להתפתח בסיכוי נמוך בצורה משמעותית. במידה והוא קיים, הסיכוי לחלות במחלה עולה בצורה משמעותית (קופץ מ1% ל 47% נגיד). יכול להיות גנטי, פיסיולוגי או פסיכולוגי. למשל שיבוש דופאמינרגי שזה גורם פיסיולוגי הוא גורם שיכול לגרום לאדם לפתח סכיזופרניה בשיעור גבוה יותר מאדם שאין לו שיבוש בדופאמין. ברמה הפסיכולוגית, אדם בגיל 47 שמתחיל לחוות פרנויות שהופכות לסכיזופרניה יכול לנבוע מהחודש הראשון שבו הייתה הזנחה קיצונית של הילד, גם קיבעון בשלב האוראלי המאוחר קשור עפ"י פרויד להפרעות אכילה, ילד שלא מקבל תסכול ראשוני לא יפתח דיפרנציאציה. אם שלא נותנת לילד בשלב האוראלי תסכול מינימאלי עלול להביא למצב שנערה תפתח אנורקסיה- ככה היא מרגישה שולטת ומאבחנת את עצמה ומבליטה עצמה במשפחה. אלו דוגמאות למצבים של פרה-דיספוזיציה שיכולים להגביר את הסיכויים ללקות בסכיזופרניה.
- Percipitate= גורם מסייע למחלה– גורם שמתפקד כמעין טריגר להתפרצות המחלה. זה גורם הרבה יותר חלש מאשר הפרה דיספוזיציה. זה יכול להיות "קש ששבר את גב הגמל". דוגמה למקרה: שני חיילים שהשתתפו באותו אירוע שבו חדרו מחבלים, הם היו חיילים ביחידה קרבים אבל לא מאוד מאוד קרבית. נתנו להם לעשות מרדף אחר המחבלים ולאחר מכן החליפו אותם חיילי מטכ"ל. אחד החיילים חזר לתפקוד מלא ורגיל והשני פיתח סכיזופרניה, הוא נשבר. ההתמודדות עם הפחד, המוות מול העיניים, חוסר האונים- התמודדות זו הייתה עבורו כמכרעת והוא קרס ואושפז בבי"ח. היה זה בחור אינטליגנט ומחושב מאוד. הוא היה נורמאלי אבל תמיד על גבול הקיצוני. היו לו כמה מקרים קיצוניים שאפשר להגיד בדיעבד שיש מעט קיצוניות במעשיו. כלומר, הייתה לו אישיות מצומצמת, חסרת מרחב פנימי. האישיות הפרה-מודיבית נראית כמתאימה לפרוץ המחלה. גם אם לא היה נקלע לאותה סיטואציה, יכול להיות שזה היה קורה. עפ"י התיאוריה, כאשר יש גורם שהוא גורם מסייע למחלה, סביר שהיא תפרוץ בכל מקרה. אם לא יהיו טריגרים- יכול להיות שניתן יהיה לשמור על האדם בצורה בריאה. בטיפול צריך להיזהר שלא להתמקד בטריגר.
- Preptuate– גורם שיכול לאחר התפרצות המחלה לשמרה. מעין רווח משני. באנורקסיה לדוגמה לנערה יש פוביה מחוסר שליטה. השליטה היא רווח משני שיש לנערה- היא יכולה להקפיץ את ההורים שלה על כל בעיה שיש לה, מתייחסים אליה, שמים לב למעשיה. זאת שליטה שאולי לא זכתה לה קודם לכן וזה אחד הדברים שקשה לנערה לוותר עליהם. השליטה הזאת איננה הסיבה שבגינה היא חלתה אבל זה רווח משני. גם במקרים של בולימיה יש רווח משני של שחרור- הנערה מרגישה בולמוס- דחף עצום לאכול, כאשר היא אוכלת היא מרגישה משוחררת. לאחר מכן מרגישה אשמה נוראית ורצה להקיא כדי להרגיש טהורה. גם הטוהרה היא מעין רווח משני. אלו דברים שלא גרמו לנערה להיות בולימית אבל מהווים רווח משני.
אין משהו שניתן לומר עליו שהוא גורם בלעדי ומביא בהכרח למחלה. אין באף אחד את הרמה המוחלטת של סיבתיות למחלה.
