תולדות המוסיקה המערבית: ריכרד וגנר
הסיכומים עוזרים לכם? אנא שקלו לתת תרומה קטנה בתמורה…
ריכרד וגנר – 1813-1883
לחשיבותו של ווגנר בתולדות המוסיקה המערבית שלושה היבטים:
- הביא את האופרה הגרמנית למיצוייה
- יצר את הדרמה המוסיקלית
- ההרמוניות המאוחרות שלו מביאות להתפוררות ההרמוניה המסורתית
מבחינת ווגנר המוסיקה היא חלק בלתי נפרד מהתיאטרון ועליה להעצים את הטכסטים אותם הוא כתב.
האופרות הראשונות ריאנזי וההולנדי המעופף מביאות לו משרה זמנית בדרזדן. האופרה לוהנגרין כמו ההולנדי המעופף שאובה מהאגדה הגרמנית ומפולקלור שמקורם בימי הביניים.
המוסיקה זורמת כמעט ללא נקודות עצירה. אין בה אריות שלהן התחלה וסיום כי אם הן בוקעות מתוך הרצף. לכל דמות באופרה סולם ומוטיב משלה.
בשנים 1848-9 מבלה ווגנר בשוויץ כגולה. שם כותב את ספרו החשוב אופרה ודרמה ומתחיל לכתוב את העלילה של הרינג. הרינג הוא מחזור של ארבע אופרות תחת הכותרת הטבעת של הניבלונגים. ארבע האופרות הן:
- הזהב של הריין (די ריינגולד)
- הואולקירות
- זיגפריד
- שקיעת האלים (גוטה דמרונג)
שתיים וחצי אופרות הושלמו עד 1857, וכל המחזור ב-1874. ביצוע כל המחזור התקיים שנתיים מאוחר יותר במקום שנבנה לשם כך במיוחד בביירות'. בינתיים הלחין ווגנר גם את טריסטאן ואיזולדה, המייסטרזינגרים מנירנברג ופרסיפל.
תפיסתו של ווגנר באה לידי ביטוי באופן הבולט ביותר ברינג. ברינג לוקח ווגנר נושאים מתוך המיתוס הצפוני משום שיש בו עקרונות פילוסופיים החשובים לו במיוחד. לפי הגותו המוסיקלית המוסיקה והדרמה קשורות באופן אורגני. העלילה האופראית היא בת שני אספקטים: פנימי וחיצוני. האספקט הפנימי הוא המוסיקה המנוגנת ואילו החיצוני הוא המילים המושרות והמבהירות אירועים מיוחדים או מצבים. מכאן שההתרחשות התזמורתית היא הפקטור הראשוני ואילו השירה היא חלק ממרקם פוליפוני ולא אריה עם ליווי תזמורתי.
אין רצ'יטטיבים, אין אריות, אין חלוקות. ולמרות זאת יש מקומות דמויי רצ'יטטיב, יש איזה שהן הפוגות.
בשני אמצעים משתמש ווגנר כדי להשיג ארטיקולציה הם: בלייטמוטיב ובצורה המסורתית.
הלייטמוטיב מוצג עם ההופעה הראשונה של הדמות, החפץ או הרעיון אותו הוא מייצג ומכאן ואילך בכול הופעה של אחד מהמוזכרים מעלה הלייטמוטיב המתאים יחזור. כלומר הלייטמוטיב הוא תווית מוסיקלית. הלייטמוטיב יוכל להיות נתון לשינויים בהתאם לקונטקסט. לעיתים מופיע ללא הגורם המיוצג על ידו ואז הלה הוא זיכרון בלבד. הלייטמוטיב לא מופיע כאמצעי יוצא דופן כי אם הוא הוא הכוח המניע את המוסיקה (ברינג קיימים כ-20 לייטמוטיבים עיקריים ועוד כ-30 שוליים).
הצורות בהן משתמש ווגנר הן AAB, ABA והקשת. מבנים אלה ניתנים לגילוי אך ורק ע"י אנליזה.
ביצירותיו האחרונות טריסטאן ופרסיפל ווגנר יוצר טונליות מטושטשת שכמעט ולא ניתן להסבירה בכלים הקונבנציונאליים. סוג זה של טשטוש טונלי נובע מכרומטיות מורכבת ביותר, אקורדים לא פתירים, הסטים מתמידים של סולמות וטשטוש הפרוגרסיות ע"י קשירת צלילים.
השפעתו של ווגנר על המלחינים באירופה הייתה רבה למורת שחלק גדול מהם נלחם קשות שלא לחקות אותו.
