פסיכולוגיה חברתית – סיכומים: חנופה
הסיכומים עוזרים לכם? אנא שקלו לתת תרומה קטנה בתמורה…
חנופה
חנופה היא תופעה שאינה עולה בקנה אחד עם התיאוריות של הפסיכולוגיה החברתית בדבר גורמי המשיכה הבין-אישית. החיזוקים שנותן הזולת במקרה זה עלולים בתנאים מסוימים להחטיא את המטרה ולגרום לדחייתו. בספרו של קרנגי הוא מונה 6 כללים כדי להתחבב (1936): גלה התעניינות כנה בזולתך, חייך, זכור כי שמו של זולתך יקר לו וחשוב בעיניו- צלילו ערב לאוזניו בכל שפה, האזן היטב ועודד את זולתך לשוחח על עצמו, דבר על נושאים המעניינים את זולתך, תן לזולתך להרגיש שהוא אדם חשוב ועשה זאת בכנות. הכוונה היא שאם ברצוננו להתחבב על זולתנו עלינו להשתדל להראות לזולת שהוא מוצא חן בעינינו. הכללים של קרנגי מבוססים על דגם החיזוקים. מי שמאזין לזולת המבטא את שמו פעמים אחדות יחבב אותו, משום שצליל השם ערב לאוזניו ונקשר בזולת. כך גם מי שמקנה לזולתו הרגשה שהוא חשוב בעיניו נקשר בגמול חיובי ומתחבב עליו. הדברים ששם מולייר במחזה "הקמצן" מבטאים היטב עיקרון זה אך מולייר אינו מייחס חשיבות לכנות אלא רק לחנופה. החנופה היא דוגמה להענקת גמולים חיוביים לזולת מתוך כוונה נסתרת להשיג דבר מה.
מחקרים על חנופה
ג'ונס (1964) ערך מחקרים של פסיכולוגיה חברתית על חנופה ומצא שאם מתעורר באדם חשד שזולתו מתכוון להשיג ממנו טובת הנאה, הדבר עלול להפחית מן ההרגשה הנעימה שאותו אדם מבקש להעניק לו. למשל, מנהל המקבל מחמאות מעובד עלול לראות בכך ניסיון לזכות בהעלאה, בעבודה מעניינת או במשמרת נוחה. במחקר הוזמנו סטודנטיות לראיון. לפני הריאיון נאמר להן שבמהלכו תתבונן בהן צופה באמצעות ראי חד סטרי ותעריך אותן. לקבוצה אחת נאמר שהצופה היא דוקטורנטית המתאמנת באבחון מדויק ככל האפשר של תכונות האדם על סמך ראיון עמו. לקבוצה אחרת נאמר שצופה בהן דוקטורנטית אחרת, שביקשה למלא את מקום חברתה במטרה לשכנען, בתום הניסוי, להשתתף במחקר אחר שהיא עורכת. שתי הקבוצות נבדלו במטרה שהן ייחסו לצופה: האחת האמינה שמטרתה העיקרית של הצופה היא לדייק בהערכתה והאחרת חשבה שהצופה מתכוונת גם לבקש טובה. בתום הראיון נמסרו לנחקרות הערכות הצופה. למקצתן נמסרה הערכה דומה לזו שהנחקרת העריכה את עצמה לפני, ולאחרות נמסרה הערכה חיובית יותר. הנחקרות נתבקשו לחוות דעה על הצופה ולציין באיזו מידה הן מחבבות אותה. כשנמסרה לנחקרות הערכה שתאמה את הערכתן העצמית, לא נתגלו הבדלים בין הקבוצות- הנחקרות חיבבו את המעריכות במידה שווה. אולם כשנמסרה להן הערכה חיובית יותר מהערכתן העצמית, הן נטו לחבב את הצופה המתאמנת באבחון מדויק יותר מאשר את המעריכה המחליפה, שמניעי הערכתה החיובית עוררו תהיות. אם רצונך להחמיא לזולתך (כפי שמציין קרנגי) ואפילו כוונתך כנה לחלוטין, תן דעתך שלא יטעו בפירוש דבריך ותחטיא את מטרתך. ג'ונס סבור שאף כי חנופה עלולה לעוות את משמעות המחמאה, במקרים רבים היא תשיג את מטרתה בכל זאת, ובעניין זה דעתו כמולייר.
דמיון והקשר בין אנשים
גישה נוגדת לחלוטין את ההנחה בפסיכולוגיה חברתית שהדמיון מקרב את הבריות העלה חוקר בשם וינש (1958) בתיאוריה על צרכים משלימים המניחה שדווקא ניגודים נמשכים. כל אחד מכיר בוודאי זוגות נשואים שניכרים בהם ניגודי אישיות בין הבעל לאישה, למשל גבר מופנם ואישה מוחצנת. מרבית המחקרים בנושא זה עסקו בזוגות נשואים, אך וינש סבור שהתיאוריה שלו נכונה גם ליחסי חברות. לדידו בני אדם מחפשים זוג כדי לספק צורכי אישיות. סיפוק כזה אפשרי רק אם לשניים יש צורכי אישיות המשלימים זה את זה (למשל, טיפוס שתלטני יימשך לאדם כנוע). וינש חקר צורכי אישיות בקרב 25 זוגות נשואים, ומצא כי שיעור בני הזוג עם צורכי אישיות משלימים גבוה במידה ניכרת משיעור בני הזוג שצורכי האישיות שלהם דומים. מחקרים רבים תומכים בתיאוריה. לדוגמה, חוקר בשם בס (1985) היטיב לבטא זאת וטען כי למעט משתנה המין לא הוכח שניגודים נמשכים זה לזה, וגם אם יש נטיות כאלה, השפעתן שולית בהשוואה להשפעת הדמיון. מה שנראה כמשיכה בין ניגודים אפשר שאינו אלא חלוקת תפקידים בין בני הזוג. לדוגמה, אם אחד מבני הזוג חברותי יותר מרעהו, הוא מקבל על עצמו את תפקיד האחראי על הקשרים החברתיים של המשפחה, והשני בהכרח נתפס כ"מופנם". אם הבעל אינו ממלא כהלכה את תפקידו, על האישה להגביר את מאמציה ולהשלים את החסר, ולהיפך. כדי שבני זוג עם צרכים משלימים יצליחו לנהל חיי משפחה תקינים, הם צריכים להסכים על סגנון כזה של חלוקת תפקידים. אך מכאן ועד למסקנה שניגודים נמשכים זה לזה רחוקה הדרך. הדמיון בתכונות משכנע יותר מהניגוד בתכונות. עם זאת, אפשר להניח גם שדווקא אנשים הנבדלים בכושריהם ובתחומי הצלחתם יימשכו זה לזה. טסר (1988) מסביר משיכה זו ברצון לשמור על הדימוי העצמי. אנו נעדיף להתחבר עם אנשים המצליחים בתחומים אחרים משלנו כדי שהצלחתם לא תערער את הערך העצמי שלנו.
