פסיכולוגיה חברתית – סיכומים: דמיון ומשיכה
אנחנו עובדים קשה בשביל לעזור לכם בלימודים, אנא שקלו לתת תרומה קטנה בתמורה…
דימיון (Similarity)
דימיון (Similarity) – אנשים נוטים לחבב את אלו שדומים להם.
מחקרים אודות דימיון ומשיכה
אחד המחקרים המוקדמים שבדק את חשיבות הדימיון במשיכה עסק במקור בהשפעה של קרבה פיזית על השתתפות באירועים חברתיים בפרבר של שיקגו. אכן נמצאה השפעה רבה של הקרבה הפיזית, אך היו גם יוצאי דופן – לעתים אנשים עם נושאי עניין משותפים התחברו למרות מרחק פיזי רב – כלומר, דימיון בנושאי העניין עשוי להוביל לאינטראקציה ולחיבה.
ההשפעה של דימיון על משיכה הודגמה בדרכים רבות: ראשית, נמצא כי זוגות העומדים להתחתן דומים זה לזה מאד במספר רב של מאפיינים. במחקר על 1000 זוגות שעתידים להתחתן נמצא כי הדימיון בין בני הזוג היה גדול באופן מובהק מאשר הדימיון בין זוגות שהוקצו רנדומלית ב-66 מתוך 88 המדדים שנבדקו. בנוסף, באף אחד מן המדדים הזוגות לא היו שונים זה מזה יותר מאשר היינו מצפים שיהיה במקרה. הדימיון היה חזק במיוחד במאפיינים דמוגרפיים (דת, מעמד חברתי וכו') ומאפיינים גופניים (בריאות, מראה חיצוני וכו') ופחות חזק (אך עדיין קיים) במאפייני אישיות (מנהיגות, רגישות וכו'). מחקרים נוספים הראו שזוגות מראים דימיון רב בהתנהגות המאפיינת תכונות ליבה אישיותיות כגון מוחצנות וכנות.
שנית, סוג נוסף של עדויות התומך בקשר בין דימיון למשיכה מגיע ממחקרים בהם אנשים מושמים יחד עם השני לתקופה ארוכה ומודדים את הדימיון והחיבה ביניהם. לדוג', במחקר בו סטודנטים שלא הכירו אחד את השני לפני כן קיבלו דיור חינם לשנה בתמורה למילוי שאלונים מספר שעות בשבוע נמצא שניתן היה לנבא את מידת החיבה ממידת הדימיון בין הסטודנטים. ממצא זה היה נכון לגבי דימיון בערכים ובעמדות אך הוא היה נכון במיוחד בנוגע לדעות משותפות בנוגע לשאר הדיירים (היה יותר סיכוי לחיבה בין שני סטודנטים אם שניהם לא אהבו אדם מסוים מאשר אם דעותיהם היו חלוקות).
לבסוף, הסוג השלישי של עדויות מגיעה מפרדיגמת ה-"Bogus Stranger" בה הנבדק מקבל תשובות לשאלון שכביכול מילא נבדק אחר (למעשה תשובות אלו מזויפות על מנת לשלוט במידת הדימיון לנבדק האמיתי על סמך תשובות שמילא בעבר לשאלון). לאחר הקריאה, הנבדק מתבקש לדרג את האדם במספר מדדים, כולל עד כמה סביר שהנבדק יחבב אותו. נמצא שככל שהזר דומה לנבדק, כך עולה הסיכוי שהנבדק יחבב אותו.
הפכים לא נמשכים?
למרות שרוב האנשים מקבלים את הרעיון שדימיון מסייע למשיכה, הם גם מקבלים את התיאוריה הנוגדת – השלמה (Complementarity): הנטייה של אנשים לחפש אחרים עם מאפיינים השונים ומשלימים את אלו שלהם.
הטרוסקסואליות הנה דוגמה לכך, אך הרעיון קיים גם הרבה מעבר לכך – אדם תלותי ירוויח מבילוי עם אדם תומך, אדם שקט יסתדר עם אדם דברן וכו'. האם קיים לכך תימוכין מחקרי?
ראשית, גם אם רעיון זה קיים, סביר שהוא מצומצם יותר מאשר דימיון שכן בניגוד לדימיון, אין סיבה להניח שדימיון בדעות, אמונות או מאפיינים גופניים יוביל למשיכה – אנשים עם דעות שונות נוטים לריב זה עם זה ואנשים עם מראה שונה פעמים רבים מגיעים מאזורים גיאוגרפיים שונים (מה שסותר קרבה פיזית).
אם כן, רעיון ההשלמה צפוי להימצא, אם בכלל, רק בתכונות אופי. יתרה מכך, הרעיון הנו הגיוני רק במקרים בהם הצרכים של האחד ממולאים על ידי האחר (הצרכים של אדם תלותי ימולאו על ידי אדם תומך אך אדם חרוץ לא ירצה לבלות עם אדם עצלן). כלומר, ניתן לצפות לקיום הרעיון בתכונות כגון תלות-תמיכה, מוחצנות-מופנמות ולא בתכונות כגון כנות, אופטימיות ומוסריות.
מעט מאד מחקרים תומכים ברעיון ההשלמה עבור תכונות אופי מסוימות, וגם הם בוקרו על בסיס מתודולוגי. בנוסף, מחקרים אחרים רבים לא מצאו תמיכה לרעיון. לפיכך, נראה כי דימיון הנו הכלל ועקרון ההשלמה הנו היוצא מן הכלל ואין זה מפתיע שכן עקרון ההשלמה סותר וממוסך על ידי עקרון הדימיון ובנוסף, אם עקרון ההשלמה קיים – זה רק באופן ספורדי (סביר שגם אנשים שמשלימים זה את זה בתכונות מסוימות דומים או לא קשורים זה לזה בתכונות אחרות).
מדוע דימיון מסייע למשיכה?
אינטראקציה עם אנשים שיש להם תכונות, ערכים ואמונות דומות לשלנו נוטה להיות מתגמלת ולכן אנו נוטים להגביר את משיכתנו כלפיהם. ישנן לפחות 4 סיבות לכך:
אנשים הדומים לנו מתקפים את האמונות והנטיות שלנו
פעמים רבות אנו נהנים מאינטראקציה עם דומים לנו מאחר והם מחזקים ולא מאתגרים את ההשקפות והערכים שלנו. מה שמדגים זאת הוא העובדה שאינטראקציות עם אנשים שאינם מסכימים איתנו גורמת לנו פעמים רבות לא לאהוב אותם.
ניסוי המדגים זאת: התגובה הפיזיולוגית של הנבדקים נמדדה באמצעות פוליגרף בזמן שהם דנו עם משתף פעולה אשר הסכים או לא הסכים עמם. נמצא שהנבדקים נטו לחבב יותר את האדם שהסכים איתם מאשר זה שלא הסכים עמם. בנוסף, מידת העוררות שהנבדקים חשו היוותה נבאי למידת החיבה שחשו כלפי משתף הפעולה – ככל שהם חשו מעוררים בזמן ששוחחו עם משתף הפעולה שהסכים/לא הסכים עמם כך הם חיבבו/לא אהבו אותו יותר, בהתאמה.
כלומר, התיקוף הנו מנחם ועשוי להוביל לחיבה בעוד סתירה הנה אברסיבית ועשויה להוביל לאנטיפטיות כלפי האדם הסותר.
דימיון מסייע לאינטראקציות "חלקות"
אינטראקציות עם אנשים דומים נוטות להיות מתגמלות מאחר והן נוטות לעבור באופן חלק. לאנשים דומים יש נושאי שיחה משותפים בזמן הפעילות המשותפת שלהם. בניגוד לכך, אנשים עם דעות מנוגדות עשויים להיכנס לויכוח וכך ההנאה מהפעילות המשותפת תפחת.
אחד המחקרים הנגיד בין החשיבות הכללית של עמדה מסוימת והחשיבות שלה לאינטראקציות – חלק מהעמדות חשובות לנו מאד באופן כללי (כגון השקפה פוליטית או השקפה על טבע האדם) בעוד חלק מהעמדות אינן כה חשובות, אך יש להן יותר השפעה על האינטראקציות היומיומיות שלנו עם אחרים (כגון העדפות מזון או טעם במוסיקה). באלו מן העמדות הנ"ל לדימיון יש יותר השפעה? על מנת לבדוק זאת, הנבדקים נשאלו עד כמה הם אוהבים אנשים שהסכימו או לא הסכימו עמם בעמדה מסוימת ובנוסף, הם נשאלו עד כמה העמדה הזו חשובה להם באופן כללי ובאינטראקציות יומיומיות. הממצאים הראו שעמדות הרלבנטיות לנושאי היומיום השפיעו יותר מאשר עמדות עם חשיבות כללית ולכן ניתן לקבוע שדימיון מעודד משיכה מאחר והוא מסייע לאינטראקציות חלקות.
אנו מצפים שאנשים הדומים לנו יאהבו אותנו
ניתן לצפות שאנשים דומים לנו יראו את העולם, ואותנו, כמו שאנו רואים את העולם ואת עצמנו. יש לנו נטיה לאהוב אנשים שאוהבים אותנו ולכן חלק מהסיבה שאנו אוהבים אנשים דומים לנו נובעת מנרקיסיזם בסיסי.
לאנשים הדומים לנו יש תכונות שאנו אוהבים
אנו נוטים לחשוב שרוב האמונות, העמדות ובמידה מסוימת גם תכונות האופי שלנו הנן נכונות, חיוביות והגיוניות. לפיכך, אנו חושבים שלאנשים הדומים לנו יש את המאפיינים הנכונים ולכן נאהב אותם יותר (ניטה לראות באדם שלא מסכים איתנו כבלתי-הגיוני ובאדם שמסכים איתנו כאדם הגיוני ולכן נאהב יותר אדם שמסכים איתנו).
