פסיכולוגיה חברתית – סיכומים: התחברות חברתית

פסיכולוגיה חברתית – סיכומים: התחברות חברתית

הסיכומים עוזרים לכם? אנא שקלו לתת תרומה קטנה בתמורה…

התחברות חברתית

בפסיכולוגיה חברתית התחברות חברתית היא הצורך להימצא בחברתם של בני אדם אחרים, בייחוד בזמן מצוקה ובמצבים קשים. יש חוקרים הגורסים שנטיית התינוק להתקשר לאימו היא נטייה ביולוגית מולדת, בדומה ליניקה. גם לאם יש נטייה מולדת לטפל בתינוק, בפרט שהוא מגלה סימני מצוקה. במחקרים שנערכו בשימפנזים התגלה כי הנטייה להתקשרות מבוססת על גורמים ביולוגיים-תורשתיים. לעומת זאת, מדענים אחרים גורסים כי הקשר בין האם לתינוק הוא קשר נלמד. בתהליך של התניה התינוק מקשר את תחושות הסיפוק האלה עם דמות האם ומגיב אליה בחיבה. התינוק מעניק לאימא הנאה עצומה בעצם המגע עימו ובתגובותיו כלפיה. נראה כי הקשר בין הליד לאימו הוא פרי נטיות מולדות ותהליכי למידה כאחד. קורה כשהתינוק אינו מגלה סימני מצוקה או אינו מגיב לטיפול שהוא מקבל. סגנונות התקשרות- תיאוריה המבחינה בין 3 סוגי קשר המתפתחים בין ההורים לתינוק. הראשון הוא קשר של ביטחון אשר נוצר אם ההורים בדרך כלל מגיבים לאותו המצוקה של התינוק ומקלים עליו והוא לומד מהתנהגותם שאפשר לסמוך עליהם. השני הוא קשר של הימנעות והוא נוצר אם ההורים לרוב מתעלמים מאותו המצוקה של הילד ובמקרה זה הוא לומד שאין לסמוך עליהם. הקשר השלישי הוא קשר דו-ערכי אמביוולנטי והוא נוצר אם תגובות ההורים אינם עקביות והם לפעמים מסייעים לתינוק בעת מצוקה ולפעמים מתעלמים ממצוקתו. בתנאים כאלו הילד מבולבל ואינו בטוח אם הוא יכול לסמוך על ההורים או לא. התינוק מגיב בעיקר כלפי מי שבדרך כלל נמצא בסביבתו ולא כלפי כל אחד. הקשר הנוצר בין ההורים לילד מקנה לו ביטחון. בזכות הקשר עם ההורים לומד הילד שהוא יכול להסתייע בזולת במצבים חדשים. ניתן לומר כי באמצעות הקשר הראשוני שבין הילד להוריו הוא לומד שהוא יכול להיעזר בהם הן להקלת מצוקותיו והן כמקור מידע במצבים חדשים. נוכחותו של הזולת מרגיעה לא רק בינקות, מחקרים הראו שהנטייה להתחברות גוברת אצל אנשים מבוגרים כאשר הם נרגשים מאוד עקב אירוע מיוחד, יוצא דופן אירוע טראומטי שחוו. ההתחברות לזולת מסייעת לשכך את המתח והרגשות הסוערים ומקלה על מצוקתו של יוזם הקשר. גם בקרב מבוגרים ניתן להבחין ב-3 סוגי התקשרות. הראשון הוא סגנון הביטחון והוא מאופיין בתחושת האדם שיש לו ערך ושהוא ראוי לאהבה ולהערכה מצד זולתו, ותחושה שהזולת הוא אמין, בעל כוונות טובות ואפשר לסמוך עליו בעת הצורך. אנשים בעלי דפוס התקשרות כזה מפתחים יחסי קירבה בקלות יחסית, ומרגישים נוח ביחסים קרובים וביחסי תלות. השני הוא סגנון ההימנעות אשר מאופיין בתחושת ריחוק ובדידות, בנטייה להתרחק מהזולת ובתחושה שהזולת אינו אמין. אדם בעל סגנון כזה יחוש אי נוחות ביחסים קרובים, לא יבטח בזולתו ולא יסמוך עליו. הוא גם לא יגלה קנאה יתרה לבין זוגו. אדם עם סגנון אמביוולנטי מאופיין בתחושה של אי-ביטחון ובתחושה שהזולת אינו מעריך אותו כיאות ושאינו אמין. אדם כזה חושש מנטישה, מקרבה יתרה ומתלות. עם זאת, שלא כבעל סגנון ההימנעות, הוא יקנא לבין זוגו. גם בבגרות יתבטא סגנון ההתקשרות במצבי מתח וחרדה (בניסוי שנעשה ככל עלתה רמת החרדה של נשים, חיפשו הנשים ה"בטוחות" את קרבת בן זוגן ואילו הנשים ה"נמנעות" דווקא התרחקו מהם; הגברים גילו דפוס התנהגות דומה). במצבים רגילים לא ניכר הבדל בין ה"בטוחים" ל"נמנעים" והוא בא לידי ביטוי רק במצבי חרדה או מצוקה. שכטר, חוקר פסיכולוגיה חברתית,  ערך ניסוי שנועד לבדוק כיצד חרדה משפיעה על התחברות חברתית. הוא שיער שבידוד חברתי מעורר חרדה, ולכן ביקש לבדוק האם יתרחש גם תהליך הפוך- אם חרדה תעורר את הנטייה להתחברות חברתית. הוא יצר 2 מצבי חרדה (גבוהה, בו נאמר לסטודנטית כי תקבל מכות חשמל מכאיבות ונמוכה בו נאמר לסטודנטית כי "תקבל" גירויים חשמליים קלים ביותר לא מכאיבים והניסוי הוגדר כמשעשע) ובדק האם יש הבדל בנטייתם של הנבדקים בשני המצבים הללו להימצא בחברת זולתם (הוצע לסטודנטיות לחכות לבד בחדר הסמוך בזמן ההמתנה או לקרוא עיתונים או להמתין בחברת סטודנטיות אחרות). המחקר העלה שבתנאי החרדה הרבה בחרו רוב הסטודנטיות להמתין בחברת סטודנטיות אחרות, ואילו בתנאי החרדה המעטה בחרו רק מעטות להמתין בחברת סטודנטיות אחרות, ולרובן לא הייתה העדפה ברורה. שכטר העלה שתי סיבות לתוצאת הניסוי. הראשונה הייתה שהחרדה עוררה צורך בהשוואה חברתית. מי שמתנסה בחוויה חדשה אינו יודע איך להגיב ומה מצפים ממנו. הוא מעוניין לדעת אם התנהגותו ותגובותיו סבירות והולמות את המצב, ולשם כך הוא זקוק לדוגמה מאחרים. שנית, עצם השהייה בחברת אחרים מפחיתה מתח וחרדה. עיקר תיאוריית ההשוואה החברתית של פסטינגר היא בהנחה שיש באדם דחף מתמיד לבחון את דעותיו ואת התנהגותו בהשוואה לזולתו במיוחד בהיעדר אמות מידה אובייקטיביות להערכתו. הרצון להיראות נבון, צודק והגיוני- כמו גם הרצון לא להיראות חריג- מדרבן את הפרט להיעזר בזולת כדוגמה להתנהגות הולמת. פסטינגר אף הניח כי לצורך השוואה חברתית ייבחר האדם אנשים דומים לו או שונים ממנו במעט שכן הם המתאימים ביותר לשמש לו דגם ולתת לו אמות מידה להשוואה. כדי לבחון את ההסבר האחרון ערך שכטר ניסוי נוסף והפעם הסטודנטיות נתבקשו לבחור אם להמתין לבדן או בחברת סטודנטיות אחרות המחכות לניסוי דומה או להחליט בין להמתין לבדן לבין ההמתנה בנוכחות סטודנטיות שלא השתתפו בניסוי. רוב הנבדקות בחרו להמתין בחברת סטודנטיות שהשתתפו בניסוי ואף אחת לא ביקשה להמתין בחברת אלה שלא השתתפו בניסוי. שכטר הסיק שבני אדם חרדים מעדיפים חברה של "שותפים לגורל". הדמיון בהתנסות מושך אותם אל הזולת משום שהוא משמש בסיס להשוואה חברתית. מחקרו של שכטר העלה שנטיית ההתחברות של ילדים בכורים או יחידים להוריהם חזקה מזו של נחקרים אחרים. שכטר הציע לכך 2 סיבות שמקורן בילדות: לבכורים היו יותר הזדמנויות ללמוד שאפשר להיאחז בזולת, הוריהם חסרי הניסיון והדאגנים חשו אליהם כל אימת שבכו, ואילו תגובתם אל אחיהם הצעירים הייתה שלווה ורגועה יחסית. שנית, אחים גדולים לא אחת מציקים לאחיהם הקטן, ולפיכך הוא לומד שהזולת אף יכול להיות הגורם למצוקה ולאי נוחות. לאחים הבכורים יש התנסות חיובית יותר בהפחתת חרדה במצבי לחץ כתוצאה מהתחברות חברתית, נטייתם להתחברות במצבי לחץ וחרדה חזקה משל הצעירים. ילדים בכורים מרבים לבקש את קרבת הגננות והמורים והם נוטים יותר לפנות לייעוץ פסיכולוגי ופסיכיאטרי בשעת מצוקה נפשית. בנים בכורים ששירתו כטייסי קרב במטוסים חד מושביים, נפלו מתפקודם מטייסים אחרים, אך אלה ששירתו כחלק מצוות של מטוס לא נפלו מטייסי קרב שאינם בכורים. לבכורים יתרונות רבים בקרב סטודנטים, נבחרי ציבור, אישים בעלי שם בתחומים שונים ומועמדים למבדקי קצונה בצה"ל. בין נשים לגברים נמצא הבדל בין-אישי מעניין בנטייה להתחברות. במצבי חרדה נשים נוטות להתחבר לזולת יותר מגברים. הסיבה לכך קשורה כנראה בתהליכי החיברות, המחזקים בקרב נשים את הנטייה לסמוך על עזרת הזולת בעת צרה, אך מעודדים גברים לסמוך רק על עצמם ולהתמודד לבדם. סרנוף וזימברדו טענו ששכטר בעצם לא חקר מצבי חרדה אלא מצבי פחד- והשפעותיהם של שני הרגשות האלה על התחברות חברתית לא זהות. פחד הוא תגובה לאיום חיצוני ממשי ומוגדר כמו חפץ חשוך בצד הדרך (פרויד). הדרך להשתחרר מן הפחד היא לטפל במקור האיום. חרדה אינה תגובה לאיום מוגדר שאפשר להצביע עליו בבירור, אלא נובעת מרגשות לא מודעים. כגון תוקפנות או מיניות שהחברה אינה מתירה לבטאם בחופשיות. האדם מתקשה לטפל בחרדה משום שאינו יודע את מקורה. סרנוף וזימברדו טענו כי בניסוי של שכטר האיום היה ברור ומוגדר, ובמצב כזה ההתחברות עשויה להקל על הנחקר, הוא יכול להגדיר לעצמו במדויק מה מעיק עליו ולהיוועץ באחרים כיוון שגם הנחקרים האחרים מתנסים במצב דומה. יש מקום להשוואה חברתית ולא כך הם פני הדברים במצב של חרדה כאשר מקור האיום אינו ידוע. חוקרים אלה שיערו שפחד רב רק יגביר את הנטייה להתחברות חברתית ואילו חרדה רבה תפחית אותה. הם חזרו על הניסוי של שכטר ובנוסף יצרו 2 מצבי חרדה: במצב של חרדה גבוהה נאמר לנחקרים שבמהלך הניסוי יצטרכו למצוץ חפצים המתקשרים ליניקה כמו מוצצים ובמצב החרדה הנמוכה נאמר לנחקרים שיצטרכו להחזיק בפיהם חפצים הקשורים בנשיפה כמו משרוקית או בלון. תוצאות המחקר תמכו בהשערתם: במצבי פחד נמצא אישוש לממצאיו של שכטר- פחד רב הגביר את הנטייה להתחבר ואולם חרדה רבה הפחיתה את הנטייה להתחבר. חרדה, מבוכה וריגוש עז- החוקרת פסיכולוגיה חברתית טייכמן טענה שסרנוף וזימברדו עוררו בנחקריהם מבוכה ולא חרדה. היא הגדירה מבוכה כסוג של חרדה עקב התנהגות שאינה מקובלת בחברה. המצב המעורר מבוכה מוגדר, אך סיבת המבוכה אינה ידועה ולכן זהו סוג של חרדה ולא של פחד. לטענתה, חרדה בדרך כלל מעודדת התחברות חברתית, ורק סוג מסוים שלה-המבוכה מפחית התחברות חברתית. במחקרה נקטה טייכמן אותם הליכים כמו סרנוף וזימברדו כשיצרו מצבי חרדה, כלומר-הציפייה למצוץ עצמים, אלא שהיא כינתה אותם "מצבי מבוכה". היא גם יצרה מצבים של חרדה כללית: לנחקרים בתנאי החרדה הרבה נאמר שיצטרכו לחשוף פרטים אישיים בפני זרים. כצפוי, מבוכה רבה הפחיתה את הנטייה להתחברות חברתית וחרדה רבה הגבירה אותה. לפי טייכמן, אין במצב החרדה שום מניעה מלעסוק בהשוואה חברתית כיוון שהאדם אינו יודע מהו מקור חרדתו והוא לא יירתע מלהשוות את עצמו לאנשים אחרים הנמצאים במצבו. אולם, מבוכה מוגדרת כאי נוחות בגלל נוכחות הזולת ולכן מובן שהאדם לא ירצה לבקש את קרבת הזולת ולהחמיר עוד יותר את מבוכתו.

על פי הפסיכולוגיה החברתית התחברות חברתית במצבים כגון אלה היא סוגיה מורכבת המושפעת לא רק מסוג הרגשות אלא גם מעוצמתם וגם מתכונות אישיות. חוקרים אחרים הראו שגברים החווים ריגוש שלילי עז מעדיפים להימנע מתחברות ומשיחה עם זולתם בנושא. הם ראיינו חיילים שהשתתפו באיסוף שרידי מסוק שהתרסק על נוסעיו ואלא ביניהם שהגיבו בעוצמה רגשית רבה ביקשו לא לשוחח על האירוע. חיילים שתגובתם הייתה מתונה יחסית ביקשו לשוחח על האירוע. וילר מונה 3 סיבות להימנעותם של בני אדם הנתונים בסערת רגשות להתחבר עם זולתם ולשתפם ברגשותיהם. ראשית, הם יודעים שתגובתם קיצונית ומוגזמת אינם זקוקים להשוואה חברתית כדי לאשר זאת. שנית, הם חוששים מתגובות הזולת להתנהגותם הקיצונית. שלישית, בהיותם כבר לאחר מעשה, אין הם רוצים לעורר מחדש את הנושא ואת הרגשות שנלוו אליו.

קבוצת חוקרים ישראלים בחנה את העדפתן של נשים הרות להישאר לבד או לשהות במחיצת נשים אחרות סמוך ללידה ואחריה. קודם ללידה כשהמתח רב העדיפו הנשים להישאר לבד ואולם לאחר הלידה משהוקל הלחץ הן העדיפו להימצא בחברת נשים אחרות. כמו כן נמצא קשר בין התחברות חברתית לבין תכונות אישיות. נשים מדחיקות, הנוטות "לטאטא מאורעות מעוררי חרדה מתחת לשטיח" מעדיפות להתבודד במצבי לחץ. לעומתן, נשים רגישות הנוטות לבטא חרדות ולשוחח עליהן בגלוי ובחופשיות בוחרות להימצא בחברת נשים אחרות.