פסיכולוגיה חברתית – סיכומים: התחברות
הסיכומים עוזרים לכם? אנא שקלו לתת תרומה קטנה בתמורה…
על פי הפסיכולוגיה החברתית התנאי הראשון להתחברות למישהו הוא היחשפות אליו. אנו עושים הערכות מיידיות על כל מילה, תמונה, קול ועל כל בן אדם שמולנו. אנו עושים זאת ברגע שיש תפיסה (בלי הרבה מודעות). יש דברים שאנו מחבבים ודברים אחרים לא והשאלה היא אם אותם הדברים קורים כאשר אנו תופסים חברים, שותפים רומנטיים, האם גם זה תהליך שאנו לא מודעים אליו. יש לנו נטייה אנושית קודם כל להעריך דברים. הערכתנו כלפי אנשים בשונה מתמונה או קול נקראת משיכה בין אישית. המחקר בתחום מאתר את הגורמים שאחראיים להערכה שלנו כלפי אנשים אחרים, מה גורם לנו להעריך אחרים בצורה חיובית או שלילית ומדבר על ההשפעה של רגשות בהערכת אנשים. השלב הראשון הוא החשיפה הפיזית וזה מהווה את הצעד הראשון בחשיפה. ישנה גם חשיפה וירטואלית. אנו נדבר גם על המצב הרגשי שלנו בזמן שאנו נחשפים למישהו, אנו נוטים לחבב אנשים אם אנחנו במצב רגשי חיובי ולהיפך. קשר יתפתח רק אם לאנשים יש צורך בהתחברות. האם אנו מגיבים באופן חיובי למאפיינים שניתן לראותם? אם אנשים מתחילים ליצור קשר ברגע שהם מגיבים באופן חיובי למאפיינים חיצוניים אזי מידת החיבה תגדל. היחסים יתקרבו ליחסי חברות אם אנשים מביעים הערכה וחיבה הדדית לאחר במעשים או בדיבורים. חשיפה חוזרת- מגע חוזר בין אנשים מביא בהדרגה להכרה הדדית (הוצאת ילדים מהגן, המתנה לאוטובוס, מפגש במסדרונות המעונות). המגע החוזר הזה יכול להיות בכל מיני מקומות, ישנם מקומות שמזג האוויר מספק נושא שיחה וישנם מקומות שדווקא המצב הביטחוני. עצם המוכרות מביאה לרגש חיובי (כמו מנגינה מוכרת). למשל, תינוקות מחייכים לתמונה של אדם מוכר יותר מאשר לתמונה של אדם לא מוכר. ברגע שמשהו מוכר לנו זה מעורר אצלנו רגשות חיוביים יותר. יותר חשיפה= יותר חיבה. חוקר מרכזי בתחום Zaunos)) טען שחשיפה חוזרת גורמת לגירוי להיות מוערך בצורה חיובית וזה נכון גם לגבי גירויים שאין להם הרבה משמעות כמו למשל מילים בשפה זרה, מועמד פוליטי, תלמיד חדש, ברגע שניחשף למשהו יותר פעמים תגובתנו תהיה יותר חיובית. עם חשיפה חוזרת הדבר החדש נהפך להיות מוכר ומתחילים להרגיש יותר חיבה לזר ומרגישים כך פחות כלפי אלה שנמצאים רחוק יותר. ניסוי משעשע בנושא נעשה בשנות ה-90. נלקחו נסיינים שהיו דומים מבחינת המראה החיצוני (מבחינת דירוג המשיכה) וכל אחד מהם הופיע בכיתה מסוימת (הנבדקת) בתדירות שונה. אחד הופיע בכיתה סמסטר שלם, השני הופיע רק 15 שיעורים במהלך הסמסטר, אחד במשך 10 שיעורים, אחד במשך 5 שיעורים והאחרון כלל לא הופיע. תלמידי הכיתה נשאלו עד כמה הם אוהבים את הדמות. ככל שמספר ההופעות גדל כך חיבבו את האנשים יותר למרות שלא היה ביניהם אף קשר נוסף. ככל שיש יותר חשיפה, יש יותר חיבה. אפקט זה לא תופס לגבי גירוי שהתגובה הראשונית אליו היא מאוד שלילית. גם במידה ונחשף לאותו אובייקט עוד זה לא יגרום לנו לחבב אותו יותר. לרוב הגירויים בעולם אנו מגיבים בצורה ניטראלית ולא שלילית המגע הראשוני ניטראלי ושכיחות החשיפה הופכת את הגירוי ליותר חיובי. מחקר על סוגי מגורים מראה שככל שהמרחק קטן אזי מגע מיקרי בין תושבים הופך להיות תכוף יותר ויש אפשרות ליחסים חיוביים להתפתח. אם נסתכל על מחקרים שנעשו על מעונות: 2 שליש מהחברויות באוניברסיטה נעשים בין סטודנטים שגרים באותה קומה. חברים מהטירונות הם אנשים מהאוהל, מאותה המחלקה. החשיפה הפיזית היא משמעותית. אדם שנצא איתו לפגישה רומנטית הוא אדם שנחשפנו אליו יותר. גם בבית אבות אנשים נחשפים למי שנמצא בקומה שלהם, בקרבתם. במחקר שנעשה בנושא נישואים ומרחק גיאוגרפי, גילו שאנשים שגרו באותה סביבה יותר נישאו זה לזה, 1/3 מהנישואים היו במרחק של 3 רחובות. אנשים אף התחתנו עם מי שקרוב אליהם גם מבחינה סוציו אקונומית, קבוצה אתנית ועוד. מחקרים אלו הם תיעוד של מה שקורה בסביבה. קשה לנו לדבר על סיבה ותוצאה כי איננו יודעים מה גרם לכך ולכן יש לעשות ניסוי. מחקרים שנעשו בנושא ישיבה בכיתה בדקו עם מי הסטודנטים התחברו ונמצא שבאופן עקבי אנשים מתחברים למי שקרוב אליהם, למי שהם נחשפים אליו בקרבתם. יש אפקט לאזור הישיבה, בסוף או בהתחלה. בנוסף, אם אנשים מעוניינים להתחבר הם גם יתנהגו בהתאם. לרגש שלנו, למצב הרגשי שלנו בכל רגע נתון יש גם כן השפעה (הרגש משפיע על השיפוטים והתפיסות). כשתפללו את הסביבה הפיזית מצאו שאנשים התחברו אל מי שקרוב אליהם.
רגש חיובי מביא להערכה חיובית ולהפך וזה יכול להיות בשתי דרכים:
1) באופן ישיר, משהו שהבן אדם עושה גורם לי לרגש חיובי או שלילי. לדוגמה, אם מישהו נותן לי מחמאה זה יגרום לרגש חיובי. במחקר בתחום זה בנושא "שורות פתיחה" גילו כי פתיחה ישירה ולא מתוחכמת היא הרבה יותר אפקטיבית.
2) הדרך השנייה והפחות ברורה שמציעה הפסיכולוגיה החברתית היא התניה קלאסית- אם הפרט נוכח קרוב בזמן לאירוע חיובי או שלילי התפיסה והיחס אליו יושפעו מהאירוע. נעשו ניסויים שבהם אנשים עברו חוויה חיובית או שלילית, בסמוך מאוד נחשפו לאדם זר והם היו צריכים להגיד מה הם חושבים עליו. למשל, חשיפה למוסיקת רקע נעימה או לא, חדשות טובות או רעות ברדיו, תאורה נעימה או לא נעימה בחדר. ישנה חשיפה תת ציפית- חשיפה ויזואלית. למשל, תוך כדי סרט, אנשים נחשפים לכמה שקופיות מאוד מהירות, אך לא מודעים לכך שראו אותן. אנו לא מודעים לכך אבל דרך התניה קלאסית (זיווג של שני דברים סמוכים בזמן והתייחסות לגירוי אחד עוברת לגירוי החדש). אנו מושפעים מהערכה שלנו את הבן אדם הזר. ההשפעה של החוויה הקודמת לא מסתכמת רק באיך אני מעריך את הבן אדם הזר אלא גם באיך אני מתנהג אליו. כאשר נחשפים קודם לאירוע שלילי, האינטראקציה היא הרבה פחות פתוחה, היה פחות מגע עין, יש השפעה גם על ההתנהגות ולא רק על התפיסה. מה שיקבע אם נתקדם הלאה ביחסים הוא הצורך שלנו בהתחברות ואיך כל אחד משני הצדדים מגיב למאפיינים החיצוניים. אנו נתקדם הלאה ביחסים מעבר להגיד שלום ולנענע בראש אם יש לנו צורך להתחבר. רובנו מבלים חלק גדול מהזמן שלנו עם אנשים אחרים בגלל שההתחברות בעבר ובהווה משפרת את ההישרדות שלנו, את התפקוד שלנו בחברה. למרות שזהו צורך אנושי כללי אנשים שונים בצורך שלהם להתחבר, יש אנשים שיש להם צורך חזק יותר ויש כאלה שיש להם צורך חלש יותר. אנו מדברים על הצורך בהתחברות כעל תכונה, שהיא מאפיין יציב וקבוע ועל גורם מצבי. הצורך להתחברות כתכונה יכול להימדד בצורה ישירה או עקיפה, אנו יכולים לשאול אנשים מה הרצונות שלהם, אם הם אוהבים להיות אם אנשים אחרים או לא, מה הם אוהבים לעשות. ניתן לשאול גם בצורה עקיפה כמו למשל להראות לאנשים תמונה ולבקש מהם לבצע כלפיה השלכה, הם משליכים על העולם הפנימי מהתמונה. יש אנשים שיש להם צורך להתחבר עם הרבה אנשים התחברות שטחית ויש כאלה שמתחברים עם מעט אנשים אבל יותר לעומק.
