בראשית ב' 4-25
סיפור הבריאה השני / גן עדן
האדם בפרק זה מורכב מחומר "עפר מן האדמה" ומרוח האלוהים "נשמת חיים" שדרך עשייה אקטיבית של אלוהים מהווים נפש חיה.
מעמד האדם בפרק א' עדיף על מעמדו בפרק ב': בא' האדם נברא אחרון והבריאה היא למענו, בב' הוא ראשון ומוצג כחלק מן הבריאה, בפרק א' האדם נברא בצלם ה' והוא רוחני והיצור הקרוב ביותר אליו, בפרק ב' האדם נוצר מן העפר ולפיכך הוא גשמי ונחות, בפרק א' תפקיד האדם נעלה והוא לשלוט על כל הברואים ולכבוש את הארץ, בפרק ב' לאדם תפקיד מצומצם יותר והוא לעבוד את גן-עדן.
לפי הפרשנות המסורתית אין סתירה בין הסיפורים והם משלימים זה את זה: הסיפור הראשון פירט את יצירת העולם ואילו השני מתעכב דווקא על בריאת האדם.
השוואת הסיפורים וההסברים לפי הפרשנות המסורתית:
| פרק א | פרק ב |
| האל כמנהיג ומחנך, סומך על האדם ונותן לו משימות | האל מגביל מראש את האדם ולא סומך עליו. |
| שימוש בשורש ב-ר-א | שימוש בשורש י-צ-ר |
| האדם נברא בצלם ה'. | האדם נוצר מהעפר |
| ההסבר: שני הפרקים מציגים את שני היסודות הקיימים באדם:היסוד הרוחני (צלם אלוהים) שמדגיש את היותו נעלה. היסוד הגשמי (עפר) שמדגיש את היותו נחות. | |
| זכר ונקבה נבראו יחד. | אדם נוצר ראשון והאישה מצלעו. |
| ההסבר: רש"י- בפרק א' נברא חצי גבר חצי אישה, בפרק ב' הפרידםפירוש אחר- בפרק א' אמירה כללית על בריאת האדם, בפרק ב' המתרכז באדם יש פירוט. | |
| -קודם בריאת צמחים ואח"כ בריאת האדם-קודם בריאת החיות (במס' שלבים) ואח"כ בריאת האדם. | -קודם יצירת האדם ואחר כך יצירת הצמחים.-קודם יצירת האדם ואח"כ יצירת החיות (כולן בבת-אחת) |
| ההסבר: פרק א' מדגיש את עליונותו של האדם שהכל נברא בעבורו ולכן הוא האחרון.בפרק ב' הדגש הוא על יצירת האדם והשתלבותו בעולם, המעשים האחרים לא זוכים לפירוט ולכן מוצג האדם ראשון. כמו כן, ישנו כלל חשוב כי "אין מוקדם ומאוחר בתורה" | |
| תפקיד האדם: לשלוט על החיות והאדמה | תפקיד האדם: לשמור על גן העדן ולעבדו |
| ההסבר: בפרק א' מובא תפקידו הכללי של האדם, בפרק ב' מובא תפקידו המסוים של האדם הראשון ויישום פרק א' בגן-עדן | |
| הכינוי לאלוהים הוא "אלהים"אלוהים בורא את העולם במאמר ציווי "יהי.." | הכינוי לאלוהים הוא "יהוה אלהים"הבריאה בעשייה- "ויצר יהוה.. ויטע" |
| ההסבר: אלוהים בפרק א' הוא יישות טרנסצנדנטלית, בפרק ב' יש לו מגע עם הברואים.במקרא שם ה' מופיע בהקשר לזיקה למאמיניו ואילו השם אלוהים מתקשר לתפיסה אוניברסלית לכל בני האדם ולא רק עם ישראל. לכן פרק א' מציג את התפיסה האוניברסלית של האל ופרק ב' את התפיסה הישירה של ה'. | |
| בריאת השמיים והארץ ארכה שלושה ימים | השמיים והארץ נבראו ביום אחד |
| אופי הסיפור תמציתי | אופי הסיפור סיפורי |
| אל מופשט | אל מוחשי |
הסברים מחקריים להבדלים בין סיפורי הבריאה
- לפי קאסוטו, ההבדלים נובעים מכך שהפרקים חוברו לשני קהלים שונים. הראשון חובר לקהל משכיל שיכל להבין תיאורים מופשטים. הסיפור הראשון נועד למעמד עליון שראה עצמו כשליט ולכן האדם שליט העולם, המטרה היא לתאר את הבריאה והיא נמסרת באופן תמציתי. הסיפור השני נועד לקהל פשוט ונבער ולכן האדם מוצג כיצור נחות, קהל זה לא יכול להבין סיפור מופשט ולכן הוא כתוב כאגדה. אלוהים מתואר כישות מוחשית ומוזכר בשם בו הכירו אותו פשוטי העם.
- לפי המחקר, ספר בראשית (והתורה כולה) נערכו ממקורות שונים וכך נכתבו שני הפרקים הנ"ל בידי שני מחברים. זוהי תורת המקורות (עמ' 112 אדום).
סיפור גן העדן
כביכול מפורט מיקום גן העדן (בין הפרת, החידקל, הפישון והגיחון) אך למעשה אין קשר גיאוגרפי בין נהרות אלו והפישון וגיחון אינם מוכרים ולכן גן העדן הוא כעין מקום נסתר, אגדתי, מופרד מהעולם ואוטופי.
בגן צומחים עץ החיים (המעניק חיי נצח) ועץ הדעת (ידיעת טוב ורע):
-לדעת אבן עזרא –האכילה מעץ הדעת הייתה כעין התבגרות מינית שהולידה באדם וחווה את הרצון למין. לכך ניתן להוסיף כי השורש י-ד-ע נמצא במקרא במשמעות מינית. הבעיה בפירוש זה היא שגם לאל מיוחסת ידיעת טוב ורע, האם הוא חרמן?
-לפי ר' פנחס בן יאיר: העץ היה ככל העצים אלא שנאסר על אדם וחווה לאכול ממנו כדי שמבט בו יזכיר להם את ה', לאחר שלא עמדו בניסיון היה עונשם שלא רק יכירו את הטוב, אלא גם את הרע.
–אברבנל: האדם נברא בצלמו של ה', אך היה בעל יכולת שכלית גבוהה ללא יכולת להשתמש בה, האכילה מעץ הדעת אפשרה זאת.
-מובן טוב ורע הוא במובן המוסרי- ידיעת הטוב והרע בעולם.
בריאת האישה:
בריאת האישה מוצגת בפרק כנעשית לתועלתו של האדם ("עזר כנגדו") –הסבר למעמדה הנחות בחברה המקראית (בניגוד לפרק א' שם הם נבראים יחד ושווים). אחרים רואים בכך דווקא כבריאה איכותית יותר- מצלע האדם ולא מעפר.
רש"י פירש את הביטוי "עזר כנגדו" במובן של "זכה- עזר, לא זכה –כנגדו להלחם".
קטע זו הוא סיפור אטיולוגי שמטרתו:
א.מדרש שם- להסביר את שם האישה "כי מאיש לוקחה".
ב. מסביר מדוע גבר עוזב את בית הוריו ויוצר תא משפחתי חדש.
בפס' 19-20 נותן האדם שמות לחיות, וזאת בהתאם לרוח פרק א' – שלטונו על החיות.
תיאורי בריאה נוספים במקרא:
ישעיהו מ' 12-14:
ישעיהו השני הוא נביא אלמוני מתקופת גלות בבל, הוא מנסה לעודד את העם שנואש מלשוב לארץ בכך שהוא מראה כי ה' מסוגל לכל ומתאר זאת באמצעות שאלה רטורית לגבי בריאת העולם. התיאור הוא מוחשי וגשמי, האל בעל אצבעות וידיים: הוא מודד, שופך וכו'. גם בתיאור זה הבריאה מתוכננת ונעשתה מתוך חוכמה ושיקול דעת.
תהילים ק"ד:
תהילים ק"ד הוא מזמור המשבח את ה' באמצעות הטבע.
נושאים:
1-9 גדולת ה' בבריאת העולם.
10-34- ההרמוניה בעולם- לכל דבר תכלית והכל משתלב יחדיו
35- הרשעים הם הגורמים המפריעים להרמוניה ולכן יש להכחידם.
המזמור נפתח ונסגר (וכך נוצרת מסגרת) ב"ברכי נפשי את ה'".
יצירת העולם 1-9
-כבר בפסוק הראשון ישנה האנשה של האל "גדלת מאוד, הוד והדר לבשת". גם בפסוק השני האל "עוטה אור כשלמה – נוטה שמים כיריעה" –תקבולת נרדפת. גם בבראשית א' מופיע האור ראשון ואחד הפירושים גורס כי לא מדובר באור פיזי אל באור האלוהים שהוא מקור האור.
–"נוטה שמיים כיריעה" – בריאת השמיים כהקמת אוהל, כמו בבראשית, גם כאן מוזכרת בריאת השמיים אלא שהפעם זו אינה נעשית בצווי כי אם בפעולה. "המקרה במים עליותיו" – קביעת מקום משכן ה' בשמיים (קורה המחזקת את הקומות העליונות) – כמו במיתוסים הגורסים כי האלים שוכנים בשמיים, כאן פורש ה' יריעה ומחזקה בקורה כדי לעצור את המים העליונים למעלה ועתה הוא גם רוכב על עננים ורוחות ושולט באש ובברקים (במיתוסים: בעל תואר כ"רוכב העבים" ומרדוך שלט ברוחות ובברקים).
–"יסד ארץ על מכוניה בל תמוט עולם ועד" –עתה מתוארת פעילות ה' בארץ – הוא הציבה על יסודות איתנים כדי שתעמוד לנצח. במיתולוגיה האמינו כי בבריאה הציבו האלים סלע עצום מעל תהום ועליו נבנתה הארץ – "תהום כלבוש כסיתו, על הרים יעמדו מים"– התהום כוסתה והים כיסה את הארץ ואף את ההרים – כמו בבראשית (גם שם תהום וגם שם מים ראשית מכסים את הכל). גם באנומה-אליש לפני בריאת העולם היה החומר הקדמון מי תהום בדמות האלה תיאמת שממנה נברא העולם.
–"מן גערתך ינוסון, מן קול רעמך יחפזון" – תקבולת נרדפת. ה' מבריח (הפעם באמירה) את המים מגביל אותם ויוצר את היבשה, בדומה למיתולוגיה הבבלית והכנענית שם ניסו הים ועוזריו למרוד באל שריסן אותם והציב עליהם אחר כך משמר.
10-34- העולם
המים כמעניקי ברכה:
בפס' 6-9 היה היחס למים ככוחות מאיימים שיש לשלוט בהם, עתה המים מעניקים ברכה לעולם, לחי ולצומח. אלוהים דואג שהמים יזרמו בכל העולם ויעניקו ברכה אפילו לבעלי הכנף כי כך צומחים עצים בהם הם יכולים לקנן.
–"מצמיח חציר לבהמה, ועשב לעבודת אדם, להוציא לחם מן הארץ" – תיאור זה מקביל לבריאת הצמחים ביום ג' בבראשית ("ותוצא הארץ דשא עשב") – זו הפעם הראשונה בה מוזכר האדם ולכן אינו מוצג כאן כמרכז הבריאה שנעשתה למענו. כאן נמצא הבדל בין האדם לחיה, כי זו השנייה זוכה לחציר הצומח בעבורה ואילו האדם צריך לעבוד את האדמה ולהוציא בעצמו לחם מן הארץ, אך הוא גם זוכה לתפנוקים על כך : יין ושמן (או שפניו נראות כאילו נמרחו בשמן) והוא רווה נחת ועונג מאכילתו.
המחזוריות בעולם:
לכל דבר וחיה יש מקום ותפקיד (ציפורים על העצים, חסידות על הברושים, יעלים בהרים ושפנים בין סלעים) וקשר הרמוני בין החי, הצומח והדומם.
-מחזוריות היום והלילה- "עשה ירח למועדים" – הירח קובע את החודשים והמועדים; "שמש ידע מבואו"- השמש יודעת את מקום שקיעתה. תיאור זה מקביל לתיאור המאורות בבראשית אלא ששם הדגש הוא על תפקידי המאורות ואילו כאן על מחזוריות היום והלילה. כך גם זמני הפעילות של האדם וחיות שונות מותאמים להרמוניה.
-בפסוקים 25-26 ישנה חזרה לתיאור המים, הפעם בים, בכדי להתנגד להיות הים אל שנלחם באל הבורא. כאן ההרמוניה שולטת גם בים- חיים בו יחדיו מיני יצורים ואונייה שטה בו בבטחה.
"לויתן זה יצרת לשחק בו" – התנגדות למיתוס בו הלויתן הוא חיה מיתולוגית שנלחמה באל. כאן הוא מוצג כברוא וכחית שעשועים לאל.
חסדי אל כלפי ברואיו (27-30):
האל מוצג כטוב ומיטיב, וכולם תלויים בחסדיו:
"כלם אליך ישברון (=מקווים), לתת אכלם בעיתו" –כל בעלי החיים מקווים שה' ייתן להם את מזונם בזמן. "תתן להם- ילקטון, תפתח ידך- ישבעון טוב" –תקבולת נרדפת שמשמעה: בע"ח ישבעו רק אם יקבלו מזונם מה'.
-ה' דואג לברואיו גם בתחום החיים: אם ה' מסתיר פניו מהם רוחם נאספת ועם שבים אל עפר- כלומר ה' הוא הממית אך באותה מידה גם המחייה: "תשלח רוחך, יבראון, ותחדש פני האדמה". ישנה הרמוניה ומחזוריות מתחדשת בטבע בניצוחו של ה'.
בסיום הפרק (31-35) מוזכרת עוצמת ה' גם בכוחות הרסניים (רעידת אדמה במבטו של ה', הרי געש).
"יתמו חטאים מן הארץ רשעים עוד אינם"(35) – א.המשורר מייחל שהחוטאים ימותו. מטרת המזמור היא להציג עולם מושלם ורק הרשעים מטמאים אותו. ב. זוהי המסקנה: מכיוון שהעולם מושלם רשעים לא ישרדו לאורך זמן. הרעיון בפס' 35 דומה לבראשית א' שם הכל מוצג כמושלם ולאחר השלמתה לא נאמר על האדם "כי טוב" מכיוון שה' ידע שהוא יכול לבחור גם ברע ולהביא דיסהרמוניה לעולם.
השוואה בין תהילים ק"ד לבראשית א':
דומה:
א. בשני המקומות נזכרים אותם יסודות: האור, השמים, הארץ, דשא-עשב, הים, עופות, דגים והאדם כחלק מן הבריאה.
ב. העולם נתפס כהרמוני בגלל השגחת ה' עליו.
ג. לאחר בריאת האדם בבראשית לא נאמר "כי טוב" רעיון הדומה לזה של פסוק 35 התולה את הדיסהרמוניה במעשי האדם החוטא.
השונה:
א. בבראשית הבריאה היא חד-פעמית ולכן הפעלים בזמן עבר, בתהילים הבריאה מתחדשת כל העת ולכן הפעלים בזמן הווה – השגחה מתמדת.
ב. בבראשית הבריאה נעשית באמירה, בתהילים בפעולה.
ג. בבראשית ה' מרוחק מן העולם ואילו בתהילים ה' בתוך העולם.
ד. בבראשית סגנון פרוזאי אינפורמטיבי ואין עירוב רגשות המחבר, בתהילים התיאור פיוטי וגדוש דימויים ומטפורות וניכרת התרגשותו של המחבר.
ה. בבראשית התנגדות גורפת למיתולוגיה, בתהילים שילוב של שימוש במיתולוגיה לצד דחייתה.
ו. האל בבראשית מופשט, האל בתהילים מוחשי.
ז. סדר הבריאה שונה בשני הסיפורים.
ח. בבראשית שבעה ימי בריאה, בתהילים לא נמנים הימים.
–
הסיכום הקודם: בראשית פרק א' | הסיכום הבא: בראשית פרק ג'
חזרה אל: סיפורי ראשית העולם והאנושות, סיכומים לבגרות בתנ"ך
סיפור הבריאה התנ"כי, התיאוריה המדעית וסצנה הוליוודית אחת שמגשרת בניהם
