ההגות הציונית לדורותיה: אשר גינצבורג "אחד העם"
פרקים בהגות הציונית לדורותיה – סיכומים
אחד העם שייך להשכלה היהודית הרוסית. מהו השם אחד העם ? אחד העם בא מהשכלת אודסה. אחד המגמות הפוליטיות הרווחות בחברה הרוסית הכללית דאז 1890 הייתה הניסיון של משכילים רוסיים וביניהם לא מעט יהודים ללכת אל העם. לא להסתגר באווירה האינטלקטואלית של האוניברסיטאות וללכת אל ההמון ולחנך אותו. להוציא את ההמון מההשפעה של אדוניהם הפיאודלים והשפעת הכנסיות. הרעיון היה שמאחר שברוסיה אין עוד מעמד פועלים ולכן התנועה של הליכה אל העם נקראת "ההליכה אל העם". מוצאים תופעה מיוחדת שמספר של אלפים של סטודנטים עוזבים את האוניברסיטאות ויוצאים לכפרים ללמד את הכפריים קרוא וכתוב. חלק לא קטן של אידיאליסטים אלו היו יהודים. כשמשכיל רוסי בא לכפר ומסביר שהכומר מדבר שטויות וזה אמונות תפלות זה דבר אחד, ודבר אחר הוא שיהודי מנסה לעשות זאת. השם אחד העם, הוא הד לתפיסה זו. שאתה יוצר תרבות יהודית עברית חדשה על ידי לא רק תפוצתה בקרב האינטליגנציה אלא צריך להביא את הדברים להמונים היהודים. אחד העם היה אחד מחברי תנועת חיבת ציון, והוא מזוהה עם מה שנקרא ציונות רוחנית. התזה העיקרית שלו היא שהתחייה של העם היהודי איננה מחייבת בהכרח מדינה, אלא מחייבת תחייה של התרבות העברית. ידע של ההיסטוריה היהודית, הוא חילוני אך אינו עם הארץ. אחד העם שייך לאלה שמלמדים היסטוריה יהודית, שהיא היסטוריה של העם היהודי שיש לדעת אותה, ולא לראות בתנ"ך ספר קודש שיש להתרחק ממנו. התפיסה של אחד העם רואה בצורך להנחיל את הידע בתרבות היהודית והעברית בצורה מאסיבית ולכן אחד העם הוא הראשון מבין המשכילים שכותב בעברית שאיננה מנסה לחקות את המליצה התנ"כית. אחד העם שמכיר כמובן את המשנה, הוא זה שהכניס לפובליציסטיקה היהודית את המודרניות. זו לשון רציונאלית ולשון נקייה מהפרזות שבונה את טיעוניה. בטיעון הזה אחד העם אינו שולל את המדינה כאפשרות, ויש לו ביקורת חמורה על הרצל שמתמקד בפעילות המדינית וזונח את הפעילות התרבותית. אולם לאחד העם יש מעט איבה אישית כפובליציסט אודסאי ליהודי ווינאי שהיה עיתונאי ונחשב כמתבולל מערבי. הקמת מרכז טריטוריאלי בא"י יאפשר את שימור הקיבוץ היהודי בגולה. הבעיה עם הטיעון היא כיצד יש ליצור את היישוב היהודי בא"י ללא כלים מדיניים.
הגבלה על כניסת יהודים לא"י
מתי בפעם הראשונה יש הגבלה על כניסת יהודים לא"י ? ב-1908 כאשר העלייה השנייה כבר מביאה כמה אלפים של יהודים לארץ מתחילה התנגדות בקרב האוכלוסייה הערבית וזה לאחר מהפכת הטורקים הצעירים, שרוצים רפורמה אבל רוצים הגמוניה טורקית משכת, והם מבינים שהתנועה הציונית מבקשת לשנות את ההרכב הדמוגרפי של א"י על ידי הגירה. פעם ראשונה בהיסטוריה שיש הגבלה היא רק כאשר היהודים מתחילים לבוא לארץ. לכן התזה שקודם יש ליצור תרבות ואז זה יתבטא במדינה, התיאור הוא מעניין אבל לא עומד במבחן פשוט של המציאות. אחד העם לאחר מכן רואה את החשיבות בא"י, ומסביר כיצד התמקדות בנושא המדינה יכולה להיכשל ואז כל הניסיון נכשל.
אוכלוסייה ערבית בא"י
התמודדות עם הנושא של קיומה של אוכלוסייה ערבית בא"י. אחד העם נשלח מטעם התורמים של חובבי ציון באודסה לא"י לפני הרצל ב-1891, והוא נשלח לכתוב על מה שקורה במושבות הראשונות של אנשי העלייה הראשונה שמקבלות תמיכה מחובבי ציון באודסה. אחד העם כותב חיבור בשם "אמת מא"י" שמתפרסם ב-1891 באזור אודסה. הוא מדווח על כמה תופעות שהוא מוצא במושבות היהודיות בא"י. אחת התופעות היא שמתיישבים הראשונים חלק מהם כבר לא עוסקים בחקלאות. לא רק זאת אלא הם מעסיקים כחקלאים פלחים ערבים, וכל הרעיון של יצירת מעמד איכרי יהודי שישמש בסיס כלכלי רחב למדינה עתידית מתעוות. כאשר במקביל נוצרים בגלל כניסת הערבים כעובדים, זה יוצר יחסי תלות, ובמקום ליצור מעמד של איכרים יהודים, זה יוצר מעמד של שליטים יהודים. הוא מוסיף ואומר שרגילים בחו"ל לחשוב שא"י היא לרוב שוממה וכל הרוצה לקנות בה קרקעות יכול לעשות כן, הוא כותב שקשה למצוא בכל הארץ מקומות שאינם שייכים לאיש. הוא אומר שיש אשליה שהממשלה הטורקית אינה מבינה את מטרותיה של תנועת חובבי ציון והוא כותב שהטורקים מבינים ויגיבו בהתאם. הקטע החריף מאוד הוא כאשר הוא מזהה יחס לא נאות של העולים המתיישבים הראשונים כלפי האוכלוסייה הערבית. הוא לא מדבר על עלייתה של תנועה לאומית ערבית שאינה קיימת, אבל הוא מזהה שעשויה להיות התנגדות. הוא אומר שהיחס של חלק מהמתיישבים לערבים הוא יחס נצלני שיוצר התנגדות ומנוגד ליסודות של צדק חברתי, וזה יוצר איבה כלפי המתיישבים היהודים. אנו רואים מודעות של אדם בעל רגישות מוסרית, בעל הבנה לתנועות חברתיות, לגבי כמה מקובלות בארץ. הארץ איננה ריקה. לא כל כך פשוט לקנות בה אדמות. שנית, לא ניתן לזלזל באוכלוסייה היהודית בארץ כי אם היא תצטרך היא תגיב. יש לזכור שרגישות לאפשרות התגובה, איננה כתוצאה מתגובה לאומית אלא תגובה של אוכלוסייה לגורם זר. היהודים בסוף המאה ה-19 לא היו המתיישבים האירופיים היחידים. היו הטמפלרים הגרמנים שהאמינו שנוצרים טובים צריכים לחיות בארצו של המשיח. הם אחראים להקמתן של כמה מושבות בא"י, אחת מהם היא הקריה של תל אביב, בית לחם הגלילית והמושבה הגרמנית בירושלים. אחד העם פורש מפעילות ציבורית ציונית ובא ארצה. הוא נפטר בגיל יחסית צעיר. מה שלא כל כך יודעים הוא שבתו התחתנה עם רוסי נוצרי והתנצרה.
