ההגות הציונית לדורותיה: המחלוקת בין משה הס וקרל מרקס
פרקים בהגות הציונית לדורותיה – סיכומים
מחלוקת הס מרקס לאום\מעמד
בין משה הס וקרל מרקס יש מחלוקת בסיסית אחת, ולעיתים שניהם מבליעים ולעיתים פורצת המחלוקת. יש שנטען שמרקס מטריאליסט והס אידיאליסט, אבל המחלוקת העיקרית, בשביל מרקס כמו שהוא ואנגלס כותבים כל ההיסטוריה היא היסטוריה של מלחמת מעמדות. התשתית החברתית הכלכלית המעמדית קובעת את ההיסטוריה. כל התוצאות האחרות הן בניין העל שנובע מנושאים כלכלים וחברתיים. הביטויים הקלאסיים של מרקס, לפרולטרים אין מולדות, יש תודעה מעמדית חוצת גבולות. יש להם תודעה משותפת שנובעת מהיותם פועלים והיא שונה מהתודעה של הבורגני הגרמני. אצל משה הס, תמונת ההיסטוריה היא יותר דואלית. באותם כתבים שבהם מרקס מפרסם, הס טוען שיש שני יסודות- לאום ומעמד. ובכל תקופה יש דומיננטיות. אבל אי אפשר לייחס לפי הס לייחס סכסוכים לאומיים למעמדיים. אל תחשוב שתבין אותם אם תחפש את השורשים המעמדיים. הסוציאליזם המרקסיסטי לא הכיר בלאומים, וערב מלחמת העולם הראשונה הם טענו שלא תיתכן יותר מלחמה בעולם, כי פועלים גרמניים וצרפתיים לא ירימו נשק אחד נגד השני. מה שהתברר כעבור פחות משבוע כטעות. למרכיב הלאומי יש יסוד אוטונומי שלא ניתן לרדוקציה לסיבות כלכליות.
ביקורת יהודית לאומית
ההבדלים הללו מתחדדים במהפכות 1848, שמרקס לא ממש צפה, אבל ראה בכך תחילת מהפכה בורגנית. בגרמניה, באיטליה, בפולין, בצ'כיה, בקרואטיה של היום הגורם הדומיננטי היה לאומיות ולא כלכלי. במניפסט הוא מדבר על כך שתנועות לאומיות הן שריד של תקופה טרום קפיטליסטית. הוא קורא לכך שאחרי סוף הקפיטליזם תיעלם הלאומיות. לאחר מכן מרקס מסביר שהלאומיות מופיעה אצל יחידות שבהן יש אינטרס לצור שוק גדול, ומנסה לעשות רדוקציה של התנועה הלאומית להתפתחויות כלכליות. אצל הס מהפכות 1848 הן הוכחה לכך שלדעתו שהתנועה הלאומית היא אוטונומית. הס הוא הראשון שמזהה בשנות החמישים של המאה ה-19, בייחוד בגרמניה, שעולה נימה של אנטי יהודיות, שאיננה דתית. כולנו יודעים ב1850 שיש עמדה נוצרית נגד היהודים, וזו ביקורת על אי קבלת המשיח, אולי צליבתו של ישו. היהודים מסתגרים ואילו הנוצרים אוניברסאליים. זו ביקורת בעיקרה דתית. הס מגלה שבגרמניה עולה ביקורת על יהודים שאיננה דתית שמתבטאת בכך שגם אנשים שמתנצרים יש שנאה כלפיהם. זו שנאת ישראל גזעית, כלפי מתנצרים. הוא אומר שמה שמפריע לגרמני הלאומי אצל היהודים זה לא הדת של היהודים אלא החוטם של היהודים והשיער המקורזל שלו. אלו תכונות גזעיות, פיזיות, ביולוגיות. ככל שהתנועות הלאומיות גוברות באירופה, הוא רואה בשחרור לאומי דבר חיובי, אבל לזה נלווה העניין שככל שהתנועה הלאומית מתחזקת, מתחזקת גם דעה שרואה ביהודים משהו זר.
פתרון סוציאליסטי
לכן הפתרון לנושא זה הוא לא דרך הסוציאליזם, שימצאו את מקומם בעולם החדש. מדינה לאומית ליהודים בארצם ההיסטורית. וכך הס מגיע ברומי וירושלים לתזה של הצורך במדינה לאומית יהודי. הוא גם מסביר, שתנועה הרפורמה הגרמנית לא מבינה שהבעיה היא לא סוג הדת, אלא בעיה לאומית\גזעית. ולכן, הוא רואה בתנועת הרפורמה, משהו שמתכחש לתוכן הלאומי של היהדות. כשהוא מדבר על חברת העתיד, מאחר שהוא סוציאליסט שנשאר סוצ', כל עם מממש את עצמו במדינתו עם הסוצ'. ליהודים יהיה קל יותר להקים חברה סוצ' בא"י ללא הנטל של פיאודליזם. ומי יהיו המהגרים? הם יבואו בעיקר ממזרח אירופה ומהאימפריה התורכית ומצפון אפריקה. עם המודעות שלא יבואו מהמערב. הוא אומר גם שאם אתה מתבונן בחלק מיהדות מזרח אירופה ומגלים את החסידות, אי אפשר לזלזל בחסידות בתור אמונה מיסטית בכשפים פרימיטיבית ועושי נפלאות. הוא מסתכל על העדה החסידית- אם יש עדה שמוכנה ליטול על עצמה חובות חברתיות, לדאוג לפרטים בה ולחלשים, הם תשתית יותר טובה לסוציאליזם מאשר כאלה שגדלו על חברה מערבית.
