מבוא לסוציולוגיה – סיכומי מאמרים: הגלובליזציה של ישראל – מק'וורלד בתל אביב, ג'יהאד בירושלים \ אורי רם
ראו: מבוא לסוציולוגיה – סיכומים
הגלובליזציה של ישראל – מק'וורלד בתל אביב, ג'יהאד בירושלים \ אורי רם
אורי רם טוען שמשנות התשעים החברה הישראלית מצויה במשבר עמוק, והיא עוברת שינוי מהפכני. היא הופכת מחברה מדינתית-ריכוזית לחברת שוק מעמדית, ומחברה לאומית מתגבשת – למצבור של קהילות עוינות, והיא מיטלטלת בין קצוות מנוגדים, מעמדיים וזהותיים. מדובר בשינוי יסודי במבנה החברתי של ישראל ובתרבות הפוליטית הישראלית. במהלך השינוי מתחולל מאבק בין שתי מגמות: מגמה לוקליסטית ניאו-ציונית ומגמה גלובליסטית פוסט-ציונית.
רם מנתח את השינוי בהקשר של המושג "עולמקומיות", אותו הוא מציע כתרגום עברי למושג "glocality". זהו הכינוי למצב הפוסט-מודרני החדש, שהתהווה בשלהי המאה העשרים, שבו מגמות עולמיות ומגמות מקומיות, בשילובן הניגודי, החלו מחלישות את יחידת הארגון והזהות המרכזית של המצב המודרני הקודם, שהתבטא במדינת הלאום. הכוח המניע של מהלכים אלה הוא הגלובליזציה, שהיא בראש ובראשונה תהליך כלכלי וטכנולוגי. הלוקליזציה היא תגובת-נגד או מהלך נגדי, שהנו בעיקר תרבותי וזהותי.
רם מציג את ההשלכות של העולמקומיות על התרבות, על הפוליטיקה ועל החברה, בשלוש נקודות עיקריות, הסותרות אחת את השנייה:
- בהחלישה את הזהות הלאומית ובחזקה את הזכויות האנושיות האוניברסאליות – היא מרחיבה את מעגל ההשתתפות האזרחי והדמוקרטי.
- בהחלישה את המדינה ובהחלישה את העבודה לעומת ההון– היא מצמצמת את מעגל האחריות הציבורית והדמוקרטית.
- היא יוצרת מערכת עולמית חדשה מקוטבת – שהמגמות המובילות בה הן הגלובליזציה הקפיטליסטית המעמדית מצד אחד, ותגובות הנגד הלוקליסטיות, השוביניסטיות והקסנופוביות מצד שני.
את ההיסטוריה של ישראל רם מחלק לשתי תקופות:
- תקופת המודרניזציה – עד שנות השבעים, התבטאה במודרניזציה באמצעות קולוניזציה, מעבר מדפוסים חברתיים פרה-מודרניים לדפוסים חברתיים מודרניים (ממסורת, דת, קהילות אתניות, תפוצה ועיסוק בתיווך ומסחר – למודרניות, חילוניות, לאומיות וממלכתיות, טריטוריה וקולוניזציה, עיסוק בחקלאות ותעשייה).
- תקופת הגלובליזציה משנות השבעים ואילך, מתבטאת אף בדה-קולוניזציה חלקית, מעבר מדפוסים חברתיים לוקליים לדפוסים חברתיים גלובליים (מלוקליות, ניאו-לאומיות אתנית, היפר קולוניזציה, ריכוזיות, עיסוק בחקלאות ותעשייה – לגלובליות, פוסט-לאומיות אזרחית, דה-קולוניזציה, אינדיבידואליות וביזור, ועיסוק בפוסט-תעשייה ובמידע).
הזהות המדינתית-לאומית הציונית (המודרנית) נשחקת, ובמקביל נשחקות גם הזהויות המסורתיות. המרכז הממלכתי נפרם עקב הסתירה שבבסיסו, בין לאומיות אתנית ובין דמוקרטיה אזרחית, וכן עקב הניגוד בין השאיפה של השכבות הבינוניות והגבוהות לגלובליזציה כלכלית ולנורמליזציה אזרחית לבין ההתגייסות הלוקליסטית והאתנו-לאומית של השכבות הסוציו-כלכליות הנמוכות בשל האיום שבתהליך זה על מעמדן וזהותן. לעומת המרכז הממלכתי קמות הפוסט-ציונות (הגלובלית) והניאו-ציונות (הלוקלית). לעומת הגדרות הזהות הלוקליסטיות הממוקמות בקהילה היהודית, הגדרת הזהות הפוסט-ציונית ממוקדת במדינה, ככלי ומסגרת להגשמת "החיים הטובים" כפי שכל פרט או קבוצה תופשים אותם. האומה אינה מוגדרת כקהילת דם, אלא ככלל האוכלוסייה (ורק היא) המתקיימת בשטח המדינה.
הבסיס לשינוי מצוי, לטענת רם, בצמיחה הכלכלית ובשינויים המבניים שהתחוללו בכלכלה הישראלית בשני העשורים האחרונים. משנות התשעים ישראל משתייכת לקבוצת המדינות המפותחות העשירות בעולם. אחד המאפיינים של עידן הגלובליזציה היא עצם התחרות על המיקום בסולם אחיד של פרמטרים כלכליים וחברתיים. שנות התשעים היו תקופת הפריחה של תעשיית ההיי-טק, ליבת המהפכה הפוסט-תעשייתית. בשנות קיומה חוותה החברה הישראלית בדחיסות היסטוריה תעשייתית, מקבילה למהפכות התעשייתית והפוסט-תעשייתית בארה"ב ובאירופה לאורך יותר ממאה. בתקופה המאוחרת של השינוי בישראל, דפוס התיעוש הופך דומה לזה של ארה"ב, משום שהיוזמה המדינתית מתבטאת בעיקר בסלילת הדרך ליוזמה הפרטית. בשנות התשעים ננקטה מדיניות של "חשיפה", הפחתת מכסים על מוצרי צריכה רבים המיוצרים בענפים המסורתיים, וכן נחתמו הסכמי סחר חופשי עם מדינות עתירות עבודה זולה. דפוס זה הוביל להצטמקות מהירה של התעשייה המסורתית – משען התעסוקה והפרנסה של מעמד הפועלים הישראלי. סביב תל אביב התפתחו קריות היי-טק, והיא הפכה לעיר גלובלית ולאחד ממוקדי הרישות העולמי, ובעקבות כך לאחת הערים היקרות בעולם. סביב קריות ההיי-טק בגוש דן התפתחה התרבות הגלוקלית ה"בועתית" של אליטת ההיי-טק החדשה.
עד שנות השבעים הייתה לממשלה ולהסתדרות מעורבות מסיבית במשק הן בתכנון, ויסות ופיקוח והן בייזום ארגונים עסקיים, סיוע ואף בעלות עליהם. משנות השמונים מתהפכת המגמה ומתחוללת עלייה רצופה במשקל הסקטור הפרטי בתעשייה ובמשק. חלקה של ההשקעה המכוונת על ידי הממשלה ירד מ-85% מכלל ההשקעה ל-15% בלבד. המושג "הפרטה" מסמל את התפנית, והאמונה העומדת מאחוריו היא כי באמצעות ההפרטה יושגו היעדים של הגדלת היעילות של המשק והעלאתו על נתיב צמיחה ההולם הכלכלה גלובלית. ישראל בלטה עד לשנות השבעים בשיעור גבוה של עובדים בחברים מקצועיים. עם חילופי השלטון החל מאבק של ההון ושל הממשלה נגד האיגוד המקצועי, נגד ועדי העובדים וזכות השביתה, וזה עדיין נמשך גם בשנות האלפיים. אל מכירת חברות ציבוריות מתלווים גם צעדים כלכליים נוספים הכוללים חשיפה של השוק המקומי, ליברליזציה של המטבע, דה-רגולציה של העסקים, הפחתת מיסוי, הקטנת משקל ההוצאה הציבורית בתוצר, צמצום הגירעון התקציבי, הורדת החוב הממשלתי, פיחות קצבאות רווחה ועוד. אלה הם ביטויים ל"הקטנת המדינה" ביחס לכלכלה, ביטויים של תורת כלכלה ניאו-ליברלית הרואה את המדינה לא כאחראית על הפתרון, אלא כמקור הבעיה.
ביקורת על ההפרטה: היא תכנית כלכלית, אך גם שיטה חברתית וחזון תרבותי. במיון מדינות הרווחה לסוגים, מדובר על נטישת הדגם האירופי, ועל לדגם האמריקני, המכוון לאוכלוסיות מצוקה בלבד והמציע רק קיום מינימום. מדובר על מעבר ממדינת רווחה למדינת צדקה. תחום נוסף שבו מתבטאת ההפרטה הוא המהפכה החוקתית בשנות התשעים בהנהגתו של בית המשפט העליון. בית המשפט דואג יותר לביצורם של זכויות הפרט ורכושו אל מול המדינה, אך הרבה פחות – ליצירתו של מרחב ציבורי וזכויות קולקטיביות שתכליתם להגביל את כוחות השוק ולא רק את כוח המדינה. דוגמה נוספת להפרטה היא התהליך העובר על התנועה הקיבוצית. ההפרטה היא קוד הפעולה החדש של החברה הישראלית משנות התשעים. קוד זה מחליף את הקוד המדינתי המתפוגג, אשר החליף בשעתו את הקוד הקולקטיביסטי הטרום-מדינתי. הקוד החדש מתבטא בתרבות השלטונית, הפוליטית, התקשורתית והנורמטיבית בכל תחומי החיים החברתיים.
בשנות התשעים חלה גם האצה באינטראקציה הבלתי אמצעית של ישראלים עם חו"ל, אינטראקציה משמעותית ביותר במדינה שעד שלהי שנות השבעים הייתה מוקפת בגבול יבשתי עוין. היעדים הם בעיקר אירופה וארה"ב, אשר אליהם קשורה בטבורה הכלכלה הישראלית. הגלובליזציה והקשר לחו"ל מתבטאים גם בהיקף שיחות הטלפון הבין-לאומיות הנעשות מישראל. מי שאינו יוזם אינטראקציה עם חו"ל, חו"ל מגיע לביתו. הישראלים חשופים היום יותר לתקשורת מחו"ל, בעיקר לתכניות טלוויזיה אמריקניות ולחיקויים ישראליים שלהן. המהפכה ניכרת גם בשידורי הלוויין, למעשה יש בישראל "שמיים פתוחים" מבחינה תקשורתית. בשידורי הרדיו גם התחולל מהלך דומה של הפרטה והתרבות ערוצים, וכך גם בעיתונות הכתובה, בה חל מעבר מעיתונות מפלגתית וגם פרטית אך לאומית – לעיתונות מסחרית, מקומית ומקצוענית. ענף הפרסום גם הוא מן המחוללים הנמרצים של הגלובליזציה הן בתחום הכלכלי והן בתחום התרבותי. מחברה של "צנע" בשנות החמישים הפכה ישראל לחברת שפע בשנות התשעים. התפתחויות אלה בתחום התקשורת שינו את מקומה ותפקידה החברתי, היא החלה לבטא כיום מסר כפול. מצד אחד היא מבטאת את המסחור הפוליטי-לאומי הגלובלי של התרבות המתבטא במושג ה"רייטינג", אך מצד שני היא מבטאת גם "ממלכתיות חדשה" כוחנית וגזענית לא פחות מה"ממלכתיות הישנה".
ראו גם: גלובליזציה בישראל החל משנות ה-80
