מבוסס על רשות הרבים:שיחות על מחשבה מדינית \ שלמה אבינרי
שאלותיו של התחום הקרוי מחשבה מדינית או מדעי המדינה הן בסופו של דבר שאלות טיבו של הממשל המדיני והדרך הטובה ביותר לקיימו. מקובל בדרך כלל לציין את תחילתם של מדעי המדינה והמחשבה המדינית ביוון העתיקה, בין היתר משום שבחברות הקלאסיות ובמזרח הקדום לא התקיימו חברות מהסוג שיכולות לשאול ולתהות, ובכך גם לערער, על עצם טיבו של השלטון.
המחשבה המדינית למעשה נחלקת לשני סוגים: השאלות הנורמטיביות השואלות כיצד יש לנהל את המדינה, והשאלות הדיסקריפטיביות המתארות את התנהלותה בפועל, לרוב נוכח התיאוריות הנורמטיביות. הווה אומר, תמיד מצוי פער בין המצוי לרצוי במציאות המדינית וחברות מסורתיות יותר אינן יכולות לדון בפער שכזה.
ראשיתה של המחשבה המדינית אם כן מצוי ביוון העתיקה בקבוצה שנקראה בשם סופיסטים. אלא שהגותם של הסופיסטים ברובה לא נשתמרה ועיקר הידע עליה הוא דרך הדיאלוג שמקיימים עימם הוגים מאוחרים יותר כמו אפלטון ואריסטו. דומה כי אחת התובנות הראשונות שנחלה הפילוסופיה היוונית היא בנוגע לפער בין עולם הטבע ועולם האדם, בין החוק הטבעי והחוק האנושי המלאכותי, הסתירה בין הפיזיס הטבעי לבין הנומוס – החוקי-הסכמי. סדר הדברים אינו מכוחו של הטבע, אלא תלוי בעיצובו של האדם והוא אינו אחיד וקבוע.
מכתבי הסופיסטים עולים כמה נושאים הנוגעים למחשבה המדינית. אחת מהם הוא תפיסת החוק האנושי- נומוס- כפשרה בין רצונו של האדם לעשות עוול לזולתו וצורכה של החברה בביטחון ויציבות. החוק נתפס אם כן כרוע הכרחי שמגביל את חירותו של האדם בתמורה לביטחון. תפיסה אחרת של החוק היא זיהויו אצל תרזימאכוס עם רצונו של החזק שכופה את החוקים על החלשים יותר בחברה מתוך האינטרסים שלו ויכולתו להפכם למציאות חברתית.
עם זאת ניכרים מימדים דמוקרטיים בולטים בחשיבה המדינית של הסופיסטים, והם טוענים כי לכל אדם כוח לקחת חלק בהחלטות המדיניות לעומת סוקראטס שטוען כי יש צורך במומחיות בכדי לקחת חלק פעיל בתחום.
הפער שבין הפיזיס והנומוס, ותפיסת החוק כיצירה אנושית יחסית בעיקרה, קשרה את הסופיסטים לדמוקרטיה והתבססותה באתונה וכן הובילה לדגש שהם שמו על יכולת הדיבור והשכנוע משום שדפוסי החברה והשלטון נתפסו על ידם כניתנים לעיצוב דרך התדיינות.
מתוך: דיונים נבחרים על מחשבה מדינית
ראה גם: תולדות המחשבה המדינית
