היסטוריה פוליטית של אמריקה הלטינית במאה ה-20
בהשוואה בין אמריקה הלטינית של שנת 2000 לבין אמריקה הלטינית של שנת 1900 נראה כי עשרים המדינות בה עברו שינויים רבים.
- אוכלוסיית 20 המדינות מנתה בראשית המאה העשרים כ- 62 מיליון איש ולאחר כמאה שנה הגיעה לכדי 506 מיליון איש.
- המבנה הכלכלי השתנה- מכלכלת ייצוא מסורתית אשר הושתתה על שיווק יבולי הון וחומרי גלם לא מעובדים לכלכלה מגוונת הרבה יותר. ההבדל הגדול בכלכלה מתבטא במעמדה וביכולתה של התעשייה.
למרות השינויים, הפער ברכוש ובהכנסות נשאר ללא שינוי. העשירון העליון מחזיק בכ- 40% מכלל ההכנסות בעוד ששלושת העשירונים התחתונים מחזיקים בכ-10%.למעלה מ-200 מיליון מוגדרים כעניים. ארגנטינה, הכלכלה השלישית בגודלה באמריקה הלטינית שרויה במיתון עמוק, כך גם ונצואלה, בשתי המדינות לעיל יש קשר חזק בין קיפאון הכלכלה לבין משברים פוליטיים. ברזיל ומקסיקו, שתי הכלכלות הגדולות, מצליחות לשמור בקושי רב על שיעור צמיחה כלשהו.
היחסים עם ארה"ב:
שינויים דרמטיים חלו במרוצת השנים במכלול היחסים בין ארה"ב לבין אמריקה הלטינית. המאה ה-20 נפתחה בהשתלטות 'הענק מהצפון' על תעלת פנמה, במקביל השקיע 'הענק' סכומים עצומים בכלכלות של מדינות אמריקה הלטינית והציף את ממשלותיהן במלוות של בנקים אמריקאים. בעקבות כל הנאמר לעיל השתרשה באמריקה הלטינית איבה כלפי ארה"ב וכלפי מדיניותה. מדיניות 'השכן הטוב' בשנות ה-30 ומלחמת העולם השנייה תרמה ליחסים אך המלחמה הקרה ותמיכת וושינגטון בדיקטטורים מושחתים השיבו את היחסים למצבם הרעוע. בזמן המהפכה הקובנית האיבה נגד ארה"ב הגיעה לשיאה בייחוד כשניסו האמריקאים להפיל את קסטרו באמצעות צבא של גולי קובה.
אולם, המעצמה הגדולה הייתה שותפה למאמץ בחיזוק הדמוקרטיה באמריקה הלטינית. התוצאות של ההליך נראו בשנות ה-90 בעל כהונת קלינטון. ההתערבות האחרונה של ארה"ב באמריקה הלטינית הייתה ב- 94 בהאיטי ומטרתה הייתה להשיק נשיא חוקתי לשלטון. התערבות זו זכתה לתמיכה גורפת. פרדוקס שעולה מסיוע ארה"ב הוא שכאשר דעכו המשטרים הצבאיים דווקא אז פחתה רמת הסיוע הכלכלי מארה"ב. בעשור האחרון מקצה ארה"ב סיוע כלכלי רק למדינות המוכנות להלחם עימה נגד ייצור והברחות הסמים.
העתיד צופן שיפור באותה מערכת יחסים. הסיבות לאופטימיות עולות הם ממספר התיירים האמריקאים שמגיעים לאמריקה הלטינית והן ממספר המהגרים הלטיניים לארה"ב, מספר המשתווה לכמות האפרו-אמריקאים בארה"ב. למעשה הדבר היחידי אשר מעיב על אותה מע' יחסים כעת הינו החרם האמריקאי הארוך על משטרו של פידל קסטרו.
אמריקה הלטינית ודמוקרטיה:
התחזקות המחויבות למשטר הדמוקרטי באמריקה הלטינית מאז שנות ה-80 באה על חשבון ירידה בכוחם ובחשיבותם של כוחות הצבא. כניסתם הלא חוקית של הקצינים אל החיים הפוליטיים החלה להסתמן עוד בשנות ה-20 והייתה לעובדה קיימת בעקבות מהפכות 1930. במקביל לתהליך זה התגברה מעורבותם של הסטודנטים בחיים הפוליטיים ועליית נציגיהם לעמדות הנהגה. וכעת, כפי שהקצונה נסוגה בסוף המאה ממעורבות ישירה בפוליטיקה כך גם הסטודנטים.
בשנים האחרונות, עם היעלמותם של הקצינים והסטודנטים נראה כי החליפו אותם האינדיאנים. במשך 400 שנה הם היו מופלים, מקופחים ומנוצלים, רק לקראת סוף המאה החלו האינדיאנים לדבר בקולם הם. הם מעלים כעת דרישות לאוטונומיה קהילתית, חינוך, תקציבים ועוד. בניגוד לתנועות המחאה הרדיקליות שקדמו להם, הארגונים האינדיאנים של השנים האחרונות אינם שואפים לשנות את המשטר, מטרתם היא להשתתף בחיים הפוליטיים ולדאוג ישירות לאינטרסים שלהם.
המשך קיומה של הדמוקרטיה זהו האתגר החשוב שעומד כעת לפני מדינות אמריקה הלטינית. כעשרים שנה נמשכת מגמת התחזקותם של משטרים אזרחיים ייצוגיים ורב מפלגתיים. עניין הדמוקרטיה אינו חדש, כבר בעשור השני של המאה ה-20, כאשר דובי המעמד הבינוני והפועלים יצאו חוצץ נגד שלטון אוליגרכי הם עשו זאת בשם הערכים של משטר ייצוגי. אך מהפכות שנת 1930 הוכיחו שהשבר החברתי-פוליטי הוא עמוק ומסובך, מסורות השלטון הלא דמוקרטיות והמשבר הכלכלי בפרץ ב-1929 הכריעו את הכף לרעתה של הדמוקרטיה. בסוף מלחמת העולם השנייה נראה כי שוב אמריקה הלטינית עלו על הגל הנכון אך זה היה אביב דמוקרטי קצר ימים. ניצחונה של המהפכה הקובנית בתחילת שנות ה-60 חרץ את דינה של הדמוקרטיה למיתה כאשר החונטות הצבאיות בשנות ה-70 הוציאו את גזר הדין לפועל.
למשטרים הדמוקרטיים שהתפתחו בעשרים השנים האחרונות של המאה ה-20 יש סיכויים טובים יותר לשרוד. כוחה של הדמוקרטיה באמריקה הלטינית נובע כיום מכך שאלטרנטיבות קיצוניות משמאל ומימין הוכיחו עצמן ככישלונות מוסריים וחומריים. קיימת נכונות בימים אלו לקדם דברים לאט לאט, להתפשר ולהתדיין עם היריב הפוליטי. ניתן לומר כי הזיכרון של חיים מדיניים רצופי תהפוכות ואלימות במאה העשרים הוא היסוד המכונן של משטרים כיום. הנכונות לקבל למע' הפוליטית אינדיאנים, אנאלפביתיים, נשים, עושה את הדמוקרטיה של תחילת המאה העשרים ואחת בשלה יותר.
לסיכום:
הסכנות המיידיות לדמוקרטיה כעת נובעות מתסכולם של ההמונים נוכח חוסר השוויון הגדול בהכנסות, ממעשי שחיתות רבים ומתופעת העבריינות. מתקבל הרושם כי קציני הצבא נזהרים שלא לחשוף עצמם להאשמות כאילו הם עומדים לחזור למנהגיהם הנלוזים מהעבר. יש כיום הסכמה כי כל ממשלה שתעלה לשלטון שלא כחוק תמצא עצמה מבודדת ומוחרמת בידי מדינות אחרות.
כאן תוכלו למצוא סיכומים נוספים בהיסטוריה פוליטית:
מבוא היסטורי לפוליטיקה בת זמננו
כאן תוכלו למצוא סיכומים אקדמיים נוספים
