היסטוריה פוליטית: ראשית השלטון הנאצי
לאחר שלהי מרס 1933 לא נותר עוד כמעט שום גורם, שיכול היה לעכב את היטלר מלחוקק חוקים כאוות נפשו, אבל המשך קיומם של מפלגות לא-נאציות ומוסדות סוציאליסטיים, כלכליים ותרבותיים מנע ממנו לשלוט במדינה ובחברה שלטון ללא מצרים. כדי לעבור משלב של דיקטטורה בירוקרטית-אוטוריטארית לשלב של משטר טוטליטארי נחוץ היה לנתץ גם את הארגונים הלא-ממלכתיים או לשלבם במוסדות הנאציים. דברים אלו היו אמורים בעיקר ביחס לאיגודים המקצועיים. מהוויו האמיתיים של היטלר לא היו נתונים לקידום הסוציאליזם או מעמד הפועלים, אלא למניפולציות פוליטיות של כוחות אלו. אנשי "האגף השמאלי" של המפלגה הנאצית נועד להם מאז ומתמיד תפקיד של כסות סוציאליסטית, וגם לאחר ה-30 בינואר 1933 נשללה מהם כל השפעה של ממש. הקו החוקי לכאורה שנקטה המפלגה הנאצית בתחילת הדרך השפיע גם על האיגודים המקצועיים, וגרם להם לשגות באשליות ולא להשיב מלחמה משמעותית על מעשי האלימות המהפכניים שהתרבו עם הזמן. מאפריל 1933 באה בעקבות ה"גלייכשלטונג" המקיפה במינהל שורה שלמה של חוקים וצווים, ששללו את יכולת התפקוד מוועדי העובדים, מהאיגודים המקצועיים ומכלל ציבור העובדים. מסע תעמולה גדול, ביוזמתו של גבלס, חיסל למעשה את האיגודים המקצועיים. ב-1 במאי 1933 נערכו מפגנים ומבצעי ראווה בכל רחבי גרמניה בהשתתפות היטלר. הנאצים הציגו עצמם כמגניו האמיתיים של הפועל הגרמני והכריזו על "הסוציאליזם הלאומי", בלי להשאיר מרחב פעולה לאיגודים המקצועיים. עם סילוקם של כל הארגונים הפוליטיים-חברתיים עתירי המסורת של תנועת הפועלים, שהיו בעלי כוח אדיר, נעשה צעד מכריע לרתימת כל הכלכלה והחברה למשימת החימוש מחדש. המאזן של ארבעת החודשים הראשונים לכהונתו של היטלר כקנצלר מראה את ה"גלייכשלטונג" של מדינות גרמניה, את דיכוי השמאל, כניעת הרוב ברייכסטאג, התפוררותן של המפלגות ה"ותיקות", שיתוף-פעולה מרצון מצד מנגנון המדינה ה"מטוהר" ודו-הקיום הנדיב בין הצבא ובין הנהגת המדינה. רוב הארגונים הקורפורטיביים והכלכליים-פוליטיים נפלו קורבן ל"גלייכשלטונג" כבר לפני שזומן גורל דומה לאיגודים המקצועיים של הפועלים.
תמורות אישיות מקיפות הרבה יותר מאותם שאפיינו את המינהל התרחשו ברבדים העליונים של החברה הגרמנית. בהתחשב בהשלכות מרחיקות-הלכת של תמורות אלו ניתן להגדירן ללא הפרזה כמהפכה חברתית. מכאן, שכל המנסה לראות בנציונאל-סוציאליסטיים, על-פי נוסחה צרת-אופקים, דיקטטורה קפיטליסטית מוסווית, מתעלם מהשפעתו המהפכנית על המדינה והחברה.
מכל האיגודים היתה הכנעתם של האיגודים האגרריים הקלה ביותר. על האיכרות הוטלה המשימה לשמש "מנוע החיים" של השלטון הנאצי בתחום אספקת המזון וליישוב ה"אוסטראום" (האזורים המזרחיים) שיש לכבוש מידי הסלאבים.
בשלהי 1932 הפצירו כמה תעשיינים ובנקאים רבי השפעה בהינדנבורג לצרף את הנציונאל-סוציאליסטיים לממשלה "לאומית" יציבה, ולאחר זמן, כאשר היתה המפלגה נתונה במשבר, הסתייע היטלר בתמיכת ארגון הבנקאים "ברית ארץ-הריין". אלו הביעו את נכונותם לממן את מסע הבחירות של הנאצים, לאחר שתיאר היטלר באוזניהם את יתרונותיה של מדיניות אוטוריטארית ואנטי-מרקסיסטית, שבכוונתה לעודד את הכלכלה. מרגע כיבוש השלטון על ידי הנאצים מיהרו הארגונים האדירים של התעשייה והמעסיקים להבטיח למשטר את תמיכתם המלאה. בחלק מארגונים הועמדו בראשם חברי מפלגה, ואילו באחרים נערכה ראורגניזציה ברוח ה"גלייכשלטונג". בכוח אותה "גלייכשלטונג" נתנו אנשים אלה ידם, מרצונם או שלא מרצונם, למדיניות ההתפשטות הפוליטית-צבאית, היו חלק מהמשטר האוטוריטארי, וסופם שנעשו שותפים לעבירה לתוצאות מרחיקות הלכת של העסקת עובדים זרים ומחנות ריכוז. מכאן, כי אין לראות במשטר הנאצי רק תוצר לוואי של מדיניות קפיטליסטית-מונופוליסטית.
הדרישות הקונקרטיות של מעמד הביניים, שחרדתם מפני משבר תרמה רבות לניצחון הנאצים, לא עלו לאחר עליית הנאצים לשלטון עם השאיפות השלטוניות. לאחר שהשלים מעמד זה את תפקידו בכיבוש השלטון נותץ כוח ארגוניו, והוא הוכפף לפיקוח המדינה והמפלגה.
בתוך שבועות ספורים התמוטטה סופית המערכת המפלגתית על רקע ה"גלייכשלטונג" החברתי-פוליטי. ב-14 ביולי 1933 הוכרז רשמית על הקמת המדינה החד-מפלגתית. יסודותיה של הדמוקרטיה הרב-מפלגתית עורערו בר קודם לכן, עם פיזור הרייכסטאג, ביטול חוקי-היסוד, גלי הרדיפות בפברואר ומרס 1933, ולאחר מכן עם השעייתו העצמית של הרייכסטאג ומתן התוקף החוקי לשלטון הדיקטטורי.
המהלומה הראשונה כוונה נגד המפלגה הקומוניסטית. הוטל על פעילויותיה איסורים רבים, עד אשר ב-5 למרס 1933 המפלגה הוצאה אל מחוץ לחוק. לא חלפו ימים רבים וגם המפלגות האחרות הוצאו אל מחוץ לחוק. המדיניות של חיסול כל המפלגות, שכונתה בלשון נקייה בשם "מסגור", הגיעה לידי אבסורד גם כלפי חוץ, ו"המהפכה הלאומית" או המהפכה החוקית לא היתה בפועל אל הפקדת כל השלטון בידי הנאצים. היתה כאן הפרה מובהקת של חוק ההסמכה, אותה תחיקה שבאה להעניק לדיקטטורה צביון מעין-חוקי – שהרי אותו חוק כלל את ההתחייבות המפורשת שלא להכניס שינויים בממשלה הנוכחית. היטלר עתיד היה להתעלם גם מן ההגבלות האחרות שנכללו בחוק ההסמכה – המשך קיומם של הרייכסטאג ומוסד הנשיאות, והקביעה כי תקפות החוק זמנית בלבד. דבר זה לא מנע את הרייך השלישי מלהתנהל לכאורה על בסיס חוקי גם בשנותיו המאוחרות יותר ובתי המשפט של הרפובליקה הפדראלית, שקמה לאחר מפלתה של גרמניה. גם כינון המדינה החד-מפלגתית, שבא לחתום את תקופת הכיבוש השלטון בידי הנאצים, נעשה מתוך גיבוי חוקי-לכאורה, בהתאם לנוהגו של המשטר מאז ומתמיד להסוות את אופיו האוטוריטארי.
חזור אל: מבוא להיסטוריה פוליטית – סיכומים
כאן תוכלו למצוא סיכומים נוספים בהיסטוריה פוליטית:
מבוא היסטורי לפוליטיקה בת זמננו
כאן תוכלו למצוא סיכומים אקדמיים נוספים
