מלחמת האזרחים בסין- 1945-1949 – סיכום
בעקבות ההלם שגרמה הטלתן של שתי פצצות אטומיות נפילת יפן ארעה מוקדם מהצפוי ומצאה את ממשלת מפלגת האומה לא מוכנה להשלכות סיומה הפתאומי של המלחמה. מפלגת האומה נאלצה להתמודד עם כמה בעיות דוחקות ובראשן החשש שהקומוניסטים יפלשו לשטחים שנכבשו בידי יפן ויתפסו נשק ושלל מהאויב. כמו כן היה צורך להתמודד עם חדירת ברית המועצות למאנג'וריה וסירובם להיעצר כאשר נכנעה יפן. סיום המלחמה העמיד את ממשלת מפלגת האומה במצב צבאי קריטי מאין כמוהו.
לאחר כניעת יפן נפתח מרוץ פרוע בין כוחות גמ"ד (ממשלת מפלגת האומה בראשות צ'יאנג) ומק"ס (הקומוניסטים בראשות מאו):שניהם ניסו להשתלט על השטחים הכבושים ולאסוף נשק וציוד מידי האויב שנסוג. בתחרות זו נהנו הקומוניסטים מיתרון גיאוגרפי מובהק ועמדו לרשותם כוחות סדירים בהיקף מיליון איש ועוד שני מיליון אנשי מיליציה. ב-9 באוגוסט 1945 הכריז מאו כי יפן התמוטטה והגיעה שעתה של מק"ס לצאת למתקפה כללית. בתוך שבועיים מכניעת יפן הרחיבו הקומוניסטים את שטח שלטונם בעוד 59 מחוזות. כוחות גמ"ד שהיו פזורים בכמה חזיתות פתחו את המירוץ מעמדה פחות נוחה אבל צ'יאנג החליט לא לוותר על פירות הניצחון. ב 10 באוגוסט קרא למנהיגי הקומוניסטים להמנע מפעולה על דעת עצמם והורה לכוחות יפן להתגונן מפני כל כוח שאינו קשור לממשלה. במאמצו להתגונן כנגד היתרון הגיאוגרפי של הקומוניסטים ביקש צ'יאנג סיוע אמרקאי בתובלה אווירית וימית שתביא את אנשיו לשטחים הכבושים. ארה"ב נחלצה במהירות לעזרת גמ"ד. גמ"ד זכתה בסיבוב הראשון בתחרות הודות לעזרת האמריקאים ולשת"פ מצד היפנים. הממשלה החזירה לידה את השליטה כמעט בכל האזורים החשובים ואליו הכוחות הקומוניסטים נסוגו למחוזות הכפריים.
הכוחות הסובייטים לא בלמו את התקדמותם כאשר נכנעה יפן, סייעו לכניסתם של כוחות מק"ס למאנג'וריה ומסרו להם כמויות רבות של נשק שלל יפני. צ'יאנג שאף להגיע לפשרה עם מק"ס והזמין את מאו לשיחות בצ'ונג-צ'ינג. לאחר מספר סירובים החליט מאו להסכים להזמנה וב- 28 לאוגוסט 1945 העם הסיני עצר את נשמתו לקראת המפגש ההיסטורי שיכול לחסוך ממנו מלחמת אזרחים.
א.מאו בצ'ונג-צ'ינג
מאו עיבד בקפידה אסטרטגיה למו"מ, למרות הצלחותיה של גמ"ד היה מאו בטוח שמקס תשתלט בסופו של דבר על רוב האזורים אך ידע שצפויים קשיים רבים בעתיד הקרוב. לכן החליט לנהוג בדרך של גמישות ונכונות לפשרה אך לעמוד בתוקף על עניינים שחשיבותם עקרונית. בדיונים הרשמיים ביקש מאו כינוסה של מועצה לענייני האומה שיטיל עליה בדיקת הבעיות הכרוכות בהקמת קואליציה, כינוס אסיפה לאומית ואימוץ חוקה. מאו הציע לקצץ את כוחותיו עד 24 אגודות אם גמ"ד תקטין כוחותיה ל 120 אגודות. בנוסף ביקש מאו שליטה פוליטית באזורים המשוחררים (צפון סין, מונגוליה הפנימית ועוד כמה כרכים חשובים). היה גלוי שמאו מעוניין לשמור בידיו את השליטה בעניינים מקומיים אך אנשי גמ"ד סרבו להתפשר בעניין זה. גמ"ד עמדה על זכותה הבלעדית לפרוק את האויב היפני מנשקו ואילו מר"ס תבעו את הזכות לעצמם באזורים בהם פעלו בימי מלחמת העולם השנייה- גם בעניין זה לא הושגה הסכמה. מקץ 6 שבועות של מו"מ היה ברור כי לא הושגה התקדמות. מאו סרב לסגת מעמדותיו ואילו גמ"ד שנכנסה למו"מ בעמדת כוח לא רצתה לוותר על מעמדה המיוחס. צ'יאנג היה בתקופה זו בשיאו כמי שהנהיג את ארצו לניצחון כנגד כל הסיכויים, נהנה בעזרת ארה"ב וחתם הסכם ידידות וברית עם סטלין ונהנה מיתרון עצום על יריבו, לא היה לו שום עניין בהסדרים שהציע מאו בשלב זה. היה ברור שהשיחות לא הובילו לתוצאות של ממש אולם עומק חילוקי הדעות בינהם לא נגלה לעיני הציבור.
ב. מהלכים סובייטים במאנג'וריה:
פעולת ברית המועצות במאנג'וריה עמדה בניגוד מחולט להתחייבותה במו"מ על ההסכם עם סין לפיו היה על סטלין להתחיל בפינוי 3 שבועות לאחר מועד כניעתה של יפן. סטלין לא ציפה כי הקומוניסטים יתפסו את השלטון בסין וייעץ למאו להגיע עם להסכמה עם צ'יאנג אך לאחר מכן שינה את עמדתו לאחר המלחמה והתרשם מחוסנה ותושיותה של מק"ס. מרגע בו ביסס סטלין את זכויותיו במאנג'וריה כוחותיו החלו לבזוז ולהעביר ציוד יקר לרוסיה כשלל מלחמה. ומנעו כניסתם של כוחות גמ"ד למאנג'וריה. צ'יאנג החליט להחזיר לידיו את מאנג'וריה שהשליטה בה לדבריו הייתה הסיבה למלחמה עם יפן. במאי 1946 פינתה ברית המועצות את כוחותיה ממאנג'וריה.
ג. מרשל בסין:
בנובמבר 1946 וושינגטון הציב תנאי להמשך תמיכתה בממשלת האומה- בתנאי שזו לא תשתמש בנשק אמרקאי במלחמת האזרחים ותחתור להסכם עם הקומוניסטים. הנשיא טרומן מינה את גנרל ג'ורג' ק' מרשל כשגריר ונציג מיוחד של הנשיא בסין ב 27 בנובמבר 1945. מרשל הגיע לסין בדצמבר 45 ומצא כי שני הצדדים נכונים לקבל את שרותיו כמתווך ולקבל את 3 היעדים שהציע: הפסקת אש , כינוס ועידה פוליטית שתדון בהקמת קואליציה, גיבוש כוחות גמ"ד ומק"ס לצבא לאומי. מתחת למעטה החמימות וההוקרה שחשו ראשי גמ"ד ומק"ס כלפי מרשל היו קיצונים שחשו איבה כלפי ההתערבות של האמריקאים. שני הצדדים הציבו תנאים שונים לשיתוף פעולה: ממשלת גמ"ד דרשה שהקומוניסטים ימסרו לידיה את צבאם לפני שתקום ממשלה חוקית. הקומוניסטים עמדו על כל במיזוג הצבאות יתבצע רק לאחר הקמת ממשלה חוקית. גמ"ד קראה לקואליציה לפי שיטה נשיאותית ואילו מק"ס דגלה בשיטה פרלמנטארית. תיווכו הפעיל של מרשל השיג תוצאות מהירות ומרשימות: הסכמה על כינוס ועידה פוליטית מייעצת (ופ"מ), הפסקת אש ופתיחת קווי תחבורה מחדש. תוצאות עבודת ופ"מ היו נוחות יותר לקומוניסטים ושיקפה רצון כללי לשלום ולשלטון דמוקרטי. הישג נוסף של מרשל היה ההסכם ב25 בפברואר 1946 בדבר צמצום יחסי של מצבות הכוחות של גמ"ד ומק"ס ושילובם במסגרת צבא לאומי.ההסדר הצבאי נטה לטובת ממשלת מפלגת האומה שכן ירדה השפעת הקומוניסטים במאנג'וריה וצפון סין.
ב11 במארס 1946 חזר מרשל לארה"ב בהקלה ושביעות רצון אך במהלך היעדרותו מהשטח עמדה המציאות במבחן. בין גמ"ד למק"ס שררה חשדנות מלכתחילה כיוון ששתיהן היו מפלגות מהפכניות שחתרו ליעדים שונים, השת"פ בין השתיים היה כמעט בלתי אפשרי והושג רק על בסיס כורח השעה. נוכחותו של מרשל מנעה בעד שני הצדדים מלנפץ את מראית העין של השת"פ בינהם אך מרגע שנעלם התעלמו מהפסקת האש וחשו לשפר עמדתם בשדה הקרב למען יוצבו במצב טוב אם לא יתממש ההסדר הסופי. התהליך הסלים במהירות ללחימה מלאה באפריל 1946.
הלחימה במאנג'וריה הייתה חריפה במיוחד, יתכן והלחימה הייתה יוצאת מכלל שליטה אלמלא חזרתו של מרשל לסין. ב-6 ביוני הוסדרה הפסקת אש ל-15 יום, אולם בשתי המחנות גברה התחושה שמרשל גוזל מכל אחד מהם את נצחונו המלא. הקומוניסטים האשימו את ארה"ב בצביעות- סיוע לגמ"ד בעודה מעמידה פני מתווכת ודרשו את פינוי הכוחות האמריקאים מסין, ואילו צ'יאנג טען כי אם מרשל היה מחכה בסבלנות הקומוניסטים היו מתפשרים ומבקשים להגיע להסדר. באמצע 1946 החליטו גמ"ד ומק"ס להתעלם ממרשל שהשפעתו עתה הייתה בשפל המדרגה. ממשלת מפלגת האומה פרסמה ב-4 ביולי 1946 הודעה חד צדדית לכינוס אסיפה לאומית תוך התעלמות מהחלטת ופ"מ וזה הוביל את מק"ס למלחמת הגנה עצמית. הקרע התרחב והפך לתהום שאין לגשר עליה. מרשל הזהיר את צ'יאנג מפני התמוטטות כלכלית שתגרור ניצחון קומוניסטי- אך ללא הועיל. עד ספטמבר 1946 נצחו כוחות גמ"ד כמעט בכל הקרבות, ב-1 באוקטובר הזהיר מרשל את צ'יאנג כי אם לא תופסק הלחימה הוא יפסיק את מאמצי התיווך ויחזור לארה"ב. צ'יאנג סירב לעצור וכעבור חודש ב-8 בנובמבר הכריז על מחווה מפוארת- בלימת המתקפה כדי להניח למפלגה הקומנוסטית ולליגה הדמוקרטית לחזור בהן מעמדותיהן. צ'יאנג היה בטוח ביכלתו לנצח ומרשל הבין ששליחותו נחלה כשלון. מרשל נקרא ע"י הנשיא טרומן לשוב הביתה בינואר 1947 וחלומם של האמריקאים על תיווך בסין הגיע לסיומו. מרשל חזר הביתה ונעשה שר חוץ אבל שהותו בסין הותירה בו משקעים ומרירות שמנעה בעדו מלפתח מדיניות חיובית כלפי סין.
ד. מלחמת האזרחים
באמצע 1946 החליט צ'יאנג לישב את הבעיה הקומונסטית בכוח הזרוע למרות אזהרות מארה"ב שלא תממן את מלחמת האזרחים שלו. אנשי מפלגת האומה סרבו לקבל את אזהרת ארה"ב כיוון שחשבו שהאמריקאים לא יכולים להרשות לעצמם להניח לסין להשמט לידיים קומוניסטיות ולכן בשעת הצורך הם יחלצו לעזרת ממשלת גמ"ד.
בשלב הראשון גמ"ד נחלה ניצחון בכל עימות עם האויב ומק"ס נערכה למלחמה ממושכת וקשה. עד תום השנה הראשונה של המלחמה הצטמצמו שטחי הקומוניסטים ב 191,000 קמ"ר וב- 18 מיליון תושבים. שרשרת הניצחונות הצבאיים רוממה את רוחו של צ'יאנג והניעה אותו לצאת למתקפה פוליטית. האסיפה הלאומית כונסה ב 15 בנובמבר 1946 ואימצה חוקה חדשה ב25/12/1947 . מבנה הממשלה נקבע כתערובת של שלטון נשאותי ופרלמנטרי. כצפוי השתלחו הקומוניסטים כנגד החוקה והוקיעו אותה כבלתי חוקית. אולם אנשי גמ"ד המשיכו ובחרו אסיפה לאומית חדשה ומינו חברי יואן מחוקק. ב 19 באפריל 1948 בחרה האסיפה את צ'יאנג לנשיא הרפובליקה.
באמצע 1947 הסתמן מפנה בלחימה. המכונה הצבאית של הממשלה החלה לחרוק – בין השאר מחמת הצורך בהפרשת חיילים לשטחים שכבשו וצמצום הכוח הלוחם הפעיל כתוצאה מכך. מנגד הצבא הקומוניסטי הלך והתרחב בהתמדה והחלו לזכות בניצחונות. כוחות גמ"ד ספגו מהלומה כבדה במאנג'וריה ומערכה זו עלתה לצ'יאנג ברבים מחייליו הטובים ובפגיעה קשה במורל לוחמיו. בעקבות מהלומותיו הבלתי פוסקות של האויב איבדו רבים מקציניו של צ'יאנג את רוח הלחימה שלהם. מספטמבר 1948 ועד ינואר 1949 איבדה הממשלה מיליון וחצי איש וכוחות הממשלה התמוטטו. בינואר 1949 אילצה סיעת השלום בגמ"ד את צ'יאנג להתפטר וסגן הנשיא דזונג- ר'ן קיבל את סמכויותיו. הוא ניסה לפתוח במו"מ עם הקומוניסטים אך ללא הועיל. מאו, שהניצחון היה כבר בהישג ידו לא ראה סיבה להתפשר. הקומוניסטים התקדמו בכל החזיתות ולא היה שום כוח שיכול לעמוד בפניהם. בטרם נכבשה סין כולה הכריז מאו על הקמת רפובליקה עממית סינית ב-1 באוקטובר 1949. כאשר נמלטה ממשלת גמ"ד לטאיוואן ב 8 בדצמבר, נשלם ניצחונם של הקומוניסטים בסין היבשתית. מקץ 28 שנות מאבק (1921-1949) נעשה מאו דזה-דונג שליט בסין.
ה. תפקידה של ארה"ב:
שגיאתה העיקרית של ארה"ב נבעה מחוסר יכולת לפתח מדיניות החלטית כלפי סין. היא לא התנערה לחלוטין ממשלת גמ"ד והמשיכה להעניק לה סיוע מוגבל. הסיוע קוצץ והיה בגדר "מעט מדי, מאוחר מדי". ביש מזלה של ממשלת האומה נבע מכך שהסתבכה בפולטיקה האמריקאית בשנת בחירות. תומס דיואי, המועמד הרפובליקני הכריז כי אם יבחר יושיט יד לסין לסיוע רחב מימדים. אבל טרומן הדהים את העולם משזכה בבחירות. טרומן דחה את בקשות הסיוע של ממשלת סין. בעקבות התפטרות צ'יאנג הבינה ארה"ב כי מוטב לה להסתלק מסין. במבט לאחור ניתן להאשים את ארה"ב במחדלים רבים, אבל אין להחזיקה אחראית "לאובדן" סין שמעולם לא הייתה "שלה". הקומוניזם הסיני היה פרי התפתחות פנימית תוססת ביותר במשך 30 שנה ואין להעלות על הדעת שהתערבות חיצונית כלשהי הייתה עשויה לשנות את מהלכו. התערבות הייתה יכולה לעכב את עליית הקומוניזם אך לא לבלום אותו לצמיתות. וושינגטון מצאה את עליית הקומניזם בסין כלא רצויה אך נסבלת הואיל וסין לא הייתה עתידה להוות איום על בטחון ארה"ב.
ו. מדיניות ארה"ב במבט לאחור:
המדיניות האמריקנית הידידותית כלפי סין לא נבעה מזיקה סנטימנטאלית אלא מאינטרסים אסטרטגים וכלכליים אמריקאיים במזרח אסיה שלאחר המלחמה. ארה"ב רצתה לכונן מאזן כוחות חדש במזרח אסיה שבו היא תתפוס את המקום המרכזי, אולם עשו זאת בהקצאה מזערית כיוון שהשקעתם העיקרית בתקופה זו הייתה באירופה. מדיניות זו חייבה ברית חזקה עם אחת משתי המדינות הגדולות באזור: סין או יפן. וושינגטון החליטה לתמוך בסין ושמרה לעצמה כאופציה את יפן כעוגן לאינטרסים אמריקאים במזרח אסיה. מטרת ארה"ב לטווח הארוך הייתה עידוד התפתחותה של סין חזקה וידידותית שתשמש משקל- נגד ברה"מ. היה ברור כי לא סין בשלטון קומוניסטי ולא סין חלשה המזמינה חדירה סובייטית תגשים את יעדים אלה. לכן ארה"ב העניקה סיוע לממשלת מפלגת האומה. בשלב הראשון של המלחמה ארה"ב ראתה בסין קרש קפיצה להסתערות על איי הבית של יפן אך בהמשך אסטרטגיה זו הוטלה בספק ונזנחה בנובמבר 1943 (ועידת קהיר). לאחר מכן הזירה בסין נועדה למשוך ולרתק כוחות יפנים הרחק מזירת לחימה של האמריקנים באוקיאנוס השקט הדרומי והמרכזי. החשש מפני מלחמת אזרחים בסין הניע את האמריקאים לפעול להשגת הסדר פוליטי בין גמ"ד ומק"ס. האינטרסים של ארה"ב חייבו גמישות ושת"פ עם כל הנהגה אחרת בסין (קומוניסטים) אשר תראה מבטיחה יותר, כאשר הבינו כי קיימת אפשרות שממשלת האומה תתמוטט. אחרי שהורתה למרשל לחזור בתחילת 1947 לא התכוונה ארה"ב להשקיע את עיקר משאביה בסין כיוון שאירופה עמדה בראש מעייניה. במאי 1947 הוצבה סין במקום נמוך ברשימת המדינות הראויות לסיוע אמריקאי והוחלט לשקם את יפן כבסיס חלופי לעוגן במזרח אסיה. אנשי גמ"ד האשימו את וושינגטון בסיכול ההזדמנות שניתנה להם להרוס את יריביהם, ואילו הקומוניסטים תקפו את האמריקאים על שהעמידו פני מתווכים בעודם מושיטים סיוע לממשלת גמ"ד. צ'יאנג חתר ליישב את בעיותיה הפוליטיות של סין בדרכים צבאיות ולמעשה סלל את הדרך לניצחון הקומוניסטים. צ'יאנג פעל מתוך הנחה כי האמריקאים לא ישלימו עם החלפת משטרו במשטר קומוניסטי וכן יתמכו בו בסופו של דבר. אולם הוא לא לקח בחשבון את הסברה כי התמיכה בסין הייתה יקרה מדי מבחינת האמריקאים שכבר לא ראו בסין עוגן אסטרטגי.
ארה"ב לא הצליחה להשיג את יעדה בסין ובנוסף קוממה נגדה את הקומוניסטים. ארה"ב נכשלה בכך שלא הייתה מסוגלת לגשר על התהום שבין מטרותיה לבין מציאות החיים בסין.
ז. סיבות לנפילת ממשלת האומה:
הסיבה החשובה ביותר לנפילת גמ"ד היא המלחמה בת 8 השנים עם יפן, שהתישה את הממשלה מבחינה צבאית, פיננסית ורוחנית. המחיר ששלמה הממשלה בניצחון במלחמה נגד יפן, היה המרכיב הראשון בתהליך שהביא לנפילתה.
עוצמה צבאית מדומה: צבא הממשלה יצא ממלחמת סין-יפן מצויד ומאומן אולם היה ארגון לאה ותשוש. הם נלחמו כאשר נצטוו במלחמת האזרחים אולם בלי חפץ וברפיון. הקומנסטים לעומת זאת הרחיבו את כוחותיהם במלחמה ביפן והפכו לנמרצים ובטוחים בעתיד. ההבדל ברוח הלחימה תרם רבות לתוצאות המערכה. בנוסך לסוגיית הלאות האסטרטגיה המוטעת של הממשלה גרמה למותם של יותר ממליון חיילים בין ספטמבר 1948 לינואר 1949. גלעין הצבא נהרס ומה שנותר ממנו לא היה עוד מסוגל להמשיך בלחימה.
אינפלציה וחורבן כלכלי: האינפלציה הדוהרת שהחלה להשתולל עוד במהלך המלחמה עם יפן התגלתה כהרסנית עוד יותר מהלאות והשגיאות האסטרטגיות. האינפלציה וניהולו הכושל של המשק שברו את מטה לחמם של מאות מליוני סינים, והממשלה נעשתה מוקצה מחמת המיאוס. לכן רוב הציבור לא התנגד לחילופי שלטון ואף תמך בכך.
אובדן אמון הציבור: היחס המזלזל וההתנהגות של אנשי שלטונות גמ"ד כלפי העם גרם לנזק חסר תקנה. כאשר שבו מהמלחמה עם יפן הם התייחסו בבוז לתושבים . פקידי הממשלה לקחו לקיסם רווחים ולא דאגו לרווחת האזרחים. השחיתות הרבה של השלטון גרמה להתמרמרות האזרחים ומיליוני האזרחים שסבלו מכך לא התנגדו להחלפת השלטון.
כשלון התיווך והסיוע של ארה"ב: יתכן כי השתלשלות האירועים בסין הייתה שונה אילו אימצה ארה"ב מדיניות אחרת בשנות המלחמה עם יפן. אילו הושיטה לסין סיוע משמעותי יותר בארבע שנות המלחמה הראשונות יתכן כי מצבה הפיננסי של ממשלת האומה היה מאפשר את בלימת האינפלציה עוד בתחילתה וזה היה מונע את ההתמוטטות הכלכלית בסין. שנית, אם ארה"ב הייתה ממשיכה להחזיק באסטרטגיה הראשונית שלה – התקפה על יפן מסין היבשתית- היו נוחתים בשטח חיילים אמריקאים ומוסרים שטחים מיפן לממשלת האומה. אולם שינוי האסטרטגיה בארה"ב (ההחלטה לפלוש ליפן מהאוקיינוס השקט, ללא כניסה לסין) הפך את מפלגת האומה הסינית לחסרת חשיבות אסטרטגית. בנוסף להחמצות בתחום הכלכלי והצבאי ארה"ב איבדה שלוש הזדמנויות דיפלומטיות להשפיע על סין השפעה מכרעת. במבט לאחור החמיצה ארה"ב את כל ההזדמנויות שניתנו לה בסין.
הימנעות מרפורמה חברתית וכלכלית:סיבה נוספת לנפילת גמ"ד נובעת מהפיגור המתמשך בביצוע רפורמות חברתיות וכלכליות שהיו נחוצות מאוד. בעקבות עיכוב המלחמה עם יפן וחמש המערכות נגד הקומוניסטים לא נותר למפלגת האומה פנאי ומרץ להתמודד עם בעיות שנראו לה פחות דוחקות כמו צדק כלכלי ורפורמה חברתית. אנשי השלטון של גמ"ד עשו הפרדה מוחלטת בין שליטים ונשלטים ולא השכילו להבחין בפוטנציאל המהפכני של המוני האיכרים, ומשום כך לא ניסו מעולם לארגנם. דווקא בתחום המוזנח הזה מצא מאו מנהיג הקומוניסטים את ביטויו המצליח ביותר. "אבן מאסו הבונים הייתה לראש פינה".
חזור אל: מבוא להיסטוריה פוליטית – סיכומים
כאן תוכלו למצוא סיכומים נוספים בהיסטוריה פוליטית:
מבוא היסטורי לפוליטיקה בת זמננו
כאן תוכלו למצוא סיכומים אקדמיים נוספים
