היסטוריה פוליטית של זמננו: התבססותה של גרמניה הנאצית
מבחינה פוליטית, רפובליקת ווימאר חיה ממשבר למשבר. כל אחד ניסה לתפוס השלטון, היו הפיכות, אינפלציה, שביתות, טעם רע מאוד בגלל ורסאי, השטחים במזרח, הנזקים, ההפסד. בתוך כך – פוליטיקה דמוקרטית.
בתוך הפוליטיקה הזאת, יש איש הבולט במודרניות שלו – אדנההאור. היה ראש עיריית קלן, וסוג הדמוקרטיה שייצג מבחינת התרבות הפרוסית הייתה אותה דמוקרטיה רקובה של ווימאר שהולכת לפורר את גרמניה. הגיע עד כדי כך, שהמתחרה המרכזי שלו – שטרסרמן – שהיה אמור להיות גם דמוקרטי ופתוח – חיסל אותו, כי ראה בו סכנה, כיותר מדי פתוח ומתקדם ביותר – בעוד שלפי דרכי המזרח הפוליטיקה צריכה להיעשות בחדרי חדרים, בין האליטות ולאחר מכן להנחית זאת על העם.
כלומר, האפשרות שתצמח שם דמוקרטיה כמעט לא הייתה קיימת כי היה יסוד תרבותי של אנטי-דמקורטיה, אצל האליטות הגרמניות (היונקרים, אילי התעשייה וכו').
היטלר בתחילת הקריירה הפוליטית שלו – יש לו תוכנית דומה מאוד לתוכנית הראשונה של הפשיסטים באיטליה. מסכמת בכמה משפטים שאנים אוהבים לצרוך – יטול מהאצולה את הפריבילגיות, את האדמה מהיונקרים והרווחים הלא חוקיים שתעשיינים ואילי הון עשו במלחמת העולם הראשונה על הגב של העם הגרמני. מושך אנשים רבים – מובטלים, אנשים שנפגעו כלכלית וכו'. המפלגה הולכת וגדלה. גם בשנות ה-20, על רקע המשבר הכלכלי הגדול העולמי שפגע מאוד בגרמניה, שהפך את הנקודות הללו למרכזיות בשיח הגרמני. הכל מסתדר עם התעמולה נגד המודרניות – הכל נתפס כתוצאה של כך, קונספירציה רחבה.
היטלר היה צריך לעלות לשלטון. אחרי המשבר העולמי ישנה קפיצה בתמיכה שלו. ב-32 – מקבלים כבר 37%, אך לא מספיק כדי שיקראו להם לקואליציה. הקומוניסטים היו גם שם – תהליך של קיטוב בפוליטיקה הגרמנית, ככל שהמשבר התגבר פחות ופחות הצביעו עבור המרכז כשיש קיטוב כזה, צריך להחליט לאיזה כיוון הולכים. במצב זה ברור שהינדנבורג, הנשיא, שלו יש עוד הרבה סמכויות, מובן שלא יקים ממשלה חדשה עם הקומוניסטים.
אך כדי שהיטלר יעלה לשלטון צריך למחוק את הסעיפים החברתיים הפופוליסטיים, כדי לרצות את הימין שביכולתו להעלות את היטלר לשלטון. כל אותם אנשים שיצא נגדם – היונקרים, התעשייתיים וכו'. היטלר מפסיק לדבר נגדם, והם מאפשרים לו לעלות לשלטון. שכן כמו בכל מקום באירופה, זלזלו בנאצים ובפשיסטים, שנחשבו ביניהם כאספסוף ובריונים נחותים- אך אז היטלר הצליח לעלות לשלטון.
האלימות החזיתית נעלמת – אמרו לאנשיהם להוריד את הפרופיל, ומיד יש הרגשה של התייצבות של המדינה. מה גם שאז השתמשו בתקנות חירום שטיפלו באופוזיציה, וישנה רגיעה תעשייתית מהירה. מובן שלא פתר את הבעיה – כיוון שהמפלגה הייתה מורכבת ממילציות שונות. היטלר עבד בשיטה אחרת ממוסוליני – חילק סמכויות בין הגופים השונים. המילציות היו מאוד מסוכנות, במיוחד ה-SA. ישנה בעייה כיצד להשתלט עליהם כעת – הם רוצים להמשיך עם המהפכה הנאצית, במיוחד בקטע הפופוליסטי שלה – להעביר כסף מהעשירים אליהם.
אולם מובן שכעת היטלר לא יכול להרשות זאת לעצמו.
**ברקע גם קיים הצבא הגרמני. מכיוון שהוטלו עליו מגבלות, הגרמנים יצרו תשתית של צבא שכלל רק קצינים, כך שבשעת פקודה יוכלו להקים עליה צבא גדול יותר. כמו כן, המשיכו לייצר נשק ברוסיה, שגם היא הייתה מוקצית. כולם ידעו זאת ולא ידעו איך להתמודד. כלומר פנטזיות ההשתלטות של היטלר לא היו רחוקות מהמציאות.
אולם, כדי לעשות זאת, היטלר היה צריך את תמיכתם של הימין: התעשיינים והצבא. הם לא אהבו את ה-SA, ששבר את הדומיננטיות שלהם בשדה פוליטי ושבר את מאזן האלימות. לכן, היטלר מחליט לחסל את ה-SA, ואכן עושה זאת ביוני 34 – "ליל הסכינים הארוכות".
הורגים את רם ואת אנשיו – האליטה של ה-SA, מה שאיפשר לשלוט בארגון ולגרום לו להתייצב לימינו של היטלר. כעת לא היה בעל שאיפות הפיכתיות של שינוי הסדר החברתי.
אך כדי לדייק – לא שהיטלר עשה פנייה של 180. זכר את מה שראה בוינה ואת התמיכה של לוגר. לכן התוכנית לשקם את גרמניה כללה את הגדלת ההוצאה הציבורית בצורה נשלטת והפעילו תוכניות רווחה. לקחו רעיון ישן של ביסמרק – בשביל להחליש את השמאל צריך לתת רווחה לשכבות הרחבות. נתנו לאנשים אך לא בצורה סוציאליסטית, כי לא פגעו בקניין הפרטי. עשו זאת דרך מערכת הבריאות, ובעיקר עבודות יזומות.
עם ביטול חוזה ורסאי ב-35 – ניתן לתעשייה הגרמנית תוכנית חימוש אדירה, וכך ניתנו אותן העבודות. עם חלק מהתעשיות אומנם הייתה בעיה שכן יהודים עמדו בראשיהן, אך הם סולקו. חלק מההליכה הזאת לקראת העם – רעיון הפולקסוואגן. זוהי תוכנית ממשלתית – יועד להיות מכונית לכל פועל. זהו אחד מסמלי הרייך השלישי.
הרעיון של הרייך השלישי היה של האינטלקטואלים של המזרח. הועלה רעיון שלעם הגרמני יש תפקיד היסטורי אוניברסאלי – לבנות את אירופה. הרייך הראשון גרם את הפיאודליזם והקים את האימפריה, הרייך השני ניסה לבנות את האימפריה אך נכשל כי נתן יותר מדי מרחב לליברלים והסוציאליסטים. לכן צריך להקים רייך שלישי (הספר פורסם ב-23 כשהיטלר עוד היה שולי בפוליטיקה הגרמנית) – שוב מראה כמה היטלר היה אקלקטי, וישב על מוטיבים שהיו קיימים ומושרשים בחברה הגרמנית, ועשה מערבוב של כולם את גרמניה הנאצית.
