מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית: הסכסוכים הפנים-יהודיים
מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית
למעט חריגים קטנים אך משמעותיים, כגון רצח רבין, הסכסוך הפנים יהודי מנוהל ללא אלימות. אין בו תחושה של איום פיזי משמעותי. כשיש מחתרת יהודית, היא פועלת נגד פלסטינים ולא נגד יהודים. אלימות שיטתית נגד יהודים אינה מהלך הקיים בישראל. לכן כל אופיו של הסכסוך הפנים יהודי שונה לחלוטין מהמישורים השונים של הסכסוך הישראלי ערבי.
אולם, זה לא אומר כי לא קיים איום משמעותי הנובע מהסכסוך הזה. קיימים בסכסוך הזה אלמנטים מאיימים, לאו דווקא פיזיים. מדובר במחלוקת שיש בה מרכיבים של זמן ויחסים כוחניים ומאיימים. מעניין לציין שיש אנשים בשמאל הישראלי שיותר קל להם להרגיש אמפתיה לערבים מאשר לחרדים, דבר המקבל ביטוי רב שקולנוע ובתיאטרון.
בראשית המדינה הציבור החרדי היווה 6% מהציבור היהודי בישראל. כיום הוא עומד על סביבות ה-10%, אולם בכיתות א' הוא מהווה 30% מהילדים היהודים. כיום ישנם 16 ח"כ חרדים. בעוד שהבוחרים של ש"ס מעורים בחברה ורובם שירתו בצבא, ילדיהם כבר אינו מעורים. החרדים התגלו כממשיכים הפוליטיים המיומנים ביותר של דור הקמת המדינה. דור הקמת המדינה היה דור שהשקיע רבות בבניית הכח הפוליטי, בעיקר באמצעות מינוי של אנשי שלומם. בהמשך הגישה הזו השתנתה לטובת בנייה של שירות ציבורי בלתי מוטה. החרדים לא עברו את השינוי הזה. כיום, רוב הדיינים הם חרדים. כך גם רוב משגיחי הכשרות והשמיטה, הפקידות הנוגעת לדתות ועוד. זה חלק מהמאבק על שער הכניסה לעם היהודי.
לאור המצב כיום, של קבוצה שגדלה באופן מהיר, מבדלת את מערכי הלימוד שלה מלימודי הליבה ומקבלת מימון ציבורי מלא, המגזר החרדי רק ילך ויגדל. אמנם מדובר על מיעוט, אבל מדובר על מיעוט לא יציב, שהולך וגדל בהתמדה. בהתאם, המפלגות החרדיות דואגות לתחזק ציבור מצביעים שהולך וגדל.
האיום הפוליטי מקדים את האיום הדמוגרפי, הן בשל המיומנות הפוליטית והן בשל היותם לשון מאזניים. אחד המאפיינים המבדילים בין הדתיים הלאומיים והחרדים הוא היחס למדינה. החרדים מתייחסים למדינה באופן אינסטרומנטלי לחלוטין, בניגוד לדתיים הלאומיים שמעניקים למדינה ערך עצמאי.
בנוסף, קיים איום כלכלי-חברתי, בתחום המקרו כלכלה. מדינה מפותחת היא מדינה שיש לה צמיחה שמאפשרת תל"ג גבוה לנפש. היצירה של תל"ג לנפש היא פונקציה של יכולת ייצור גדולה של המשק. המשק צריך לצמוח בקצב מהיר מגדילת האוכלוסיה כדי לספק רווחה לכולם. כחלקים גדולים וגדלים באוכלוסיה לא תורמים להגדלת התל"ג ונוגסים במשאבי המדינה, יש סיכון לצניחה של התל"ג לנפש לצד גידול באוכלוסיה. ייתכן מצב של אי יכולת של המדינה לספק לכל אזרחיה את רמת הרווח והשירותים שהם רוצים ורגילים אליה. בקיצור, יש חשש להפיכה של מדינת ישראל למדינת עולם שלישי. מדובר באיום משמעותי על המדינה ועל החברה. יש סכנה לבריחה של החזקים שתאיץ את התהליכים הללו, ובכל מקרה הוא מביא לתחושה של ניצול בקרב החלקים היצרניים בחברה. ההליך הזה מואץ ע"י קיומו של מגזר המאופיין במשפחות גדולות, השתתפות נמוכה בכח העבודה, וכישורי עבודה תחרותית נמוכים.
הפטור משירות צבאי ניתן למי שתורתו אמנותו. בתחילה היה מדובר בקבוצה של 400 אברכים, בעוד שהיום מדובר על עשרות אלפי אנשים. ע"פ ההסדר, מי שלא לומד, אמור ללכת לצבא. אולם, בשל אי הרצון להתגייס, הם נשארים במסגרת של תורתם אמנותם. חוק טל נועד להתגבר על הכשל הזה ולהעניק לחרדים שנת הכרעה שתוביל לרכישת הכשרה מקצועית ושילוב בשוק העבודה.
חשוב להבחין כי הסכסוך אינו סכסוך בין דתיים לחילוניים, אלא בין תת קבוצה של הדתיים המבדילה את עצמה מהמדינה לבין קבוצה יצרנית הרואה ערך בקיומה של המדינה. יש כאן יחסים מורכבים מאוד הכוללים מרכיבים של דמוניזציה, תחושת עליונות, וכעס ושנאה בין הקבוצות.
נוסף על הבעיות הכלכליות והפוליטיות יש בעיה משמעותית של זהות. יש תחושה בקרב החילוניים שהחרדים הם היהודים האמיתיים. יש כאן איום על הזהות וחלק מהכעס של החילוניים כלפי הדתיים נובע מכך שחרדים מזכירים להם את הבתים שמהם הם באו – קצת יידישקייט. מדובר בחוסר ביטחון תרבותי של החילוניים אל מול הזהות המגובשת של החרדים. מדובר במימד מסוים של קנאה. מצד החרדים לעומת זאת קיים זלזול עמוק בהוויה החילונית – "העגלה הריקה". כאן מתחילה השאלה – מיהו יהודי? השאלה מתרחבת לדורות הבאים – למי יהיו נכדים יהודים?
הטענה של החרדים היא שהסיכוי שנכד של חרדי יוותר יהודי הוא גדול עשרות מונים על הסיכוי של נכד יהודי לחילוני. בנוסף, הטענה מתחזקת לאור המימד הכמותי, כאשר היהודים החילוניים מתרבים בשיעור נמוך הרבה יותר משיעור הריבוי בקרב החרדים.
מאפיין נוסף של המגזר החרדי הוא העובדה כי הם נהיו מאוד ימניים, מה שצורם עוד יותר לאור חוסר הנכונות שלהם להשתתף במאמץ הביטחוני.
עלינו לראות כיצד מתמודדים עם הסוגיה הזו, למשל באמצעות קביעה כי יש נושאים שלא ניתנים למו"מ, או באמצעות נטרול כוחו של המגזר באמצעים חוקתיים (משטר נשיאותי, שיטת שתי מפלגות).
מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית: הסכסוכים הפנים-יהודיים
