הציונות המדינית של הרצל

הציונות המדינית של הרצל

ההגות הציונית לדורותיה

ביטויים לציונות המדינית של הרצל:

• הייחוד של הרצל – מייסד הציונות המדינית: מייחסים להרצל את "הציונות המדינית" (בניגוד לרוחנית של אחד העם).
• הקמת מוסדות יהודיים: פירושה של זו היא יצירת מוסדות. אם אנחנו עם (לא עדה דתית או אינדיוודואלים) עלינו להקים מוסדות.
• ניסיון ורקע מדיני: מכל האנשים שהתכנסו בבאזל, שבעיקרם היו משכילים, לאיש לא היה ניסיון מדיני. רבים מהם מגיעים ממדינות לא דמוקרטיות, וההתמודדות שלהם עם "רעיונות ציוניים" נעשתה כשהם דיברו עם אותם אנשים שדיברו כמותם בשיחות סלון באודסה (אבינרי מציין שאצל אינטלקטואלים זה מאד מקובל שהם מדברים רק עם אנשים שחושבים כמותם, וחושבים שאלו הם המרכיבים את העולם כולו) הרצל בשל רקעו היה שונה כבר אז ערך את אחד מהעיתונים החשובים באירופה, שקודם לכן היה כתב בו. הוא כיסה בעיקר את דיוני האסיפה הלאומית ברפוקליקה הצרפתית והבין רבות במדיניות חוץ.
• פעילות מדינית לתמיכה פוליטית בינ"ל והשפעה על דעת הקהל: הרצל מגיע למסקנה שעליו לגייס תמיכה מדינית ולחזר אחר מעצמות העולם אין די בכינוסם של כמה יהודים המסכימים לרוב זה עם זה. כשאתה מבקש להידבר עם אומות עולם, עלייך לפנות לאלו באינטרסים שלהם עצמם. הרצל יודע כיצד במאה ה 19 עמים קטנים זכו לעצמאות אך ורק בתמיכת המעצמות הגדולות. בשנים 1897 , הקונגרס הציוני הראשון ועד 1904 בה מת הרצל, הוא נפגש עם כל המדינאים החשובים בעולם: קיסר גרמניה, האפיפיור, מלך איטליה, שרים רוסים, רה"מ האוסטרי, הגרמני, שרי החוץ של אוסטריה/ גרמניה/ צרפת'/אנגליה ועוד. זוהי פריצה ענקית אל דעת הקהל והפוליטיקה העולמית. כל עם קטן וחלש המבקש תימוכין בינ"ל צריך לפרוץ לדעת הקהל יש העושים זאת באמצעות פיצוץ אוטובוסים ויש הפונים לפעילות דיפלומטית.
• חדשנות מודעת: המאבק להכנסה לתודעה. הכרה בחשיבות אמצעי תקשורת המונים.
• הדרך הדיפלומטית של הרצל – כשלון מעורב בהצלחה: כל פגישותיו של הרצל הוכרזו ככישלון מוחלט. הכישלון היה מכונן למרות התשובות השליליות, כל אחד מהפרסונות איתן נפגש, גילו על קיומה של התנועה הציונית והכוונות שלה. זהו כישלון מורכב, עליו בנתה התנועה הציונית את עצמה וכך השיגה את הצהרת בלפור והכרזה 181.
• אנקדוטה על הפגישה עם הרוסים: לאחר נסיונות רבים לפגוש מדינאים רוסים, הרצל נפגש שר הפנים הרוסי, ראשה של האחרונה (שהיה ידוע כ"התליין של אירופה) לאחר הפוגרום בקישינייב. לאחר שהתמונות הנוראיות של הפוגרום מתפרסמות בעולם ובנקאים יהודים מקפיאים אשראי שנתנו לרוסיה הרצל מבין שזו הבטן הרכה של השלטון הרוסי. הרצל מגיע לפגישה עם פלבה שר הפנים השנו ביותר על היהודים מקרב ההנהגה הרוסית. הרצל מגיע מוכן לפגישה ואומר לו: "אני מכיר את הבעיה שלך". יש לך 3 מליון יהודים ברוסיה שאתה לא יודע מה לעשות איתם. בלבה מסכים איתו: מה שלא עושים עם היהודים האימפריה הרוסית המפוארת נפגעת. הרצל נותן לו פתרון: תסייע לנו להשיג צ'רטר מהסולטן, וכך תהיה ירידה המונית של היהודים מרוסיה. הרצל מבקש מפלבה, נוכח האיסור של הפצת האיגרות של הבנק הציוני ברוסיה, אישור להפיץ את אלו ברוסיה. כך, תהיה אפשרות לגייס כספים למפעל הציוני.

• מכאן צומחת דיפלומטיה מפוארת שתחילה נכשלת. ואמנם, תוך 7 שנים עם תנועה קטנה ולא עשירה נוצרה תנועה בעלת נוכחות המשאירה טביעות אצבע בפוליטיקה העולמית. התנועה הקימה משרד בא"י, בראשו עמד ארתור רופין.